ביאור:בראשית מב לו
בראשית מב לו: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ וְאֶת בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מב לו.
יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ
עריכהאֹתִי שִׁכַּלְתֶּם
עריכהיעקב אומר: עכשו אני שכול, ובני מתו לפני. לפחות על שמעון הוא לא בטוח שזו אמת, הן שמעון נמצא במאסר בלבד.
יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ
עריכהלמה אותו פועל "אֵינֶנּוּ" לשמעון וליוסף? יעקב יודע ששמעון אינו מת, והפועל "אֵינֶנּוּ" מתאים לו, אולם הוא חושב שיוסף נטרף ומת, אז למה גם יוסף "אֵינֶנּוּ".
יעקב חוזר על דיברי בניו "הָאֶחָד אֵינֶנּוּ" (ביאור:בראשית מב לב) כי למעשה הם לא יודעים אם הוא חי או מת. אולם יעקב משתמש בפועל הזה כשהכוונה למוות רק במילה עדינה, והוא חוזר על דבריהם.
אֶת בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ עָלַי
עריכהכשאלה והצהרה - אם תקחו את בנימין, גם הוא יהיה "אֵינֶנּוּ" עד שהוא יחזור עלי.
הָיוּ כֻלָּנָה
עריכהכאילו הבאתם כליה עלי, כל עולמו יכלה.
יעקב לא מתנגד שבנימין ילך. הוא רק טוען שהוא כבר הפסיד שני בנים, ואם בנימין יאבד, זה יהיה לו, ליעקב, רע מאוד. יעקב לא הבין שתפקידו כבר נגמר כאשר בניו גדלו. חייו או מותו הם בעלי חשיבות נמוכה מאוד. יעקב היה צריך לחשוב על עתידו של בנימין, על עתידו של שמעון, ועל עתיד בניו וזרעם.
כמובן יעקב צריך לנהוג בחוכמה ולמצוא פתרון שלא יסכן את בניו ואת משפחתו. יעקב היה יכול לבקש עצה מאלוהים, או להתפלל לעזרה. אולם יעקב החליט לחכות: אולי ירד גשם והתבואה תגדל, אולי שמעון ישתחרר וישוב מעצמו.