קטגוריה:בראשית כ א

עריכה

• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

ויסע משם אברהם וגו' עד וה' פקד את שרה. ויש לשאול בפרשה הזאת שאלות:

השאלה הא' למה יצא אברהם ממקום מושבו בהיותו סמוך למילתו ויושב שמה שלו ושקט אצל ענר אשכול וממרא בעלי בריתו ואוהביו והרחיק נדוד ללכת אל ארץ פלשתים גררה מקום אשר לא ידעוהו ולא שמעו את שמעו כמו שנראה מלקיחת אשתו:

השאלה הב' מה ראה אבימלך לקחת את שרה בהיותה זקנה בת צ' שנה כי אפילו שהיתה יפה בבחרותה כבר עורה רגע וימאס ואינה ראויה עוד לזווג כמ"ש אחר בלותי היתה לי עדנה:

השאלה הג' למה לא נגע הקב"ה את אבימלך בנגעים על דבר שרה כמו שנגע את פרעה והוצרך לדבר אליו דברי שלום ואמת:

השאלה הד' איך אבימלך בהיותו מושל מקשיב על שפת שקר כמו שיראה ממה שעשה זכה למעלת הנבואה כנביאי ה' הקדושים והנה הרב המורה כתב שלא היה זה שבא לו נבואה כי אם התעוררות ברצון השם או חלום צודק אבל הכתובים מורים חלוף זה:

השאלה הה' למה זה לא הזכיר הקב"ה לאבימלך בחלום הלילה השמר לך מדבר עם שרה מטוב עד רע כמו שעשה ללבן והיתה שרה נצולת מאותה הסכנה ואברהם מאותה בושה:

השאלה הו' במאמר השם הנך מת על האשה אשר לקחת והיא בעולת בעל כי איך היה חייב מיתה אם לא נגע אליה כמו שהעיד הכתוב אם לא בעבור הלקיחה עצמה היה ראוי שימות איך אמר לו אח"ז ועתה השב את אשת האיש כי נביא הוא וגו' ואם אינך משיב דע כי מות תמות:

השאלה הז' בתשובת אבימלך הגוי גם צדיק תהרוג כי השם לא דבר לו אלא על עצמו ואיך השיבו על עמו. וחז"ל אמרו (בבראשית רבה פרשה נ"ב) שלמוד אתה בכך כי כן עשית לדור המבול והר"ן כתב שעמו וארצו צריכה לו מאד ולכן היו חייהם תלוים בחייו ואין בכתוב דבר מזה כי הנה מאמר כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה ענינו אם היו נוגעים בה וכמו שנאמר דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך הוא על בני ביתו לא על בני עמו:

השאלה הח' באמרו הש"י השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך כי מה איכפת ליה לאבימלך שיהיה אברהם נביא או לא לענין השבת אשתו ואם אבימלך לא חטא לו כי לא נגע אליה למה יתפלל אליו:

השאלה הט' למה אמר אברהם לאבימלך כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה ומאין היה לו זה והנה לפרעה לא אמר ככה בהיות כי המצריים רעים וחטאים לה' מאד ומה ראה בארץ פלשתים לומר כן:

השאלה הי' למה זה אמר אבימלך לאברהם הנה ארצי לפניך וגו' והיה לו לצוותו שילך משם כמו שעשה פרעה כדי להרים מכשול מדרך עמו פן יקח איש אחר את אשתו ויביא עליו ועל ארצו חטאה גדולה:

השאלה הי"א במאמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים לכל אשר אתך ואת כל ונוכחת שנלאו המפרשים כלם לישבו ולא אזכור פה דעותיהם לבחירת הקצור:

השאלה הי"ב באמרו כי עצור עצר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך והוא מה שהקשה הרמב"ן כי אם לוקחה שרה ביום אחד ובלילה ההוא בא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה ובבקר השיב את שרה לבעלה באיזה אופן עצר ה' בעד כל רחם ורש"י נסתפק עם מה שפירשו חז"ל שהיו סתומים כל נקביהם אבל הרמב"ן כבר תפש עליו ממלת וילדו וכן באמרו בעד כל רחם שלא נאמר באמת כי אם על לידת הנשים ומה שפירש הרמב"ן שישיבה אבימלך הוא רחוק מלהאמינו מאד. והנני מפרש הכתובים באופן יותרו השאלות כלם:

ויסע משם אברהם וגו' עד וישכם אבימלך. ספר הכתוב שמיד אחרי מהפכת סדום ועמורה נסע אברהם עם ביתו וכל קנינו מאלוני ממרא אשר היה יושב שמה והלך לו בארץ הנגב ונתישב בגרר. והנה היתה נסיעתו לדעתי מפני שהיה המקום קרוב לסדום ומאלוני ממרא היה רואה את כל ארץ הככר וכמ"ש וישכם אברהם בבקר וגו' וישקף על פני סדום ועמורה וגו' לכן כאשר נהפכה כל הארץ לא רצה אברהם לשבת במקומו כי היה רואה שם הככר כנציב מלח ודאג לו עליו גם שנעצב אל לוט שאבד רכושו וכל אשר לו מצורף לזה שלהיות סדום ועמורה ארץ רעננה ודשנה היו מביאים משם מזונות לכל סביבותיה וכאשר נשחתה ונהפכה היו אברהם והיושבים במקומו חסרים מהמזונות ולכך נסע משם. ואולי שאברהם כיון ג"כ לזה סבה שלישית והיא שהשם צוהו שלא יקרא עוד את שמו אברם כי אם אברהם וידוע שבמקומו לא יכול אברהם לשנות את שמו כי כל בני אדם יקראוהו בשמו הנהוג ולכן כשעברו עליו ימי המילה נעתק משם ויאחז צדיק דרכו ללכת דרך רחוקה אשר לא ידעהו אדם שם כדי ששמה יפרסם שמו אשר יקראו לו וחז"ל אמרו שברח משם מפני שכאשר השחית השם את סדום ואת עמורה חדלו ארחות ונתבטלה אכסניא מביתו. ומהם אמרו שעשאו להתרחק מלוט שיצא עליו שם רע שבא על בנותיו וכמו שהביאהו רש"י והותרה בזה השאלה הא'. והנה אמר אברהם על שרה אשתו שהית' אחותו כי ירא פן יהרגוהו עליה כמ"ש כשהלך למצרים. ולפי שלא היה מכיר תכונת אנשי הארץ התחכם לומר כן. אבל אבימלך שהיה מולך בארץ ההיא צוה לקחת אותה ואין ספק שבהיותה בת צ' שנה כפי הטבע לא יתאוו אותה אנשים. אבל הש"י כשגזר בלידתה שינה גופה באופן שחדשה נעורים עד שכל רואיה יחשבוה לבחורה ביפיה ונערותה וכמו שכתב הרמב"ן. וכבר סבב הסבה הראשונה ית' שיקרה זה לשרה עם אבימלך להודיעה שלא יפלא מה' דבר כמ"ש המלאך על זה כי הנה בראותה שראוה שרים חשקוה מלכים כאלו היא נערה יפה לא זקנה כאשר היא אמרה תכיר שהיה זה נפלאות תמים דעים והר"ן כתב שלקח אבימלך את שרה לא מפני יפיה אלא מפני שהיתה אחות אברהם להתחתן בו מפני מעלתו. וגם נכון הוא. והותרה בזה השאלה הב'. והנה לא נגע הש"י את אבימלך על דבר שרה כאשר עשה לפרעה כשלקחה לפי שלא ישאר בלבו של אבימלך משטמה עם אברהם ושרה על נגעיו כיון שהיו עתידין לשבת בארצו אבל במצרים שהיה רצון השם שיצא משם נגע את פרעה נגעים גדולים באופן שיאמר לאברהם הנה אשתך קח ולך והותרה בזה השאלה הג'. האמנם בא הדבור אל אבימלך עם היותו בלתי ראוי והגון לכך לכבוד אברהם ולצרכו והוא כדי שידע אבימלך מעלת אברהם ונבואתו ויגידהו לכל אנשי ארצו ויגדל בעיניהם וידעו כי הוא ואשתו וכל בני ביתו מחנ' אלהים. ובעבור זה גם כן לא הזהיר הקב"ה לאבימלך קודם לקיחת שרה השמר לך מדבר עם שרה מטוב עד רע כי רצה ית' שיבא הדבר הזה לנסיון לתועלת אברהם ולשמירת ביתו. וגם יש לומר בזה סבה אחרת והיא שכאשר הלך אברהם למצרים לא היה עדין במדרגה כך מהדבקות לשינבא אלהים את פרעה בעבורו ולכן הציל את שרה ע"י נגעים שנגע את פרעה אבל אחרי מעמד בין הבתרים והמילה גדלה כ"כ מעלת אברהם לפני השם שבזכותו ובעבורו ראתה הגר את מלאך ה' ובא מלאך השם אל אבימלך בחלום הליל' על ענינו והותר' בזה השאלה הד' והה'. והנ' אמר הנך מת על האש' אשר לקחת והיא בעולת בעל להודיעו שהי' חייב מיתה משני צדדים הא' מפני שלקחה בחזקה ומבלי רצונ' ובין שתהי' פנויה ובין שתהיה אשת איש לא היה לו ללקח' שלא כרצונ' ועל זה אמר על האשה אשר לקחת. והצד השני להיות' אשת איש והוא אמרו והיא בעולת בעל כי היו בני נח מצווים ומוזהרים על הגזל ועל אשת איש ואזהרתם זו כו'. והנ' העיד הכתוב שאבימלך לא קרב אלי' ושעם כל זה לא השיב אבימלך אהה אדני אלהים למה אמות מה עשיתי כי אני לא נגעתי אליה אבל כיון לומר בתשובתו האף שהי' שוכב עמה לא היה ראוי לעונש כיון שהוא אמר אחותי היא והיא גם היא אמר' אחי הוא ולז' אמר בתחל' הגוי גם צדיק תהרוג ופירושו אצלי אם אתה עוש' לי שתמיתני על זה באמת גם תעשה דבר שהוא יותר זר ממנו והוא שהגוי שהוא צדיק תהרוג אותו על לא חמס בכפיו. והירושלמי תרגם הגוי כבר עממין עשאו ע"ד מעשה גוי אחד ולפי' זה על עצמו אמר הגוי גם צדיק וחליל' לך מעשות כדבר הז' כי הנה אברהם עצמו אמר לי אחותי היא ואין לומר שעשאו בכעס או בצחוק כי היא גם היא אמר' אחי הוא ואם שניהם יפרדו זה מזה וכחשו האישות שביניהם הרי היא פנוי' אם כן בתם לבבי ובנקיון כפי עשיתי זאת כלומר אף שאשכב עמה ואיני מחוייב להחזירה לו. ונראה שהי' האישות שהיה נוהג בבני נח כל זמן שירצו לעמוד יחד איש ואשתו אבל כאשר הוכיחו מעשיהם שהיו רוצים להפרד הותר האישות לגמרי כי אין להם גרושין בכתב וכמ"ש (כתובות פרק המדיר ובפרק ד' מיתות) מאימתי הותרה משפרעה ראשה בשוק ומז' הוכיח שהיה לבבו ישר והמעש' שעשה היה נרצה בעצמו. אבל השם השיבו גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת ר"ל שלא הית' כונתך לחטא ולכן גם אני סייעתי במעשיך במה שחשכתי אותך מחטא לי כי על כן לא נתתיך לנגוע אליה והיה זה לפי שמנע ממנו כת תאות המשגל והלק' אותו באבר הזווג אבל לא הורה לו שהיתה המעש' נרצה כיון שלקח אותה בחזקה ולא ברצונ' וכן אמרו בתנחומא זכית באחת ושקרת באחת ולכן צוהו ועתה השב אשת האיש. וא"ת שלא יקחה או שירע עמה מפני חשד ששכבת עמה אין הענין כן כי נביא הוא וידע אמתת הענין כפי מה שהיה ואם תעש' זה עם היות שפשעת בענין הלקיח' שהיתה בחזקה הוא יתפלל בעדך וחיה שהוא שם נאמר על החיים והענין שלא ימות כמ"ש לו אחרי שהוא שב בתשובה וגם שיחי' מחליו שלקה במניעת כח המשגל ובטולו ואם אינך משיב ועודך מסתולל בה לבלתי שלח' דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך כלומר בניך ובנותיך לפי שתהי' מזיד בדבר לא שוגג. והר"ן פירש שאמר כי נביא הוא להודיעו שעם היות שיזכה בדין עם איש אחר באמרו שדבריהם מורים על הפריד' והגרושין לא תצא לריב עם אברהם כי נביא הוא וראוי שתאמין במה שיגידך מן הסב' שאמרו שהם אחים ומה שכתבתי נראה יותר נכון והותר' השאלה הו' והז' והח':