פתיחת התפריט הראשי

משלי י יט: "בְּרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל פָּשַׁע, וְחֹשֵׂךְ שְׂפָתָיו מַשְׂכִּיל."

תרגום מצודות: במרבית הדברים - לא יחדל מהם דבר פשע, כי אי אפשר להזהר בכולם על כי מרובים המה; וחושך (מונע) אמרי שפתיו מכל וכל - הוא משכיל.

תרגום ויקיטקסט: - ברוב דיבורים שהאדם מדבר על שונאו לא יחדל פשע, כי בהכרח יפשע באחד מן השניים, או בשקר או בדיבה; רק החוסך (מונע) דיבורים מיותרים משפתיו, שותק ואינו מדבר על שונאו, משכיל (מצליח) לשמור על נקיות למרות השנאה.

/ בריבוי של דברי-ביקורת לא ישתכנע השומע לחדול מפשעיו; דווקא החוסך בדברי שפתיו, ומותח ביקורת בקיצור, מצליח להשכיל את השומע ולשכנעו.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי י יט.


דקויותעריכה

ברוב דברים לא יחדל פשע - מי הפושע כאן?עריכה

1. המדבר: מי שמדבר הרבה, לא יצליח לחדול מעשיית פשע. ישנם פשעים רבים שקשורים לדיבור - שקר, רכילות, חנופה ועוד; ומי שמדבר הרבה, בוודאי ייכשל באחד מהם, וכדברי חז"ל "כל המרבה דברים מביא חטא" (רש"י, מצודות, רלב"ג). הפסוק מכוון בעיקר לא/נשים שמדברים "סתם", כדי למלא את החלל, כדי שלא תהיה שתיקה באויר. ספר משלי (ומסכת אבות) מתנגדים לגישה זו, ומלמדים שיש לדבר רק כשיש משהו חשוב להגיד, כי "סתם" דיבורים באויר עלולים להיגרר לפגיעה בזולת. לפי זה, הפסוק ממשיך את הפסוק הקודם, שתיאר שני סוגים של חטאים הקשורים לדיבור - שקר והוצאת דיבה. לכן חכמי ההלכה הרחיבו את איסור לשון הרע, ואסרו להרבות אפילו בדברי שבח, הנקראים "אבק לשון הרע", "כדי שלא יעבור מן השבח אל הגנאי ברוב דבריו" (רמ"ד ואלי). ובימינו ישנם עיתונאים המתפרנסים מזיהוי פליטות-פה של אנשים מפורסמים והוצאתן מהקשרן; עיתונאים אלה נרמזים בתורת הסוד: "כי כן דרכם של הכוחות החיצונים, שאורבים תמיד אל היתר... ולכן קופצים לארוב ולהתאחז אפילו בריבוי של הדיבור, והאחיזה שלהם היא שגורמת להחטיא אפילו האנשים הכשרים. ונמצא שאין טוב לאדם אלא למנוע את עצמו מלהיות דברן" (רמ"ד ואלי).

2. השומע: מי שמדבר הרבה מדי דברי תוכחה וביקורת, לא יצליח למנוע את הזולת מפשעיו. הפסוק הקודם דיבר על היחס הנכון לאנשים שאנו כועסים עליהם, (משלי י יח): "מְכַסֶּה שִׂנְאָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר, וּמוֹצִא דִבָּה הוּא כְסִיל" - כשנקלעים לשיחה על אדם ששונאים, אסור לכסות את השנאה בדברי שקר, אבל גם אסור להוציא את דיבתו ברבים, אלא יש למתוח עליו ביקורת בשיחה פרטית*. הפסוק שלנו ממשיך באותו נושא ומלמד, שגם כאשר מותחים ביקורת באופן אישי ופרטי, אין להרבות בדברים, כי: ברוב דברים לא יחדל פשע - ריבוי הדיבורים לא יגרום לשומע להפסיק את הפשעים ש(לדעתנו) הוא עושה; דיבור מרובה עלול לגרום לשומע להתעייף ו"להיסתם", כך שלא יוכל לשמוע אותנו כלל. ולכן, עצתו של החכם היא: וחושך שפתיו משכיל - מי שחוסך (=מונע) את שפתיו מלדבר, ואומר רק את המינימום ההכרחי, הוא ישכיל (=יצליח) להשפיע לטובה על רעהו ולהעביר לו קצת מהשכל שלו. עדיף למתוח ביקורת על נושא אחד בלבד בכל שיחה, ולהשאיר את שאר הנושאים לשיחה אחרת.

3. השפתיים, המורדות בבעליהן ומשחררות "פליטת פה": מי שמדבר הרבה, לא יצליח להימנע מפליטת-פה שתביך אותו. פשע של שפתיים נזכר גם ב(משלי יב יג): "בְּפֶשַׁע שְׂפָתַיִם מוֹקֵשׁ רָע, וַיֵּצֵא מִצָּרָה צַדִּיק"*.




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/10-19