מצודות על משלי י
<< · מצודות על משלי · י · >>
פסוק א
מצודת ציון
"תוגת" - מלשון יגון ועצבון.
מצודת דוד
"משלי שלמה" - לפי שעד כה דבר בשבח התורה, וכאילו היא תאמר אמריה, ועתה חזר לדבר דבריו כאשר ייסר איש את בנו, לכן נאמר שוב משלי שלמה, כאלו הוא ספר אחר.
"ישמח אב" - בראותו יושב במושב חכמים.
"תוגת אמו" - כי הכסיל יתמיד לשבת בית עם אמו, ובכל עת רואה שטותו, ועצבונה מרובה.פסוק ב
מצודת דוד
"אוצרות רשע" - אוצרות הנאספות ברשע לא יועילו בעת בא יום הפקודה, כי לא יפדה נפשו בממון.
"וצדקה" - אבל הצדקה מצלת מן המיתה.פסוק ג
מצודת ציון
"והות" - ענין שבר, כמו (תהלים נב): "יעוז בהותו".
"יהדוף" - ענין דחיפה, כמו (תהלים סח): "כהנדוף עשן".
מצודת דוד
"לא ירעיב" - כי מזמין לו די מחסורו
"והות" - השבר שהרשעים עושים הוא יהדף אותם, ר"ל: העבירה עצמה משלמת לו גמול רע.פסוק ד
מצודת ציון
"ראש" - עני, כמו (משלי ל): "ראש ועושר".
"כף" - כף המאזנים.
"חרוצים" - ענינו תנועה וזריזות, כמו (שמואל ב ה): "אז תחרץ".
מצודת דוד
"ראש" - הכף רמיה עושה את האדם לרש, ר"ל: השוקל בכף רמיה לרמות הבריות יעני בעבור זה.
"ויד חרוצים" - אבל היד של הזריזים, המתנועעים וטורחים על מזונם ואין עסקיהם לרמות, הנה היד ההיא תעשיר את בעליה.פסוק ה
מצודת ציון
"אוגר" - ענין אסיפה, כמו (משלי ו): "אגרה בקציר".
"נרדם" - מלשון תרדמה, והוא שינה עמוקה.
מצודת דוד
"אוגר" - ר"ל: בן משכיל דרכו לאסוף גרנו בימי הקיץ, ועושה כל דבר בזמנו.
"בן מביש" - אבל הכסיל, אשר כל דבר בושה נמצא בו, דרכו להיות נרדם בעת הקציר, ואין עושה שום דבר בזמנו.פסוק ו
מצודת דוד
"ברכות לראש צדיק" - יבאו ברכות.
"יכסה חמס" - החמס שעושים יכסה את פיהם למען ייחנקו בה, ר"ל: העבירה עצמה נפרעת ממנו.פסוק ז
מצודת דוד
"זכר צדיק" - זכרון הצדיק הוא לברכה, כי בכל עת יזכרו בו יברכוהו.
"ירקב" - על כי אין רצון הבריות לזכרו, נשכח שמו כאילו נרקב.פסוק ח
מצודת ציון
"ילבט" - ענין עייפות וכשלון, וכן (הושע ד): "ועם לא יבין ילבט".
מצודת דוד
פסוק ט
מצודת ציון
"יודע" - ענין שבירה, כמו (שופטים ח): "ויודע בהם אנשי סוכות".
מצודת דוד
"בתום" - בתמימות לב.
"ומעקש" - המעקם דרכיו ללכת ברמיה הוא יישבר וידוכא.פסוק י
מצודת ציון
"קורץ" - ענין נדנוד ורמיזה, כמו (משלי ו): "קורץ בעיניו".
מצודת דוד
פסוק יא
מצודת ציון
"מקור" - מעין
מצודת דוד
פסוק יב
מצודת ציון
"מדנים" - מלשון מדון ומריבה.
מצודת דוד
פסוק יג
מצודת ציון
"לגו" - לגוף, כמו (ישעיהו נ): "גוי נתתי למכים".
מצודת דוד
פסוק יד
מצודת ציון
"מחתה" - ענין שבירה, כמו (תהלים פט): "שמת מבצריו מחתה".
מצודת דוד
"יצפנו דעת" - אף הדעת מסתירים לבל הגלות כי אם להראוים לה, בחושבם פן יהיה למוקש למי שלא יבינם על האמת. אבל -
"פי כסיל" תגיד דבר אשר המחיתה קרובה ומעותד לבא בעבורה, ואינו חושש.פסוק טו
מצודת ציון
"קרית" - מלשון קריה ועיר.
"רישם" - ענין עוני.
מצודת דוד
"הון עשיר" - ממון העשיר היא לו למחסה כעיר מבצר; ועל העשיר בתורה ידבר.
"מחתת" - שברון הדלים בתורה היא עניותם, כי בעבור חסרון התורה יישברו מהר.פסוק טז
מצודת ציון
"תבואת" - מלשון תבואה ופירות.
"לחטאת" - ענין חסרון, כמו (שופטים כ): "קולע וגו' ולא יחטיא".
מצודת דוד
פסוק יז
מצודת ציון
"מתעה" - כמו תועה, או מתעה נפשו.
מצודת דוד
"שומר מוסר" - ר"ל שמירת המוסר הוא אורח לחיים.
"מתעה" - הוא תועה מאורח חיים.פסוק יח
מצודת ציון
"דבה" - ענין לעז והוצאת שם רע, שרבים דובבים ומספרים בו, כמו (בראשית לז): "דבתם רעה".
מצודת דוד
"מכסה שנאה" - המכסה השנאה בלב ואינה עוזבה גורם עוד עבירה, לדבר שפתי שקר להראות עצמו כאוהב
"ומוציא דיבה" - מי שאינו מכסה השנאה, ומראה כעסו להוציא לעז על חבירו שיהיו אנשים דובבים בו, הלא לכסיל יחשב, כי הכל יאמרו 'כל הפוסל במומו פוסל'.פסוק יט
מצודת ציון
"וחושך" - ענין מניעה, כמו (בראשית כב): "ולא חשכת".
מצודת דוד
"ברב" - במרבית הדברים לא יחדל מהם דבר פשע, כי אי אפשר להזהר בכולם על כי מרובים המה.
"וחושך" - המונע אמרי שפתיו מכל וכל הוא משכיל.פסוק כ
מצודת דוד
פסוק כא
מצודת ציון
"ירעו" - מלשון מרעה, ור"ל יאכילו.
מצודת דוד
"ירעו רבים" - רבים אוכלים מפרי שפתיו, כי יורה להם הדרך אשר ילכו בה לטוב להם.
"ואוילים" - אבל האוילים, אשר לא שמעו אליו, ימותו בעבור חסרון לבם, שלא בחנו דבריו.פסוק כב
מצודת דוד
פסוק כג
מצודת ציון
"זמה" - ענין מעשה הרעה.
מצודת דוד
פסוק כד
מצודת ציון
"מגורת" - ענין פחד, כמו (במדבר כב): "ויגר מואב".
מצודת דוד
פסוק כה
מצודת ציון
"סופה" - רוח סערה.
מצודת דוד
פסוק כו
מצודת דוד
פסוק כז
מצודת דוד
"תוסיף ימים" - למי שאוחז בה.
"ושנות" - אף השנים הקצובים לו תקצורנה, כי פוחתין לו מהם.פסוק כח
מצודת דוד
פסוק כט
מצודת דוד
פסוק ל
מצודת ציון
"ימוט" - לשון נטיה.
"ישכנו" - ענינו חניה בהשקט.
מצודת דוד
"לעולם" - אף אם הוא מט, לא לעולם ימוט, כי יחזור ויקום.
"לא ישכנו" - לזמן מרובה, אף אם שעתם מצלחת היא לפי שעה.פסוק לא
מצודת ציון
"ינוב" - ענין דיבור, כמו (ישעיהו נז): "בורא ניב שפתים".
מצודת דוד
פסוק לב
מצודת דוד
"ידעון רצון" - יודעים לרצות לה'.
"תהפוכות" - מוסב על ידעון, לומר ידעון תהפוכות להפך דבר ה', כי כל עסקם בזה והורגלו בדבר.
<< · מצודות על משלי · י · >>