קטגוריה:בראשית לד א

רש"י מראה שדינה בת לאה פעלה כאימה "וַתֵּצֵא" - "וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא, כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי; וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא" (ביאור:בראשית ל טז) - והכונה שהיא יצאה לחפש לה בעל.

דינה יצאה כאשר אחיה, בניו של יעקב מחוץ לבית, ככתוב שהם "הָיוּ אֶת מִקְנֵהוּ, בַּשָּׂדֶה" (ביאור:בראשית לד ה) ולא יכלו למנוע זאת ממנה. גם יעקב לא מנע ממנה לצאת. לא נראה שיעקב התאמץ לחתן את בתו או את בניו, וכל אחד עשה כרצונו ללא הכוונה ממנו.

לדינה היתה בעיה חמורה.

• אחיה לא ראו שהיא התבגרה וראויה להנשא.
• אחיה לא רצו לתת אותה לאדם מחוץ למשפחה ולאבד אותה או להתעסק כל הזמן באיומים כדברי לבן ליעקב, "אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי, וְאִם תִּקַּח נָשִׁים עַל בְּנֹתַי" (ביאור:בראשית לא נ). הם לא רצו שהיא לא תשתתף בברכת אלוהים.
• אחיה לא רצו לקבל את בעלה לתוך המשפחה.
• אחיה העדיפו לא לשאת אותה לאישה, למרות שאברהם נשא את שרה שהיתה "אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא, אַךְ לֹא בַת אִמִּי" (ביאור:בראשית כ יב).
• אחיה היו תקיפים ועשירים, ולא היו צריכים שגבר ישלם מוהר עבור דינה כדי שיהיה להם מספיק כסף לרכוש אישה. הם פשוט לקחו לעצמם אישה, ככתוב: "וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי, וּשְׁמוֹ שׁוּעַ, וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ" (ביאור:בראשית לח ב).

וכך דינה הבינה שלא תהיה לה עזרה מאחיה. גם ל"שֶׂרַח" בת אשר (ביאור:בראשית מו יז), נכדתו היחידה של יעקב, היתה בעיה דומה וגם היא נעלמה מבני ישראל בלי לספר מה קרה לה.

דינה יצאה לראות ולהראות ביחד עם הבנות. היא רצתה ללמוד איך הבנות מתלבשות ומתנהגות ורצתה שיראו אותה. זאת היתה כוונתה, ובאמת דינה הצליחה מאוד ששכם, בנו החזק ביותר של חמור, שמדבר בנוכחות אביו עם בני יעקב, ככתוב: "אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵיכֶם; וַאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלַי, אֶתֵּן" (ביאור:בראשית לד יא) וגם מדבר יחד עם אביו עם נכבדי העיר, ככתוב: "וַיִּשְׁמְעוּ אֶל חֲמוֹר וְאֶל שְׁכֶם בְּנוֹ, כָּל יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ" (ביאור:בראשית לד כד), ראה אותה, חשק בה "וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ, וַיְעַנֶּהָ" (ביאור:בראשית לד ב).

לפי חוקי חמורבי מספר 130, אם איש אונס אישה (נשואה או לא) הגרה בבית אביה ולא ידעה איש, עונשו מוות והיא חופשיה. אין ספק מהעובדות שדינה היתה בתולה, גרה בבית אביה, ושכם לקח אותה לביתו ללא קבלת רשות ממשפחתה, לכן עונשו של שכם הוא מוות. שכם הודה שהוא לקח אותה ללא רשות ולכן הוא אומר שהוא מוכן לשלם הרבה מוהר, ככתוב: "הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן, וְאֶתְּנָה כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי; וּתְנוּ לִי אֶת הַנַּעֲרָ לְאִשָּׁה" (ביאור:בראשית לד יב)

• אין סיבה לחשב שדינה יצאה לזנות וגם לאה לא זנתה עם בעלה. גם רבקה וגם רחל וגם ציפורה יצאו עם הצאן לבאר והיו נראות לגברים, ולא חשבו שהן מסתכנות בחטיפה ואונס.
• יעקב החליט לא להגיב עד שבניו חזרו מהשדה, ככתוב: "וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב עַד בֹּאָם" (ביאור:בראשית לד ה). ייתכן שיעקב חשב שדינה אשמה, ושהיא עודדה את שכם , וכך היא קיבלה את עונשה. יעקב פחד לשמור על כבודו, כדבריו לבניו: "עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ, בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי; וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר, וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי, וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי" (ביאור:בראשית לד ל).
• האחים חשבו שמותר היה להם לעזוב את דינה לבד בבית, ולאף אחד לא היתה רשות לפגוע בה, או לקחת אותה ללא בקשת רשות בכבוד. האחים לא הסכימו שזאת היתה אשמתם שדינה נחטפה.
• האחים, לאומתו, מענישים קשות את שכם ועונים לו: "הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ" (ביאור:בראשית לד לא). האחים חושבים שמה שנעשה למשפחה הוא עלבון שאי אפשר לסלוח עליו. האחים חושבים על העתיד הרחוק. לדעת האחים מותר היה לדינה לצאת ולהסתובב חופשי בכנען כרצונה, להסתכל ולהראות בבטחון מוחלט, הן דינה היא בתו של יעקב, אחותם של בני יעקב, נכדתו של לבן. מותר לה להסתובב בארץ כשליטה שהארץ מובטחת לה ולמשפחתה.