ביאור:בראשית מב לז
בראשית מב לז: "וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו לֵאמֹר אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ תְּנָה אֹתוֹ עַל יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מב לז.
וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו
עריכהראובן הבכור מדבר בפעם האחרונה בתורה.
ראובן רצה מיד לקחת את בנימין, לחזור למצרים ולשחרר את שמעון.
ראובן לא הבין שעל קיבה מלאה, יעקב לא יסכן את בנימין בשביל שמעון.
תְּנָה אֹתוֹ עַל יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ
עריכהראובן מדבר ביחיד, שהוא יקח את בנימין לבדו, וילך למצרים עם בנימין, יראה לשליט, יקבל את שמעון והם יחזרו לכנען מיד.
ראובן המסכן מבטיח דברים שאין ביכולתו לקיים. אין לו צבא להכריח את השליט המצרי לעשות את רצונו, ואין לו הסבר למה יעקב חייב למהר. ראובן לא מבין מה קרה ולמה. הוא לא מקשר בין השליט למה שקרה להם, הוא לא מבין את השליט, ולכן הבטחתו היא חסרת ערך.
לפי ההמשך, אין ספק שיוסף לא היה מסכים שראובן בלבד ישוב עם בנימין. יוסף אמר: "וְאֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי, וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלֹא תָמוּתוּ" (ביאור:בראשית מב כ), והכל היה ברבים, לא שראובן יבוא לבדו. ראובן לא זכר או חשב שהשליט לא יקפיד. אין ספק שראובן היה מביא צרות על עצמו ועל בנימין, ולמזלו יעקב סרב לו. גם בעניין הבור לראובן היתה תוכנית להציל את יוסף, שנחשלה בגלל שהוא לא חשב על כל האפשרוית ולא התכונן כראוי.
אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית
עריכהרש"י שואל, הרי בני ראובן הם גם בני יעקב?
לראובן היו 4 בנים, הוא מוותר על חצי מבניו. כבר ראינו מה קרה ללוט שהציע את בנותיו הבתולות לאנשי סדום, וסופו שהוא נשא את בנותיו. כאן, למזלו של ראובן, הבנים לא הענישו אותו.
יעקב כבר הפסיד בן אחד מאשתו האהובה, שהלכה לעולמה, אם הוא יפסיד את השני לא ישאר לו כלום מרחל.
לא מספיק שבנימין לא ישוב, וייתכן שגם ראובן יפגע, יעקב יצטרך ללכת ולשחוט את שני בניו של ראובן.
איך יעקב ימית אותם? ראובן יחזור ללא בנימין או לא יחזור זמן רב, אז יעקב יפיל גורל ויבחר שנים מתוך הארבע וישחוט אותם כקורבן. רק המחשבה הזו היא מזעזעת. אין ספק שאלו היו דברי סרק, שיצאו מכאב וצער של ראובן על כשלונו להיות אח בכור. ראובן חשב שהוא היה חייב למנוע את מכירתו של יוסף לעבדות בצורה חזקה יותר, ולהתנגד לשליט לאסור את שמעון. אבל לא נראה שראובן היה יכול לטפל בעניין בצורה שונה בזמן ההוא - להבדיל מיהודה, שבהמשך, לקח את רשות הדיבור ולא וויתר ליעקב (ביאור:בראשית מג ג), ולא ויתר ליוסף (ביאור:בראשית מד יח).