ביאור:אסתר ב יב

אסתר ב יב: "וּבְהַגִּיעַ תֹּר נַעֲרָה וְנַעֲרָה לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, מִקֵּץ הֱיוֹת לָהּ כְּדָת הַנָּשִׁים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי מְרוּקֵיהֶן שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּבְּשָׂמִים וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים -"

תרגום ויקיטקסט: וזו היתה הדת (החוק) של הנשים: לכל נערה שהגיעה לבית-הנשים היו שנים-עשר חודשים למרק (לייפות ולטפח) את עצמה: שישה חודשים בשמן המור, ושישה חודשים בבשמים ובתמרוקי-נשים אחרים. לאחר שמלאו (הסתיימו) חודשים אלה, הגיע תור הנערה לבוא אל המלך אחשורוש -

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ב יב.

מדוע היתה כל נערה צריכה להמתין שנים-עשר חודש?

1. במשך התקופה הנערה התרחצה כדי להבטיח שריחה יהיה טוב למלך, שפצעים יגלידו, עורה יתרכך ויראה יפה.

2. במשך התקופה הנערה התבגרה ואפשר היה לראות האם היא עדיין יפה. מחלות מדבקות, במידה ויש, יראו ויפסלו את הנערה.

3. כדי לוודא שהיא לא בהריון. אפילו אם לנערה היה סימן של דם הדומה לוסת, היא היתה חיבת לחכות שנה נוספת כדי להבטיח שלא נעשה מעשה מרמה או היה דימום בזמן ההריון.

שנה היתה הזמן המינימלי. אסתר נשארה כארבע שנים עד הופעתה (מ"שְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ עָשָׂה מִשְׁתֶּה" (אסתר א ג) עד "וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ ... בִּשְׁנַת שֶׁבַע לְמַלְכוּתוֹ" (אסתר ב טז), אם כי לא ברור מתי היא נלקחה לארמון). זה איפשר לה להתפתח לעלמה נאה, ווללמוד את הנדרש ממלכה של מלך המלכים.

מקורות

נלקח מ- מגילת אסתר - מגילת ההיפוכים. אילן סנדובסקי, אופיר בכורים, יהוד מונוסון, 2014