פתיחת התפריט הראשי

בראשית כ יא: "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כ יא.


ראו פסוק יב

כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּהעריכה

אבימלך לא הסביר את הבעיה. הוא רק אמר: "מָה רָאִיתָ, כִּי עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶהּ" (ביאור:בראשית כ י), אך לא טרח להסביר לאברהם במה חטא.

אברהם היה יכול להמשיך ולחכות להבהרות נוספות בעניין. הוא לא היה צריך לענות לשאלה הפתוחה שהציג אבימלך, ואולי כך גם לחשוף חטאים נוספים.

ניתן להסיק שאברהם ידע במה מדובר והחליט שאין צורך ללחוץ על אבימלך יותר. אברהם כנראה שמע מקודם מהאנשים שקראו לו להתייצב בארמון (ביאור:בראשית כ ט) את שסיפר אבימלך לאנשיו: "ויְַדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בְּאָזְנֵיהֶם" (ביאור:בראשית כ ח).

ייתכן שאברהם שמע מעבדי אבימלך אפילו את כל הדברים שאמר אלוהים לאבימלך, ולכן הוא לא חשש לנפשו.

כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּהעריכה

"יִרְאַת אֱלֹהִים" – פחד מאלוהים, משמע כיבוד חוק הומני חוק אלוהי, כיבוד חוק עליון שנמצא מעל חוקי האדם. במבוא למערכת החוקים כותב חמורבי: "...בעת ההיא [...] קראוני להצלחת העם, לי לחמורבי, המושל השגיא וירא האלים, למען השכין צדק בארץ, לכלות רשעים ופועלי אוון, לבל יעשוק החזק את החלש ממנו..."‏[1] גם בעיר סדום חוקקו חוק שאינו הומני אשר אפשר פגיעה בזרים שרוצים לישון בעיר או להתנחל בה, ובסופו של דבר אלוהים העניש את העיר ויושביה.

"יִרְאַת אֱלֹהִים" - הסבר לביטוי מופיע בדברי אלוהים לשמואל: "ויַהוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב" (שמואל א טז ז), אלוהים 'רואה' (שורש ר-א-ה) ולכן אדם חייב 'לירוא' (שורש י-ר-א) לפחד ולכבד.

אדם העושה רע, אפילו אם רשאי הוא על פי חוק או אם אף אחד לא יודע על כך, עדיין חייב לירוא מפני אלוהים ולהימנע מלעשות רע.

אברהם מציין בפירוש שהוא חושש שהעיר גרר היא מקום רע, וחרף הסיכוי שהיא טובה במעט מסדום, הוא עדיין חושש לבוא לגור ולהתנחל בה.

וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּיעריכה

אברהם היה מודע לכך שאשתו יפה, ושקיימת סכנה שבבואם למקום מסוים בעלי השררה יהרגו אותו ויקחו לו את אשתו היפה (ביאור:בראשית כ יג). אברהם חשש שבמקום ללא יראת אלוהים, שאין בו חוק מכובד, יפגעו בו וייקחו את אשתו, ולכן הוא פרסם שהיא אחותו. כך לפחות אולי לא יהרגו אותו. ואכן פעמים בחייו לקחו לו את אשתו, אולם בגלל שאברהם שיקר שהיא אחותו הוא הקל על בעלי השררה לקחת ממנו את 'אחותו'.

דוגמאות להתנהגות של בעלי שררה:

  • בעולם החי נפוצה האלימות של החזקים, כאשר זכר חזק הורג זכר אחר ולוקח לו את נקבותיו, ראה לדוגמא: אריה.
  • אבשלום עשה כך לפילגשי דוד לאחר כיבוש ירושלים.
  • איזבל פעלה באופן דומה כאשר היא גרמה למותו של נבות היזרעאלי, וכך כרמו עבר לאחאב המלך (מלכים א כא טו).
  • אולם הדוגמא הטובה ביותר היא שדוד המלך לקח את בבת-שבע והרג את בעלה, אוריה החיתי (שמואל ב יא טו).
  • לפי חוקי חמורבי מספר - 129,130, אדם הלוקח אשת איש יומת. אולם אין איסור על נשיאת אלמנות. כך גם לפי חוקי משה העוסקים ברשות לקחת אישה שבוית חרב, ככתוב: "וְרָאִיתָ, בַּשִּׁבְיָה, אֵשֶׁת, יְפַת תֹּאַר; וְחָשַׁקְתָּ בָהּ, וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה" (דברים כא יא). המצב הזה עודד אנשים תקיפים לרצוח בעלים ולקחת את נשותיהם.

אברהם ידע את הסכנה שאשתו היפה והעקרה מביאה לו עוד כאשר הוא יצא לדרך מחרן. הוא יצא בפקודת אלוהים, ולכן זה היה הגיוני להאמין שאלוהים ישמור עליו ועל האישה המיועדת ללדת את בנו. לדוגמא, כדי להימנע מסכנה שיחטפו לעבד אברהם את רבקה הנאה בזמן מסעו מחרן חזרה לבאר שבע, עבד אברהם לקח 10 גמלים ואנשים (לבטח בסביבות ה-30) כדי להביא במהירות ובשלום ליצחק את רבקה שהיתה "טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתולָּה" (ביאור:בראשית כד טז).




  1. ^ מבוא קצר לנושא החוק המקראי, http://www.hottentot.co.il/education/bible4bagrut/1-bible-law-intro.htm