קטגוריה:בראשית מב ט
ויזכר יוסף את החלמות אשר חלם להם ויאמר אלהם מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיִּזְכֹּ֣ר יוֹסֵ֔ף אֵ֚ת הַחֲלֹמ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר חָלַ֖ם לָהֶ֑ם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מְרַגְּלִ֣ים אַתֶּ֔ם לִרְא֛וֹת אֶת־עֶרְוַ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּאתֶֽם׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יִּזְכֹּ֣ר יוֹסֵ֔ף אֵ֚ת הַ/חֲלֹמ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר חָלַ֖ם לָ/הֶ֑ם וַ/יֹּ֤אמֶר אֲלֵ/הֶם֙ מְרַגְּלִ֣ים אַתֶּ֔ם לִ/רְא֛וֹת אֶת־עֶרְוַ֥ת הָ/אָ֖רֶץ בָּאתֶֽם׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | וְאִדְּכַר יוֹסֵף יָת חֶלְמַיָּא דַּהֲוָה חָלֵים לְהוֹן וַאֲמַר לְהוֹן אַלִּילֵי אַתּוּן לְמִחְזֵי יָת בִּדְקַהּ דְּאַרְעָא אֲתֵיתוֹן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּדְכִיר יוֹסֵף יַת חֶלְמַיָיא דְחָלַם עֲלֵיהוֹם וַאֲמַר לְהוֹם אַלִילֵי אַתּוּן לְמֶחֱמֵי יָת עִרְיָת מַטְעִיתָא דְאַרְעָא אֲתֵיתוּן לְמֶחְמֵי: |
רש"י (כל הפרק)
"אשר חלם להם" - עליהם וידע שנתקיימו שהרי השתחוו לו
"ערות הארץ" - גלוי הארץ מהיכן היא נוחה ליכבש כמו (ויקרא כ) את מקורה הערה וכמו (יחזקאל יז) ערום ועריה וכן כל ערוה שבמקרא ל' גילוי (ות"א בדקא דארעא כמו בדק הבית רעוע הבית אבל לא דקדק לפרשו אחר ל' המקרא)רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)
עֶרְוַת הָאָרֶץ – גִּלּוּי הָאָרֶץ, מֵהֵיכָן הִיא נוֹחָה לְהִכָּבֵשׁ; כְּמוֹ: "אֶת מְקֹרָהּ הֶעֱרָה" (ויקרא כ,יח), וּכְמוֹ: "עֵרֹם וְעֶרְיָה" (יחזקאל טז,ז); וְכֵן כָּל עֶרְוָה שֶׁבַּמִּקְרָא, לְשׁוֹן גִּלּוּי. וְתַרְגּוּם אוֹנְקְלוֹס: "בִּדְקָא דְּאַרְעָא" [לפנינו: "בִּדְקַהּ דְּאַרְעָא"], כְּמוֹ: "בֶּדֶק הַבַּיִת" (מל"ב יב,ו), רִעוּעַ הַבַּיִת; אֲבָל לֹא דִּקְדֵּק לְפָרְשׁוֹ אַחַר לְשׁוֹן הַמִּקְרָא.
רשב"ם (כל הפרק)
מתוך: רשב"ם על בראשית מב (עריכה)
אבן עזרא (כל הפרק)
רמב"ן (כל הפרק)
"ויזכר יוסף את החלומות אשר חלם להם" - עליהם וידע שנתקיימו שהרי השתחוו לו לשון רש"י ולפי דעתי שהדבר בהפך כי יאמר הכתוב כי בראות יוסף את אחיו משתחוים לו זכר כל החלומות אשר חלם להם וידע שלא נתקיים אחד מהם בפעם הזאת כי יודע בפתרונם כי כל אחיו ישתחוו לו בתחילה מן החלום הראשון והנה אנחנו מאלמים אלומים כי "אנחנו" ירמוז לכל אחיו אחד עשר ופעם שנית ישתחוו לו השמש והירח ואחד עשר כוכבים מן החלום השני וכיון שלא ראה בנימן עמהם חשב זאת התחבולה שיעליל עליהם כדי שיביאו גם בנימין אחיו אליו לקיים החלום הראשון תחילה ועל כן לא רצה להגיד להם אני יוסף אחיכם ולאמר מהרו ועלו אל אבי וישלח העגלות כאשר עשה עמהם בפעם השניה כי היה אביו בא מיד בלא ספק ואחרי שנתקיים החלום הראשון הגיד להם לקיים החלום השני ולולי כן היה יוסף חוטא חטא גדול לצער את אביו ולהעמידו ימים רבים בשכול ואבל על שמעון ועליו ואף אם היה רצונו לצער את אחיו קצת איך לא יחמול על שיבת אביו אבל את הכל עשה יפה בעתו לקיים החלומות כי ידע שיתקיימו באמת גם הענין השני שעשה להם בגביע לא שתהיה כוונתו לצערם אבל חשד אולי יש להם שנאה בבנימין שיקנאו אותו באהבת אביהם כקנאתם בו או שמא הרגיש בנימין שהיה ידם ביוסף ונולדה ביניהם קטטה ושנאה ועל כן לא רצה שילך עמהם בנימן אולי ישלחו בו ידם עד בדקו אותם באהבתו ולזה נתכוונו בו רבותינו בבראשית רבה (צג ט) אמר רבי חייא בר' אבא כל הדברים שאתה קורא שדיבר יהודה בפני אחיו עד שאתה מגיע ולא יכול יוסף להתאפק היה בו פיוס ליוסף פיוס לאחיו פיוס לבנימין פיוס ליוסף ראה היאך נותן נפשו על בניה של רחל וכו' וכן אני אומר שכל הענינים האלה היו ביוסף מחכמתו בפתרון החלומות כי יש לתמוה אחר שעמד יוסף במצרים ימים רבים והיה פקיד ונגיד בבית שר גדול במצרים איך לא שלח כתב אחד לאביו להודיעו ולנחמו כי מצרים קרוב לחברון כששה ימים ואילו היה מהלך שנה היה ראוי להודיעו לכבוד אביו ויקר פדיון נפשו ויפדנו ברוב ממון אבל היה רואה כי השתחויית אחיו לו וגם אביו וכל זרעו אתו אי אפשר להיות בארצם והיה מקוה להיותו שם במצרים בראותו הצלחתו הגדולה שם וכל שכן אחרי ששמע חלום פרעה שנתברר לו כי יבאו כלם שמה ויתקיימו כל חלומותיו
"ויאמר אליהם מרגלים אתם" - העלילה הזאת יצטרך להיות בה טעם או אמתלא כי מה עשו להיות אומר להם ככה וכל הארץ באו אליו והם בתוך הבאים כמו שאמר לשבור בתוך הבאים כי היה הרעב בארץ כנען ואולי ראה אותם אנשי תואר ונכבדים לבושי מכלול כולם ואמר להם אין דרך אנשים נכבדים ככם לבא לשבור אוכל כי עבדים רבים לכם ויתכן שהיו בתחילת הבאים מארץ כנען והוא טעם ויבאו בני ישראל לשבור בתוך הבאים כי היה הרעב בארץ כנען כי עתה באו משם הראשונים ויאמר להם יוסף מרגלים אתם כי מארץ כנען לא בא אלי אדם לשבור אוכל וזה טעם מאין באתם שאמר להם בתחילהספורנו (כל הפרק)
ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם. זכר להם את החלומות שבחלו' האלומות היו כלם משתחוים ושאלומתו קמה וגם נצבה שלא נפלה אחר שקמה. ולכן רצה שיבאו כלם ויבשרם ויתקיים בו ענין וגם נצבה:
" לראות את ערות הארץ באת'" לראות אם יש אתנו מזון מספיק לארצנו ולא באתם לקנות כי אין מנהג שאר הבאים שיהיו עשרה יחדיו שואלים:מלבי"ם (כל הפרק)
(ט) "ויזכר יוסף את החלמות". עי"כ נזכר יוסף את החלומות שחלם להם שהחלומות יעדו שלשה דברים.
- א] שתחלה יתחזק עליהם בחזקה, כמ"ש והנה קמה אלומתי וזה נתקיים עתה.
- ב] שאח"כ ישתחוו ברצון, כמ"ש והנה תסבינה אלומותיכם, וזה לא נתקיים בשלמות כי אין בנימין בתוכם.
- ג] שאח"כ ישתחוו לו גם אביו ונשיו, כמ"ש והנה השמש והירח, וע"ז צריך שגם אביו וב"ב יבואו אצלו, וע"כ התחיל לסבב הדבר שיבא אליו בנימין ואח"כ אביו וב"ב.
"ויאמר אלהם מרגלים אתם", התבאר אצלנו בפי' התנ"ך בכ"מ שיש שני מיני מרגלים.
- א] עם או שבט שצר להם המקום ורוצים לתור להם ארץ אחרת לשבת ישלחו מרגלים לתור את הארץ שרוצים לכבשה אם טובה היא אם רעה, והתרים האלה יעברו בארץ לראות את פרי הארץ ואת הארץ השמנה היא אם רזה וכדומה, ועל הכוונה הזאת הלכו המרגלים ששלח משה כמ"ש בפי' פ' שלח.
- ב] שאחר שישובו המרגלים ויודיעו כי הארץ טובה לפניהם, ושימצאו בה כל חפצם ויסכימו ללכת לכבשה אז ישלחו מרגלים שניים, הם לא ילכו לראות טוב הארץ רק את ערות הארץ, היינו שירגלו לראות המקומות שאין מבוצרים כ"כ ושאין שם אנשי חיל נכונים למלחמה ושתשב שם פרזות עד שנקל לכבשה משם, ועל אופן זה היו "מרגלים" ששלח יהושע, ואמר להם יוסף "מרגלים אתם", ר"ל זאת אומנתכם תמיד, ובודאי כבר הייתם פה פעם אחד בתורת מרגלים לראות אם הארץ טובה לפניכם, ומצ"אתם" אותה נכונה לפניכם והסכמתם להלחם עליה לכבשה, ועתה "את ערות הארץ באתם לראות", ביאתכם בפעם שניה הוא לראות המקום שהארץ אינה מבוצרת שם, וזה נקרא ערות הארץ, כדי שמשם תלחמו עליה ותכבשוה, ולכן באתם אל עיר המלוכה לרגל את אנשי החיל כמה הם ולרגל את המבצרים למצוא את מומם וערותם כדי שתוכלו לכבשה משם:
כלי יקר (כל הפרק)
"ויאמר אליהם מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם". נתקשו המפרשים בויכוח זה ובשנוי הלשון במה שהזכיר מרגלים וערות הארץ שניהם יחד, ולפעמים מרגלים לבד ולפעמים יזכור ערות הארץ לבד, הלא דבר הוא. ובעקידה ומהרי"א תמצא דרך אחד לכל הספיקות כמנהגם כי דרך אחד לשניהם על הרוב, והקרוב אלי לומר בזה שהיו כאן עלילות שני דברים כדרך שפירש בספר תולדות יצחק שיש שני מיני מרגלים, אחד הוא המרגל באנשי המלחמה מה הם עושים ומה הם מדברים ואנה ילכו, השני הוא המרגל באיזו מקום ומהיכן העיר נוחה ליכבש, וכנגד הראשונה אמר מרגלים אתם, וכנגד השניה אמר ערות הארץ באתם לראות,
ועל פי דרך זה, נראה ליישב כל השנויים שבפסוקים אלו לפי ששני אלו כל אחת קשה משל חברתה, כי יוסף הוצרך ליתן סבה וטעם לכל עלילה, כי מצד שראה אותם מטמינים את עצמם בתוך הבאים אמר מרגלים אתם, כי זה מופת חותך שאתם נחבאים בין האנשים לשמוע מה יספרו האנשים זה לזה על כן אתם מתפזרים בין אנשים הרבה, כי זה ישמע כאן וזה במקום אחר וזה מופת גדול אשר אין פה להשיב עליו, ומצד שראה אותן נכנסין בעשרה שערי העיר חשדם בערות הארץ באתם לראות, אבל מכל מקום אינו מופת גדול כל כך כמו הראשון, כי יכולין אתם לתרץ ולומר שאין לכם שייכות זה עם זה וכל אחד בא מדרך אחר וקרה מקרה שבתוך העיר נתוועדתם יחד, כי אין זה רחוק שעשרה שלוחים יתוועדו יחד לשבר בר, אבל ענין המרגלים אינו תלוי בזה, כי את"ל שכן הוא מכל מקום מה שכל אחד מכם מטמין עצמו כגנב זה מופת שכל אחד מכם מרגל, ע"כ אני אומר שתרווייהו איתנהו בכם והאחד ראיה על חבירו, ולא זו שמרגלים אתם אלא אפילו לראות בערות הארץ אתם חשודים, אע"פ שעל זה יש לכם התנצלות מ"מ מאחר שודאי מרגלים אתם א"כ גם לראות ערות הארץ קרוב לודאי.בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מב ט.
וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת
לבטח יוסף לא שכח את החלומות. הוא חיכה לאחיו וסרק את כל הבאים מכנען. הוא חיכה הרבה זמן כי הם לא רצו לבוא עד שיעקב שאל אותם "למה?" האחים כולם באו יחד. הם שנאו יחד, הם התנקלו לו יחד, ועכשו הם יודעים שהם חשופים לצרות ובאו יחד. האחים כבר השתחוו ליוסף - החלום הראשון התקיים בחלקו, כי הם לא השתחוו ליוסף אלא לשליט מצרי.
החלום הראשון
הרמב"ן טוען שלא כל אחיו השתחוו. בנימין לא בא. בחלום הראשון לא נאמר "כל" נאמר רק "אחיו" וגם זה רק בענין האחים ששנאו אותו. בנימין היה אחיו מאביו ואמו, והיה קטן מכולם בהרבה שנים. בנימין לא שנא את יוסף, ואין ספק שבנימין לא הרגיש שהוא כלול באחים, והוא לא היה מסוגל לעבוד בשדה ולאלם אלומות.
למעשה כאשר יוסף התמנה למשנה למלך, החלום כבר התגשם. כל שנשאר היה שאחיו יראו, יקבלו, ויודו שהחלום התגשם.
וַיִּזְכֹּר
יוסף זכר, וכמעט אמר להם "אמרתי לכם", "תראו תראו". אולם הוא רק חשב, וזכר, אבל שתק ולא גילה. האחים היו צריכים לסבול ולהתנצל.
מְרַגְּלִים אַתֶּם
מרגלי"ם - ראשי תיבות: מאמי רחל גנבתם למדינים ישמעאלים מכרתם (זוהר, ילקוט עם לועז בראשית ב, עמ. תשמא).
יוסף ידע שאחיו אוהבים לחקור ולשאול אנשים:
- יוסף זכר שאיש בשכם אמר לו: "נָסְעוּ מִזֶּה, כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים: נֵלְכָה דֹּתָיְנָה" (ביאור:בראשית לז יז). ניתן להבין שהאחים שאלו בשכם הרבה אנשים: איפה יש מקום טוב לצאן, וכך הרבה אנשים ידעו שהם הלכו לדותן.
- יוסף שאל את הישמעאלים איך זה קרה שהם לקחו אותו, והתברר לו שאחיו ישבו ליד הבור, עשו מדורה ואכלו לחם. סביר שהישמעאלים סיפרו לו שהאנשים ההם שאלו אותם מה הם לוקחים ולאיפה הם הולכים, ואז הם הציעו להם לקנות/לקחת את העבד מהבור. יוסף הבין שאחיו חקרו את כל השיירות ובחרו בשבילו שיירה נושאת "נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט" למצרים (ביאור:בראשית מז כה), כדי להבטיח שהוא ימכר לאנשים עשירים שמשתמשים בסבונים ותמרוקים ואוכלים דברים יקרים, וכך באמת היה, ופוטיפר קנה אותו.
יוסף לא ידע שכך היה במקרים האלה, אבל יהודה, שנעשה ראש לאחים, נהג לשאול במקום לקבוע:
- יהודה שאל את אחיו: "מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ" (ביאור:בראשית לז כו).
- האחים שאלו את יעקב: "הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא" (ביאור:בראשית לז לב).
- יהודה שאל את הזונה: "הָבָה נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ" (ביאור:בראשית לח טז).
- יהודה שאל את אביו: "אִם יֶשְׁךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת אָחִינוּ אִתָּנוּ, נֵרְדָה" (ביאור:בראשית מג ד).
- יהודה שאל את יוסף: "כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי" (ביאור:בראשית מד לד).
עכשו, האחים באו למצרים ואין ספק שהם יתחילו לחקור ולשאול, ועלולים לגרום לו צרות. יוסף נבהל מאחיו והיה חייב להפחיד אותם לא להעיז לחקור אודותיו. יוסף הבין שהם יחפשו אותו בבתי זונות או בבתי מרחץ (חז"ל) לכן יוסף אומר להם בלגלוג: "מְרַגְּלִים אַתֶּם, לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם". בהמשך, כאשר יעקב מתלונן עליהם שהם סיפרו על בנימין, האחים עונים: "הֲיָדוֹעַ נֵדַע" (ביאור:בראשית מג ז) שהשליט יודע כל כך הרבה עלינו, ומבזבז עלינו זמן.
וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם
- ראו: יוסף נבהל מאחיו.
'חלומות' מופיע ברבים. החלום החשוב ליוסף היה החלום השני, שהשמש והירח משתחווים לו. יוסף היה בטוח שפרעה יבין את החלום, ויבהל שיוסף רוצה להיות מלך מצרים.
הדגש הוא "אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם" – יוסף חלם את החלומות "לָהֶם", לאחיו (ואביו), לא למצרים.
כל התנהגותו של יוסף לאחיו, והיעילות בה הוא טיפל בהם במצרים, כדי למנוע מהם לספר את חלומותיו, מראה את חוכמתו ותבונתו, ולכן הוא הצליח בכל מה שהוא עשה – כפי שנאמר: חכם עינייו בראשו, או חכם רואה את הנולד.
- האחים היוו סכנה ליוסף:
- האחים באו לחפש את יוסף, כך שהם היו מרגלים. הם לא ריגלו למטרות צבאיות, אבל הם היו מרגלים. יוסף לא רצה שהאחים יפרסמו את זהותו האמיתית, ילדותו וחלמותיו. יוסף חשש שפרעה יחשוב שהחלום השני מרמז שאלוהי מצרים ישתחוו ליוסף, ויוסף מתכונן להיות פרעה. יוסף היה חייב לשלוט על מה שאחיו מספרים במצרים.
- יש אנשים שכדי להגן על עצמם, מכפישים, מלשינים, ומוציאים לעז על מקור הסכנה, בתור הקדם תרופה למכה. יוסף חשש שהאחים יפיצו שמועות רעות עליו, ויציגו אותו באור שלילי. יוסף היה חייב להחזיק אותם קרוב ותחת פקוח צמוד. הוא היה חייב להפחיד אותם לא להעיז לחרוג מהמסלול שהוא מכין להם.
- סיפור יוסף, והבניה שהיתה במצרים לבטח פירסמה איך יוסף עלה לגדולה. אם האחים היו חוקרים מעט הם היו מוצאים את הקשר ומבינים שמשנה למלך החדש הוא יוסף. לכן היה חשוב ליוסף שהם לא יחקרו אלא יחזרו במהירות הביתה. כאשר הוא האשים אותם בריגול, הם היו חייבים להמנע מריגול וחקירות. כמובן הם יכלו לספר לו את האמת - שהם באו לחפש את אחיהם שאבד, יוסף.
אם פרעה היה שומע על חלומו של יוסף, שאלוהים מצרים ישתחוו לו, פרעה היה מיד מפטר את יוסף, הן האוכל כבר נאגר ולא היה יותר צורך להעסיק את יוסף או להביא את משפחתו למצרים.
- לכן יוסף עשה את הדברים הבאים:
- הפחיד אותם לא לרגל ולא לשאול שאלות במצרים.
- שמר אותם אצלו תחת פיקוח.
- עקב והאזין להם.
- מנע מהם לדבר עם מצרים: בתור לאוכל, או בארוחה בביתו.
- הפחיד אותם לברוח ממצרים במהירות, כגנבים שלא שילמו עבור האוכל.
- לא אפשר להם ללכת לפרעה ולבקש עזרה במציאת אחיהם.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית מב ט"
קטגוריה זו מכילה את 4 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 4 דפים.