ביאור:בראשית לד יג
בראשית לד יג: "וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְאֶת חֲמוֹר אָבִיו בְּמִרְמָה וַיְדַבֵּרוּ אֲשֶׁר טִמֵּא אֵת דִּינָה אֲחֹתָם."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לד יג.
בְּמִרְמָה וַיְדַבֵּרוּ
עריכהוַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב
עריכהיעקב לא ענה, אלא בניו. הבנים לא בקשו רשות לדבר. הבנים ענו כאילו שמדובר בעניין חשוב להם יותר מאשר לאביהם. הבנים מנעו מיעקב לפתוח את הפה, אפילו אם הוא היה רוצה להפסיק את שתיקתו. האחים כבר הכינו תוכנית ודיברו באופן שוטף ללא היסוסים או לבטים.
בְּמִרְמָה
עריכהכותב התורה מביע את דעתו שהם דיברו "בְּמִרְמָה".
- מה היתה המירמה?
העורך יודע את המשך הסיפור: שלאחר שאנשי שכם נימולו והיו כואבים, שמעון ולוי נכנסו לעיר והרגו את נכבדי העיר. מכאן הסיק העורך שבני יעקב תיכננו את ההריגה מראש, והמילה נועדה להכשיל את נכבדי שכם. אפשרות כזאת קיימת במיוחד לאור העובדה ששמעון ולוי ענו ליעקב בכעס: ״הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ״ (ביאור:בראשית לד לא).
יתכן שבני יעקב לא רימו. אפשרי שבני יעקב לא רצו להרוג את אנשי שכם, ולא רימו אותם, אלא רצו שאנשי שכם יצטרפו להיות בני בית שלהם. כאשר אנשי שכם החליטו שבני יעקב יהיו שייכים להם (ביאור:בראשית לד כג), ולא שהם יהיו שייכים לבני ישראל, ונוצרה סכנה של כליה לבני ישראל, אזי האחים הבינו שאנשי שכם התיחסו לדינה ולבנותיהם כזונות, שאנשי שכם הם רעים כמו אנשי סדום ומוכנים לסלוח למלכם על הפשע ששכם עשה, והאחים פסקו עונש מוות לנכבדי שכם, שהשתתפו בהחלטה הזאת (ביאור:בראשית לד כד).
וַיְדַבֵּרוּ
עריכה- מה האחים אמרו?
- "אֲשֶׁר טִמֵּא אֵת דִּינָה אֲחֹתָם" - זאת אמת - שכם נגע בדינה. טומאה באה מנגיעה בדבר טמא, מלוכלך. מחלות עוברות מנגיעה, ובתקופה ההיא זה היה הפתרון להמנע מצרות ומחלות שהצטברו מתחת לעורלה.
- "לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר הַזֶּה לָתֵת אֶת אֲחֹתֵנוּ, לְאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ עָרְלָה: כִּי חֶרְפָּה הִוא לָנוּ" (ביאור:בראשית לד יד) - זאת המרמה והשקר. מגע עם איש אשר יש לו ערלה אינו טומאה. פרעה לקח את שרה לביתו (ביאור:בראשית יב טו), האחים חיבקו את לבן הערל "וַיַּשְׁכֵּם לָבָן בַּבֹּקֶר, וַיְנַשֵּׁק לְבָנָיו וְלִבְנוֹתָיו וַיְבָרֶךְ אֶתְהֶם" (ביאור:בראשית לב א), ועוד משה פקד: "וְכָל הָעָם הַיִּלֹּדִים בַּמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם לֹא מָלוּ" (יהושע ה ה).
- "אַךְ בְּזֹאת נֵאוֹת לָכֶם: אִם תִּהְיוּ כָמֹנוּ, לְהִמֹּל לָכֶם כָּל זָכָר" (ביאור:בראשית לד טו) - זאת מרמה. בני יעקב לא רצו להיות נתיניו של מלך שכם, להתבולל בו ולאבד את ברכת אלוהים.
יעקב שמע ולא עצר את בניו בדבריהם. יעקב בשתיקתו הסכים שעד כה הבנים אומרים דברים נכונים והגונים.