אבן עזרא על בראשית לד
<< · אבן עזרא על בראשית · לד · >>
פסוק א (כל הפסוק)
פסוק ב (כל הפסוק)
פסוק ג (כל הפסוק)
פסוק ה (כל הפסוק)
פסוק יג (כל הפסוק)
פסוק יד (כל הפסוק)
חרפה — לדורות, וזה טעם "כי נבלה עשה בישראל" (בראשית לד, ז):
אשר לו ערלה — ערלת בשר. וטעמו, דבר שיכבד; וכן: "ערל שפתים" (שמות ו, יב); "ערלה אזנם" (ירמיהו ו, י); בעבור הנוסף. והאומרים שהשם אמר לאברהם: "והיה תמים" (בראשית יז, א), ובהמולו הנה הוא חסר, הדבר הפוך. והנה הבהמות יוכיחו. ואם אמרו: למה נחתך דבר בראו השם? גם הטבור יוכיח:פסוק יז (כל הפסוק)
פסוק יט (כל הפסוק)
פסוק כא (כל הפסוק)
שלמים הם — בשלום.
רחבת ידים — מקומות; כמו: "ויד תהיה לך" (דברים כג, יג):פסוק כב (כל הפסוק)
יאותו — מגזרת "כי לך יאתה" (ירמיהו י, ז); והנוח הנעלם אחר האות המשרת, תחת פ"א הפועל.
בהמול — מפורש:פסוק כג (כל הפסוק)
פסוק כה (כל הפסוק)
ביום השלישי — שלישי לעולם קשה, שהוא חצי המרובע.
וזה המעשה אשר עשו שמעון ולוי, לדעת אחיהם עשו, דכתיב "במרמה" (בראשית לד, יג); ו"בני יעקב" (בראשית לד, כז) – הם כולם. וחרה אף יעקב על שמעון ולוי, בעבור שהם הרגו אנשי שכם:פסוק כט (כל הפסוק)
פסוק ל (כל הפסוק)
מתי מספר — מְתֵי כמו "אנשים". ודבר שיסופר הוא מעט. על כן טעה ר' אהרן הכהן ראש הישיבה, שפירש "ויהי מתיו מספר" (דברים לג, ו) כמשמעו.
להבאישני — שישנאו אותי כאשר ישנא איש דבר שיבאש: