רש"י על בראשית לד
<< · רש"י על בראשית · לד · >>
תוכן עניינים
- 1 פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 2 פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 3 פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 4 פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 5 פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 6 פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 7 פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 8 פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 9 פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 10 פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 11 פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 12 פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 13 פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 14 פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 15 פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 16 פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 17 פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 18 פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)
פסוק א (כל הפסוק)
פסוק ב (כל הפסוק)
"וישכב אתה" - כדרכה
"ויענה" - שלא כדרכה (יומא עז)פסוק ג (כל הפסוק)
פסוק ז (כל הפסוק)
פסוק ח (כל הפסוק)
פסוק יב (כל הפסוק)
פסוק יג (כל הפסוק)
"במרמה" - בחכמה
"אשר טמא" - הכתוב אומר שלא היתה רמיה שהרי טמא את דינה אחותם (ב"ר)פסוק יד (כל הפסוק)
פסוק טו (כל הפסוק)
"נאות לכם" - נתרצה לכם לשון (מ"ב יב) ויאותו (הכהנים ביהוידע)
"להמול" - להיות נמול אינו לשון לפעול אלא לשון להפעלפסוק טז (כל הפסוק)
"ונתנו" - נו"ן שניה מודגשת לפי שהיא משמשת במקום שתי נוני"ן ונתננו
"ואת בנותיכם נקח לנו" - אתה מוצא בתנאי שאמר חמור ליעקב ובתשובת בני יעקב לחמור שתלו החשיבות בבני יעקב ליקח בנות שכם את שיבחרו להם ובנותיהם יתנו להם לפי דעתם דכתיב ונתנו את בנותינו לפי דעתינו ואת בנותיכם נקח לנו ככל אשר נחפוץ וכשדברו חמור ושכם בנו אל יושבי עירם הפכו הדברים את בנותם נקח לנו לנשים ואת בנותינו נתן להם כדי לרצותם שיאותו להמולפסוק כא (כל הפסוק)
"שלמים" - בשלום ובלב שלם
"והארץ הנה רחבת ידים" - כאדם שידו רחבה וותרנית כלומר אל תפסידו כלום פרקמטיא הרבה באה לכאן ואין לה קוניםפסוק כב (כל הפסוק)
פסוק כג (כל הפסוק)
פסוק כה (כל הפסוק)
"שני בני יעקב" - בניו היו ואעפ"כ נהגו עצמן שמעון ולוי כשאר אנשים שאינם בניו שלא נטלו עצה הימנו (ב"ר)
"אחי דינה" - לפי שמסרו עצמן עליה נקראו אחיה
"בטח" - שהיו כואבים ומ"א בטוחים היו על כחו של זקן (ב"ר)פסוק כז (כל הפסוק)
פסוק כט (כל הפסוק)
"חילם" - ממונם וכן (דברים ח) עשה לי את החיל הזה (במדבר כד) וישראל עושה חיל (תהלים מט) ועזבו לאחרים חילם
"שבו" - ל' שביה לפיכך טעמו מלרעפסוק ל (כל הפסוק)
"עכרתם" - לשון מים עכורים אין דעתי צלולה עכשיו ואגדה צלולה היתה החבית ועכרתם אותה (תנחומא) מסורת היתה ביד כנענים שיפלו ביד בני יעקב אלא שהיו אומרים עד אשר תפרה ונחלת את הארץ לפיכך היו שותקין
"מתי מספר" - אנשים מועטים