קטגוריה:בראשית כ ב
נוסח המקרא
מהדורת הכתיב: ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחתי הוא וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה
המהדורה המנוקדת: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֲחֹתִי הִוא וַיִּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר וַיִּקַּח אֶת שָׂרָה.
פרשני המקרא
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַאֲמַר אַבְרָהָם עַל שָׂרָה אִתְּתֵיהּ אֲחָת הִיא וּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מַלְכָּא דִּגְרָר וּדְבַר יָת שָׂרָה׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲמַר אַבְרָהָם עַל שָרָה אִנְתְּתֵיהּ אֲחוֹתִי הִיא וְשַׁדַר אֲבִימֶלֶךְ מַלְכָּא דִגְרָר וּדְבַר יַת שָרָה: |
| ירושלמי (קטעים): | מַלְכָּא דַעֲרָד: |
רש"י
"אל שרה אשתו" - על שרה אשתו וכיוצא בו (ש"א ד) אל הלקח ארון וגו' ואל מות חמיה שניהם בלשון על
מפרשי רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אֶל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ – עַל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ. כַּיּוֹצֵא בוֹ (שמ"א ד,כא): "אֶל הִלָּקַח אֲרוֹן... וְאֶל חָמִיהָ", שְׁנֵיהֶם בִּלְשׁוֹן "עַל".
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אלשיך
מתרחיש ניסא. ועוד במאמר אבימלך הגוי גם צדיק היה לו לומר הגם צדיק תהרוג, מאן דכר שמיה דגוי. וכן מה מרבה הגם. ועוד מי הגיד לו שיהרגנו בהיותו צדיק, אולי מאמרו יתברך הנך מת, הוא אם לא ישיבנה ויחטא בה. ועוד אומרו והיא גם היא, ומהראוי שלא יאמר אלא וגם היא אמרה, אך אומרו והיא מיותר. ועוד אומרו ובנקיון כפי מיותר ובלתי צודק. ועוד במאמרו יתברך ואחשוך וכו', למה כפל ואחשוך וכו' (כי) על כן וכו'. וגם נדקדק אומרו מחטו בלא אל"ף. ועוד שנראה שאילו ברשע היה עושה היה מניחו הוא יתברך לחטא בה, הלא קל וחומר הדברים אם לפרעה שגם הוא חשב שלא היתה אשת אברהם נגעו ה' ואת כל ביתו, ומה גם אם ברשע היה עושה. ועוד אומרו ויתפלל בעדך וחיה, שנראה שגם אחר שישיבנה ימות אם לא יתפלל אברהם עליו, ולמה יומת מה עשה, כי הלא הוא אמר אחותי היא, והיא אמרה אחי הוא. ועוד אומרו השב וכו' כי נביא הוא, שיראה שאם לא היה נביא שיתפלל אין להשיבה. ועוד במאמר אבימלך מה ראית וכו' הם דברים כפולים ומכופלים, מה עשית לנו ומה חטאתי לך וכו' מעשים וכו', ומה חזר לומר מה ראית וכו', שהוא הקודם, ולא עוד אלא שנאמר ויאמר פעם שנית בתוך דברי אבימלך. ועוד בהתנצלות אברהם כי אמרתי רק וכו', שאדרבה קוצים הוא נותן בעיניו. ועוד אומרו ויהי כאשר התעו אותי וכו', שהוא משולל הבנה. וכן אומרו הנה נתתי אלף כסף וכו', יראו דברים משוללי טעם:
(ב) אמנם הנה אברהם להיות נגד עיניו אשר קרה לו עם פרעה, לא אמר לה עתה אמרי אחותי את, שלא תתן היא אצבע בין שיניה לומר כך מעצמה, ומה גם כי מר לה מאד על מה שקרה להם עם פרעה. אך הוא היה אומר עליה אחותי היא, וזהו "ויאמר אברהם וכו' אחותי היא", אך לא הכריח אותה. והן אמת שלא יבצר שהיא מעצמה לבלתי הכזיבו תאמר לשואליה כי אחיה הוא. וכוונתו היתה שאם יתבעוה לינשא כדרך מזווגי זווגים, יבאו לו יום או יומיים לדבר עליה אליו, שיוכל לבקש תואנות, כענין אמור נשואה היא לאיש פלוני שבמדינת הים וכיוצא. אלא שאבימלך להיותו מלך, פתאום שלח "ויקח את שרה":
(ג) ואז "ויבא אלהים וכו' ויאמר לו הנך מת" וכו'. ולבא אל הענין נשית לב אל מאמר סוף הענין כי עצר ה' וכו' בעד כל רחם וכו', על דבר שרי אשת אברהם. מי לא ידע בכל אלה כי על דבר שרה היה הענין:
אך הנה ביאור הענין הוא כי בא הוא יתברך ללמדנו דעת, בל יקשה בעינינו לומר למה עצר ה' בעד כל רחם וכו' והוצרכה תפלת אברהם, והלא בנקיון כפיו לקחה, וכשידע החזירה בנכסים רבים. ולא עוד אלא שאמר לו יתברך ויתפלל בעדך וחיה, שמורה שגם אחר החזירו אותה לא יחיה והוא פלא כי צדיק בדינו היה. על כן באה תורתנו בחיתום הענין, ואמרה "כי עצור עצר ה'" שהוא סתימת נקביהם, אשר אם יסתם אחד מהם אי אפשר להתקיים וימות. ואמרה אל תתמה על החפץ, שהוא "על דבר שרה" שהוא על הדבר היוצא מפי שרה, ומה היא הדבר שדברה, הלא הוא כי היתה אומרת אליו "אשת אברהם", כי מאמרה אליו היה אשת אברהם אני ולא פנויה. ומה מתקו דברי אבימלך באומרו הלא "הוא אמר לי אחותי היא", ובאומרו "והיא" "גם היא" וכו' לא אמר אמרה לי, רק "אמרה אחי הוא". אך הוא כי הוגד לו כי היא היתה אומרת בביתה לשואלים ממנה אחי הוא, אך לו לא אמרה, כי אם שאדרבה היתה אומרת אשת אברהם כמדובר ולא שוה לה. ושיעור הכתוב "והיא גם" האומרת לי שהיתה אשת אברהם, "גם היא אמרה" לזולתי "אחי הוא":
ובזה נבא אל הענין. והיא כי על כן אמר לו הוא יתברך "הנך מת על האשה" גם שתשיבנה במאמרי, והוא על כי לא חש לדבריה "והיא בעולת בעל" כמאמרה. והוא על ידי עצור כל רחם האמור למטה, הוא סתימת נקבים אשר ימותו בם. ולבל תגע בה יד אבימלך אפילו באצבעה, אמר "הנך מת" שלא תתקיים אפילו שעה אחת, רק טרם תבעול תמות מיד, וזהו אומרו "הנך מת" על "[האשה] אשר לקחת":
(ד) ועל ידי כן "אבימלך לא קרב אליה" אפילו שום קריבת נגיעה. ובהיות שכל בני ביתו מזכר עד נקבה נסתמו נקביהם למות על שלא מיחו אמר "הגוי גם" וכו', לומר הנה ארבע היו בפעולה זו. א. אברהם שהיה סבה ראשונה שאקחנה באמור אחותי היא. ב. היא גם היא, כי לשואליה טרם תלקח אמרה אחי הוא. ג. המון כל עם העיר עם כל בני ביתו שלא מיחו, שלא שתו לב כי מדאגה מדבר פן יהרגוהו על דבר אשתו אמר אחותי היא. ד. המלך עצמו שלקחה. אמר אבימלך הנה אני אין לי אשם כלל, ואם תחשבני עם כל זה לאשם ותענישני על שלא חששתי כי מיראה אמר אחותי היא, הלא אם כן למה ענשת בלבד את בני ביתי, גם את העם הבלתי מוחים תבא להעניש. וגם את אברהם עצמו מכל שכן, כי הוא היה עיקר הסבה. וזהו אומרו לפי מה שאמר הנך מת, ימשך שגם את "הגוי" שלא מיחו וגם צדיק הוא אברהם המפורסם לצדיק תהרוג, שהוא היה העיקר וריבה הגם על שרה. נמצא כלל שלשה הגוי ושרה ואברהם באומרו "הגוי גם צדיק":
(ה) ועל הצדיק הנזכר אמר ""הלא הוא" אמר לי אחותי היא", ובזה לא אמר הלא אברהם אמר לי כי אם "הלא הוא", שחוזר אל הצדיק הנזכר. "והיא" שאמרה לי אשת אברהם אנכי, הלא "גם היא אמרה אחי הוא", כי גם שלי לא אמרה, הלא לזולתי אמרה, כמו שכתבנו שלא אמר אמרה לי, ולמה אעשה עיקר מחזרתה באופן כי "בתם לבבי עשיתי": או יאמר, הנה לגוי הפרשת מישראל, שמחשבה רעה תצרפה למעשה, אבל מחשבה בטעות האם על כי גוי אנכי תהרגני. וזהו "הגוי גם צדיק תהרוג" והלא "בתם לבבי עשיתי" כי אמר אחותי וכו'. ואין לומר כי מיראתה פן אהרוג את בעלה לקחתה אמרו כן, כי הלא גם כפי היו נקיות משפוך דם וזהו "ובנקיון כפי עשיתי זאת":
(ו) והשיב לו הוא יתברך היעלה על רוחך שנעלם ממני תם לבבך שבמחשבה, "גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת" ועל כן "ואחשוך גם אנכי אותך". ומה שאמרתי שחשכתיך מן החטא לא מלשכב עמה כי זה בשבילה עשיתי, כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים, אך הוא "מחטו לי" שהוא שאם היית בועל היית חוטא לי ולבעלה. אך אני חשכתיך גם מחטוא לי לבדי שהוא כי "על כן לא נתתיך לנגוע אליה" אפילו מציאות נגוע אליה, שהוא חטא לי לבדי מהרהור רע וזרע לבטלה. וזה אפשר רמז באומרו מחטו בוא"ו ולא באל"ף, והוא כי ו' עולה ששה, נמצא עודף על האחד שהיתה ראויה להיות במקומה חמשה, לרמוז כי מנעו יתברך לנגוע אליה אפילו באצבעותיו שהם ה':
(ז) "ועתה השב וכו' וחיה" שאם לא כן גם שישוב אחר כך ימות בעיצור כמדובר על דבר שרה. וטרם אומרו יתברך ויתפלל בעדך וחיה, חש פן יאמר אבימלך איך יתפלל עלי והוא בחשש אולי טמאתי את אשתו ואפילו אנוסה נפסלה לו כי כהן הוא - מאז נמצא לפני מלכי צדק. ואיך אמרתי השב אשת האיש הרי אינה אשתו. על כן הקדים ואמר "כי נביא הוא", ולא יבצר ממנו שלא נגעת בה, ובזה "ויתפלל בעדך וחיה". [כי] גם שתשיב אם לא יתפלל עליך [לא תחיה] כאומרו למעלה הנך מת על [האשה] אשר לקחת. ואל תאמר אם כן מה אועיל בהשבה, הלא הוא "כי אם אינך משיב" ה, "מות תמות" מיתה כפולה
בעולם הזה ובעולם הבא:אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה. אפשר שהלכה מדעתה? אלא לקחה בעל כרחה שלא בטובתה.
ראו גם
ויקי על הפסוק
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כ ב.
ראו [| למה אברהם ביקש משרה להגיד שהיא אחותו]
מה מטרת סיפור שרה בגרר?
(אילן סנדובסקי)
אברהם לא ניסה להסתיר את יופיה של שרה ולא ניסה לכער אותה, כשם שמרדכי לא ניסה לכער את אסתר. אפשרי שאברהם רצה ששרה תלקח, אולי בפקודת אדוני.
המפתח להבנת הסיפור טמון בכך שגם לאחר שאלוהים אמר לאברהם שיהיה לו בן משרה, וגם אחרי שהמלאך הודיע לשרה ואברהם שיהיה להם בן, אברהם נמנע מיחסים עם שרה, ועבר לשבת בגרר כדי להתייחס לשרה כאל אחותו. אלוהים רצה להפסיק את המשחק הזה, להכריח את אברהם להכיר בכך ששרה היא אשתו, ולהוציא אותם מגרר חזרה לבאר שבע כדי שיצחק יגדל ללא השפעה חינוכית רעה של הפלישתים. הסיפור הזה דומה לסיפור יונה הנביא שניסה לברוח לים ולא לקיים את פקודת אדוני.
אברהם הביא את שרה לגרר, והציג אותה שיראו את יופיה, אפשרי שהסיפור הזה היה למעשה צריך להתחיל "וְהָאֱלֹהִים, נִסָּה אֶת שרה" ואלוהים פקד על אברהם להעלות את שרה 'לעולה'. אלוהים אמר לשרה: "הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה, דָּבָר" (ביאור:בראשית יח יד), והנה אלוהים יוכיח לה ולאברהם שהוא יכול לעצור ולפתוח כל רחם. שרה היתה צריכה להראות אמונה באלוהים שיושיע אותה, כמו יצחק בעקידה.
מה אנו רואים בסיפור:
- שרה אמרה: "ואַדֹנִי זָקֵן" (ביאור:בראשית יח יב), במילים אחרות שרה טענה שאברהם כבר לא בא אליה יותר, ואולי זו היא שלא היתה מעוניינת ביחסי מין.
- אברהם התייחס לשרה כאל אחותו ולא בא אליה. אברהם לא התאמץ והשאיר לאלוהים להכניס את שרה להריון.
- לכן אלוהים היה צריך ללמד את אברהם ושרה שהגיע הזמן להפסיק את המשחק הזה של 'אחות', שיש אנשים החושקים בשרה, ושאם אברהם לא יבוא אליה, אחרים יבאו. המטרה היתה ללמד את אברהם ושרה שהם חייבים לשתף פעולה כדי להביא בן לעולם.
הגיע הזמן ששרה תראה שהיא מאמינה באדוני וישועתו. לכן היה על שרה לחוות אירוע טראומטי, להילקח בידי מלך גרר. שרה בטח חשבה שהכל אבוד, שלא יהיה לה בן מאברהם, ושהיא לעולם לא תחזור לאברהם, אך אז אלוהים הושיע אותה והראה את גדולתו. מקרה דומה התרחש להגר וישמעאל במדבר, כאשר הם חשבו שימותו בצמא (ביאור:בראשית כא יט), כך קרה ליצחק בעקדתו (ביאור:בראשית כב יג), כך קרה ליעקב שנשלח בחוסר כול ללבן דודו, כך קרה ליוסף בבור (ביאור:בראשית לז כח) ובכלא (ביאור:בראשית מא יד), וכך קרה לבני ישראל ביציאת מצרים (שמות יב מב), ובסיפור אסתר (ביאור:אסתר ט ה).
אלוהים מדגים לשרה את יכולתו
שרה צחקה, והמלאך ענה לה בכעס: "הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה דָּבָר". שרה לא האמינה שאדוני יכול לעצור רחם, ולרפא רחם עצורה, ולכן אלוהים שלח את שרה לגרר להראות לה את יכולתו, ככתוב: "וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו, וַיֵּלֵדוּ. כִּי עָצֹר עָצַר יְהוָה בְּעַד כָּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ" (ביאור:בראשית כ יח). וכך, כאשר אברהם התפלל לרפואה לבית אבימלך, גם שרה נרפאה.
וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֲחֹתִי הִוא
האם התורה מלמדת אותנו שאדם רשאי לנהוג כך באשתו כדי להציל את חייו?
קשה מאוד לענות על השאלה, אבל אין ספק שהיו מקרי אונס רבים דומים בפוגרומים שלאורך ההיסטוריה של עמנו. לכן היהודים שבארצות הגלות נראים דומים לעם שבמדינתו האם יושבים.
אברהם עושה את אותו התרגיל שעשה ביורדו למצרים: "אִמְרִי נָא, אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבורֵּךְ" (ביאור:בראשית יב יג). לאחר שאלוהים הציל אותו בפעם הראשונה, הוא הרי בטוח שאין סכנה לשרה ושאין בעיה מוסרית במעשיו.
אמת היא שרה היא חצי אחותו של אברהם, ככתוב: "ויַֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֲחֹתִי", אולם הוא יודע בירור שמדובר בהטעיה מכוונת ושלמעשה הוא חושף אנשים לחטא, כדברי אבימלך: "אֲדֹנָי, הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג?" (ביאור:בראשית כ ד).
בשני המקרים (פרעה ומלך גרר) המלך לוקח את שרה ללא בקשת רשות וללא משא ומתן. ייתכן שאברהם התכוון לדרוש סכום עתק בעבור שרה וכך למנוע את הנישואין, אבל בזמנו המלכים באזור לא נהגו לבקש רשות או להתדיין[1] – הם לקחו כרצונם ונתנו מתנות כרצונם.
וַיִּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר וַיִּקַּח אֶת שָׂרָה
בהמשך הסיפור נאמר: "עָצֹר עָצַר יְהוָה, בְּעַד כָּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ" (ביאור:בראשית כ יח) וכאשר אברהם התפלל למענו "ויִַּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ, וְאַמְהֹתָיו ויֵַּלֵדו"ּ (ביאור:בראשית כ יז). מכאן ניתן להבין שאשת אבימלך היתה בהריון מתקדם ואולי נמנעה ממגע איתו, ולכן אבימלך לקח את שרה אליו. בכל אופן, אבימלך הלך לישון לפני שהוא שכב עם שרה, כלומר הוא חיכה זמן מה.
אחשוורוש הזמין נערות לארמונו, אבל לא קיים עמן מגע במשך שנה שהתחילה אחרי המחזור הראשון לשהותם בארמון, ככתוב: "מִקֵּץ הֱיוֹת לָהּ כְּדָת הַנָּשִׁים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ" (ביאור:אסתר ב יב). גם פרעה לא שכב עם שרי מיד ביום שהיא הגיעה, וכאשר מחלות התחילו להופיע בביתו (ביאור:בראשית יב יז) הוא חשד שהאישה הזרה הביאה את הנגעים האלה. לא ברור אם אבימלך התכונן לחכות למחזור של שרה כדי לוודא שהיא אינה חולה או נגועה במחלות, ושהיא אינה בהריון. קיימת האפשרות ששרה כבר היתה בהריון עם יצחק ולא היה לה מחזור, ולכן אבימלך חיכה בסבלנות ולא שכב איתה.
אבימלך חשב שהוא עושה טובה לשרה. הן היא כבר בגיל מתקדם ועדיין לא נשואה.
אבימלך לקח את שרה לביתו. הפועל 'לקח' ניתן לפירוש גם כלקיחה בכוח, אחיזה, תפיסה ונשיאה, הכרזת בעלות ללא בקשת רשות. גם אברהם אמר לעבדו לקחת (בכוח) אישה לבנו, ככתוב: "כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי, תֵּלֵךְ; וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, לִבְנִי לְיִצְחָק" (ביאור:בראשית כד ד). אברהם היה נשיא מכובד ועשיר. הוא היה הבכור וראש משפחת תרח אביו, ולכן הוא חושב שזכותו ללכת ולקחת בכוח, כרצונו, בת, לבנו ממשפחתו בחרן, בעיר נחור בנו של תרח אביו.
נאמר "ויִַּקַּח אֶת שָׂרָה", אבל חסרה המילה בסוף: לאישה, לפילגש, לבנו, לאנשיו? לא ברורה המטרה של לקיחת שרה. אלוהים אומר לו: "הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ" (ביאור:בראשית כ ג) וגם כאן לא מוגדרת מטרת הלקיחה. אולם בהמשך אלוהים אומר: "עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיךָ, לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ" (ביאור:בראשית כ ו), כלומר אלוהים טוען שזה מה שאבימלך חשב - לנגוע בה, ואבימלך לא מכחיש. בהמשך רואים שלאבימלך היתה אישה, ככתוב: "ויִַּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ" (ביאור:בראשית כ יז), כלומר שרה נלקחה להיות פילגש ולא אשתו.
אבימלך לא שילם בזמן שהוא לקח, וגם לא שילם אחרי שהוא לקח. מדוע הוא חשב שלא מגיע לאברהם דבר עבור אחותו? כנראה שכך נהגו מלכים, הלוא גם אחשוורוש לא שילם למרדכי עבור אסתר, וגם דוד לא שילם דבר לאוריה החיתי, ויותר גרוע הוא הרג את אוריה. נראה שמלכים לקחו נשים ואמרו למשפחה: 'תודה על המתנה. תשמח שיש לך אישה בארמון המלך.'
אלוהים הזהיר את אבימלך: "וְאִם אֵינְךָ מֵשִׁיב דַּע כִּי מוֹת תָּמותּ, אַתָּה וְכָל אֲשֶׁר לָךְ" (ביאור:בראשית כ ז), ורק אז אבימלך השיב את שרה, סיפר לאברהם את דברי אדוני, ומשלם לאברהם כדי שאברהם יתפלל לאדוני בעדו: "כִּי עָצֹר עָצַר יְהוָה, בְּעַד כָּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ" (ביאור:בראשית כ יח).
לקיחת נשים בכוח
מנהג התקופה היה שמלכים ושליטים לוקחים נשים כרצונם מנתיניהם:
- פרעה לקח את שרי – אברהם לא עשה דבר והשאיר לאלוהים לפתור את הבעיה.
- אבימלך לקח בכוח את שרה – אברהם לא עשה דבר והשאיר לאלוהים לפתור את הבעיה.
- אבימלך לקח בכוח את רבקה – יצחק וויתר ללא מלחמה, אולם המשיך להפגש עם רבקה.
- שכם לקח בכוח את דינה – יעקב וויתר והיה מוכן שדינה תתחתן עם שכם. האחים של דינה ענו ליעקב בכעס: "הַכְזוֹנָה, יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנו"ּ (ביאור:בראשית לד לא), וזה היה הסוף של 'לקיחת' בנות ישראל בתקופה ההיא.
- דוד לקח את בת-שבע למרות שידע שהיא נשואה, ולכן הוא היה חייב להרוג את בעלה.
- פקידי המלך אחשוורוש לקחו את אסתר, ככתוב: "ותִַּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ" (ביאור:אסתר ב ח). למעשה מרדכי נתן לה ללכת כי היתה לו תוכנית להציל את עם ישראל מהתבוללות וטמיעה.
- דף מקראות גדולות על הפסוק
- ביאור מקראות גדולות על הפסוק
- ביאור מפורט של הפסוק
- דפים באתר ויקיטקסט המקשרים לפסוק
ויקי על הפרק
באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
- ^ ראה סיפור דוד ובת שבע (שמואל ב יא ד), ולקיחת אסתר לבית המלך (ביאור:אסתר ב ח).
דפים בקטגוריה "בראשית כ ב"
קטגוריה זו מכילה את 10 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 10 דפים.