ביאור:בראשית לד ט
בראשית לד ט: "וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ בְּנֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לָנוּ וְאֶת בְּנֹתֵינוּ תִּקְחוּ לָכֶם."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לד ט.
הצעתו של חמור אבי שכם
עריכה- "וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ בְּנֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לָנוּ וְאֶת בְּנֹתֵינוּ תִּקְחוּ לָכֶם."
- "וְאִתָּנוּ תֵּשֵׁבוּ, וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה לִפְנֵיכֶם" (ביאור:בראשית לד י).
- "שְׁבוּ וּסְחָרוּהָ וְהֵאָחֲזוּ בָּהּ" (ביאור:בראשית לד י).
הזמנה נפלאה! (רק שאלוהים כבר נתן לבני ישראל את כנען.) בהמשך חמור ישתמש בנאום הזה, ויוסיף הסברים, כדי לשכנע את נכבדי העיר בשער העיר למול את עצמם ובתמורה הם ישתלטו על כל רכושו של יעקב, ויסירו מעצמם את הסכנה שיעקב חונה על פני העיר (ביאור:בראשית לג יח).
התבוללות
עריכהכונתו של חמור היתה שכתצאה מההזמנה, בני ישראל יתבוללו באנשי שכם ואנשי שכם נשלטו בהם, כדבריו לנכבדי העיר: "מִקְנֵהֶם וְקִנְיָנָם וְכָל בְּהֶמְתָּם הֲלוֹא לָנוּ הֵם; אַךְ נֵאוֹתָה לָהֶם וְיֵשְׁבוּ אִתָּנוּ" (ביאור:בראשית לד כג).
חמור הזמין את בני יעקב להתבולל ולעזוב את אלוהיהם, כשם שגולית, בעתיד, יזמין את בני ישראל להתבולל ולעזוב את אלוהיהם, בדבריו: "אֲנִי חֵרַפְתִּי אֶת מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל" (שמואל א יז י), בואו "וִהְיִיתֶם לָנוּ לַעֲבָדִים, וַעֲבַדְתֶּם אֹתָנוּ" (ביאור:שמואל א יז ט), וגם המן רצה לאבד את עם ישראל (ביאור:אסתר ג ט).
לא ברור אם בשלב הזה בני יעקב הבינו את התוכנית של חמור, ושהם כבר אז התכוננו להרוג את שכם ואנשיו כאשר אנשי שכם יהיו כואבים לאחר המילה.
- סיפור נוסף שמדגים לנו - שבכל דור קמים עלינו לכלותנו: באלימות או בתחבולות או באהבה.
והתוצאה?
עריכהבהיפוך. בני יעקב כבשו את שכם והחזיקו בעיר ואנשיה. ואכן כאשר יהושע כובש את כנען, העיר שכם לא נמצאת ברשימת הערים שנכבשו (ביאור:יהושע יב ט-כד), כי היא כבר היתה בבעלות בני ישראל.
שיחת רמאים
עריכהחמור התחיל לרמות כאשר הוא נתן לאחים את השלטון לעם המשותף ואמר: "בְּנֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לָנוּ, וְאֶת בְּנֹתֵינוּ תִּקְחוּ לָכֶם", כלומר אתם תחליטו לתת לנו את הבנות הנחותות, ואתם תקחו לעצמכם את הבנות המעולות שלנו. בהמשך, לזקני שכם היושבים בשער העיר הוא הופך ואומר אנחנו נהיה בשלטון, כדבריו: "אֶת בְּנֹתָם נִקַּח לָנוּ לְנָשִׁים, וְאֶת בְּנֹתֵינוּ נִתֵּן לָהֶם" (ביאור:בראשית לד כא), ואפילו ממשיך ואומר להם: "מִקְנֵהֶם וְקִנְיָנָם וְכָל בְּהֶמְתָּם הֲלוֹא לָנוּ הֵם" (ביאור:בראשית לד כג).
הרבה פעמים רמאי חושב שהוא הרמאי היחידי, ולא מאמין שאנשים אחרים יכולים לרמות אותו.