פתיחת התפריט הראשי

פסוק ב

וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה אחר שנלקחה שרה במצרים אצל פרעה ונעשה לו נס גדול שהוצרך לו להחזירה לו בעל כרחו ע"י נגעים גדולים, מה היה חוזר עתה בגרר ואומר לכל אחותי היא, וכי היה סומך על הנס בכל פעם ופעם, ושמא אין עושין לו נס.

וכתב רבינו חננאל ז"ל כי עכשיו כשבא בגרר גרשה, לפי שהיה ירא שמא יהרגוהו אם היה אומר שהיא אשתו, ואעפ"כ לא הניחו ה' ית' שיפרד ממנה ולא הניח את הצדיקת אצל הרשע, כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים, וגרושין הללו היה מפני הפחד, וזה שאמר הש"י והיא בעולת בעל, שלא גרשה רק מפני הפחד כי אנוס הוא, ונמצא שאין הגרושין גרושין גמורין, וזהו שאמר אבימלך הגוי גם צדיק תהרוג. כלומר הגוי שאין לו זה הדין אלא אפי' אנוס גרושיו גרושין, ועוד שהוא צדיק שלא קרב אליה תהרוג, ולא עוד אלא שהוא אמר לי אחותי היא והיא גם היא אמרה פעם אחר פעם אחי הוא, בתם לבבי לקחתיה ובנקין כפי שעדיין לא קרבתי אליה.




פסוק ד

הגוי גם צדיק תהרוג. יתכן לפרש כי היה אבימלך אומר על עצמו אם אתה הורג גוי זה תהיה סבה שיהרג גם הצדיק, ואמר זה על אברהם כי אם יהרג המלך על המעשה הזה הלא עבדי המלך יהרגו לאברהם.



פסוק יב

וגם אמנה. אמונה בפי, אחותי בת אבי היא, ולא היתה בת אביו אלא בת הרן היתה שהיה בנו של תרח שנאמר (בראשית יא) בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה, ויסכה זו שרי, ובני בנים הרי הן כבנים, ומזה אמר בת אבי כלומר בת בן אבי.

פסוק יג

ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי. רמז שהיו בית אביו עובדי ע"ז ועל שהיו מתעין אותו מבית אביו לעבוד אלהים אחרים הוצרך לצאת משם וללכת אל ארץ אחרת ולאמר לאשתו זה חסדך אשר תעשי וגו'.


פסוק טז

הנה נתתי אלף כסף לאחיך. אמר זה על מה שהזכיר למעלה צאן ובקר ועבדים ושפחות שהיו שוים אלף כסף, לאחיך אותו שאמרת שהוא אחיך, והכסף הזה הוא לך כסות עינים שיכסו עיני המביטים בך כשנתתי אותו לאחיך ולא לך, שאלו נתתי לך היו הכל מרננין ואומרין ראו מה נתן לה באתננה אבל עכשיו שנתתי לאחיך יאמרו המלך הוצרך לפדות עצמו ונתן ממון על כרחו והלא הוא שונא לאברהם וחפץ בו שימות, והענין הזה יהיה לך פ"פ לכל האנשים אשר אתך ועם כל באי עולם תוכלי להתוכח ולהצדיק את עצמך.

ויש שפירשו ואת כל ונוכחת ועכ"ז היתה שרה מתוכחת עמו ולא רצתה למחול לו עלבון התפיסה וכ"ז מתוך הענוה הגדולה אשר לה, או יהיה ואת כל דבק למעלה לכל אשר אתך ואת כל, ויהיה ונוכחת כלומר ראוי לך שתהיי נוכחת מזה עתה, ודעת רז"ל כסות עינים שהוא קללה שנתקיים בזרעה, ומכאן דרז"ל אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך.

ויש שפירשו עוד כי הנה הוא שתאמרי אחיך כסות עינים ודרך מוסר ולמי לכל אשר אתך כלומר עם בני ביתך, אבל עם כל העולם ונוכחת תהיי נוכחת שלא תאמרי כן כי אפשר שתבואו לידי מכשול.

ובמדרש כסות עינים עשו לה כסות שיהיו הכל מביטים ביפיה ולא בנויה. ד"א כסות עינים שהיא עשויה עינים עינים:

פסוק יז

ויתפלל אברהם אל האלהים. ע"ד הקבלה אל האלהים היא המדה העשירית ועליה הזכיר מיד וירפא אלהים לפי שנהפכה מדה"ד למדה"ר, כי עצור עצר ה' מד"ר שנהפכה עליו לדין, ואם תשכיל בכתובים של מעלה תראה שהזכיר תחלה ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה כי נגלית אליו שכינה לכבוד אברהם, וע"כ התפלל בשם אל"ף דל"ת ואמר אדני הגוי גם צדיק תהרוג, והתנצל בכל הענין כשנגלית אליו השכינה בחלום ז"ש ויאמר אליו האלהים בחלום הזכירו בה"א הידיעה ודבר עמו וא"ל גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך, כלו' אתה אומר בתם לבבי ובנקיון כפי עשיתי זאת ואתה היודע גם אני ידעתי כי אנכי היודע ועד, ואחשוך גם אנכי אותך, ביאור הכתוב ואחשוך גם אנכי אותך כי גם מאת הסבה העליונה שהוא האחד הנסתר באה לו מניעת החטא. וז"ש אנכי ולא אמר אני ממה שידעת מדרך הקבלה כי אנכי פנימי יותר מאני לתוספת הכ"ף, ואולי מטעם זה נסתרה האל"ף ממלת מחטוא לי, ובאר לך הכתוב כי החוטא אל האלהים חוטא אל האחד הנסתר וכל הממר בו ממר בשם המיוחד שבקרבו:

פסוק יח

כי עצור עצר ה'. זה עצירת נקבים גדולים וקטנים וע"כ ככפל הלשון, בעד כל רחם זו עצירת לידה וזה כולל כל הנקבות באדם ובבהמות וכל ב"ח, וכן דרז"ל אפי' תרנגולת של בית אבימלך לא הטילה ביצתה. ובכתוב הזה נתפרש חולי המלך וכל ביתו כי עד עתה לא הזכירתו הפרשה ולא ידענו במה לקה, ולא הזכיר הלקות בשם אבימלך כשם שהזכיר הרפואה בשמו וירפא אלהים את אבימלך, אבל הענין הזה כדי לחלוק כבוד למלכות ודרך מוסר וכבוד לשרה, לא הזכירה תורה כן: