פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כשחוק לכסיל עשות זמה וחכמה לאיש תבונה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּשְׂחוֹק לִכְסִיל עֲשׂוֹת זִמָּה וְחָכְמָה לְאִישׁ תְּבוּנָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּשְׂח֣וֹק לִ֭כְסִיל עֲשׂ֣וֹת זִמָּ֑ה
  וְ֝חׇכְמָ֗ה לְאִ֣ישׁ תְּבוּנָֽה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כשחוק לכסיל עשות זמה" - עצת חטאים

"וחכמה" - כשחוק

"לאיש תבונה" - כלו' קלה היא בעיניו לעשות

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כשחוק לכסיל". הנה הכסיל לא ינהג בחכמה עניניו ובמה שיחפוץ לעשותו ולזה תהיה הגעת חפצו לו בדמיון מה שיתחדש מהקרי או מפעולת השחוק שאינם מכוונות לאותם התכליו' ואולם לאיש תבונה תהיה עשות המחשבה כחפציהם כי בחכמה ישתדלו שתגיע מחשבתם אל הפועל ובסבות הנאותות:

 

רבנו יונה גירונדי (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כשחוק לכסיל עשות זמה" - כמו שהשחוק קל לבוא מן המחשבה, כי השחוק מן התנועות הבאות פעמים רבות בלא כוונה, כן הפועל קל לבוא ממחשבת הכסיל, כי דרכו לעשות כל אשר ייזום, ולא יפריש בין מחשבת החפץ והעולה על הרוח בלי עיון, ובין המחשבה המגעת אל הפועל.

"וחכמה לאיש תבונה" - עשות זימה, והיא המחשבה, היא חכמה לאיש תבונה, כי עיקר חכמתו על שפת הפועל, כי שם מרבה העיון עד שיושלם לו על נכון.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כשחוק לכסיל עשות זימה" - הכסיל הוא הנלוז מדרכי החכמה בעבור יצר לבו ותאוותיו.

מבאר, כי כפי שימשול ממשלת ליבו, אם בדרכי החכמה אם בכסילות, כן ישוב טבעו, עד שמעשיו לא יתייחסו עוד אל בחירותו רק אל ההרגל וטבע שני שנטבע בו:

  • הכסיל יעשה זימה לא במחשבה רק בלי דעת והכנה, כמו שישחק (אם יזדמן לפניו דבר הגורם שחוק) בהכרח, לא במחשבה ובחירה;
  • וכן חכמה לאיש תבונה, מי שאסף כל ענייני בינה בנפשו (שזה גדר תבונה והבדלו מן בינה), שאז החכמה אצלו מן השפה ולחוץ כנזכר למעלה על (משלי י יג): "בשפתי נבון תמצא חכמה", ממילא החכמה וההתנהג על-פי דרכיה תהיה גם כן על צד ההרגל מעצמו, כמו השחוק הבא מעצמו בטבע.

ביאור המילות

"לכסיל" - הכסיל יודע חוקי החכמה ונלוז מפני תאוותיו, והאויל אינו מקבל חוקי החכמה מפני שמטיל בהם ספיקות, כמו שפירשתי בכל הספר.

"תבונה" - עיינו גדרה למעלה.

  -

הגאון מווילנה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כשחוק לכסיל עשות זמה וחכמה לאיש תבונה" - כלומר,

  • כמו שהשהחוק בא פתאום על האדם, בלי הזמנה, שאין אדם מזמין את עצמו לשחוק, אלא שבא על האדם פתאום, כשיראה דבר שאין יכול לעמוד על עצמו מלשחוק, כן פתאום יבוא הכסיל לעשות זימה. כי מתחילה אין בדעתו רק לדבר עמה ולהתל עמה, ופתאום הוא בא לידי מעשה.
  • וכמו כן, בא פתאום ה"חכמה לאיש תבונה", שפתאום בא לו איזה פירוש על פסוק או איזה דבר חכמה.
-

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כשחוק" - כמו השחוק הוא דבר נקל, כן נקל לכסיל לעשות זמה, וכמו-כן נקל לאיש תבונה לעשות דבר חכמה.

מצודת ציון

"זמה" - ענין מעשה הרעה.

<< · מ"ג משלי · י · כג · >>