ביאור:בראשית לד יב

בראשית לד יב: "הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן וְאֶתְּנָה כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי וּתְנוּ לִי אֶת הַנַּעֲרָ לְאִשָּׁה."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לד יב.

וּתְנוּ לִי אֶת הַנַּעֲרָ לְאִשָּׁה

שכם לא היה מרוצה מדברי אביו וחשב שזה לא מספיק. הוא קטע את אביו והכריז:

"אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵיכֶם; וַאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלַי, אֶתֵּן" (ביאור:בראשית לד יא)
"הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן, וְאֶתְּנָה כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי"
"וּתְנוּ לִי אֶת הַנַּעֲרָ לְאִשָּׁה"

שכם רוצה חתונה רגילה - אני אשלם מוהר כמה שתרצו ועוד אוסיף מתנות, ותנו לי אותה לאישה.
שכם התרגש מאוד וחזר על דבריו: "אֶתֵּן", "וְאֶתְּנָה", ואפילו חזר על משפט שלם: "וַאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלַי אֶתֵּן", "וְאֶתְּנָה כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי" .
שכם לא הבין את תוכניתו של אביו ולא חשב שאיחוד העמים יביא לו את בקשתו מהאחים. שכם חושב שבמספיק כסף הוא ירכוש את דינה. שכם לא הבין שליעקב ובניו יש יותר כסף ממה שהם צריכים. שכם לא רצה לתת לבני ישראל אדמה לעצמם להתנחל בה.

מתגובת האחים אנו רואים שהם התעלמו מדברי שכם ולא הזכירו מוהר ומתנות בכלל. האחים השתמשו בדברי חמור כדי להמשיך בתוכניתם.

הַנַּעֲרָ

הניקוד מראה בברור שמדובר בנערה ולא נער, אבל הניקוד נוסף מאות שנים אחר כך, אחרי חתימת התורה.
קשה להבין למה היתה טעות כזאת מספר פעמים בסיפור, הן ברור שדינה אינה נער.

כאשר שכם דיבר עם האחים הוא השתמש בטון דיבור שונה מאשר הוא דיבר עם אביו:

לאחים שכם לא קורא לה "הַיַּלְדָּה" אלא "הַנַּעֲרָ"
לאחים שכם לא אומר "קַח לִי" אלא "תְנוּ לִי"

או ששכם עשה את זה מכבוד ונימוס, או שהוא חשש להראות את אופיו האמיתי, או שהוא פחד מהאחים.

וְאֶתְּנָה כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי וּתְנוּ לִי אֶת הַנַּעֲרָ לְאִשָּׁה

שכם מציג את הצעתו כתנאי: בתמורה למה שאני אתן לכם אתם תתנו לי. שכם לא מתכונן לתת דבר לפני שהאחים יסכימו שהוא יחזיק את הנערה שהוא כבר לקח בלי רשות.