קטגוריה:בראשית יב ט

עריכה

אלשיך

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

אך הנה ידענו כי הר המוריה אשר שם השכינה היא נגבה לארץ ישראל. ואשר לו חשק ללכת וליקרב שמה, גם קדושת המקום מתקרבת אליו, וההפך במתרחק, ככתוב אצלנו על פסוק (דברים יב כא) וכי ירבה ממך הדרך וכו' כי ירחק ממך המקום. כי על הראות לך כי רב הדרך ותתרחק מהמקום, גם המקום הקדוש ירחק ממך. אך נהפוך היה באברהם החפץ לידבק בקדושת המקום, כי על כן כאשר היה הולך הוא "הלוך" לעומתו, היה "נוסע הנגבה" הוא מקום הר המוריה, כי קדושתו באה ונוסע לקראתו להקביל פניו, כענין (שמות יט יד) ויוצא משה את העם לקראת האלהים, שאמרו רבותינו ז"ל (מכילתא) כי בלכתם אל פני הר סיני, כן האלהים היה נוסע מהר סיני ובא לקראתם, והוא מאמר הכתוב באומרו ה' מסיני בא ולא אמר לסיני. כן יאמר וילך אברם "הלוך" הוא, "ונסוע הנגבה" הוא מקום בית המקדש, שבא להקביל פניו. ועל כן לא אמר נגבה כי אם גם ה"א בראש תיבה, לומר מי היה נוסע הנגב עצמו. וה"א בסוף כאומר לנגב, כי אברהם הולך לנגב. באופן שהשני ההי"ן, השניה שהוא הולך לנגב, והראשונה היא שהנגב נוסע לקראתו:

ודרך רמז יאמר, כי בשלחו יתברך את הנפש הזאת אל העולם השפל להלבישה בחומר, לבל יקשה בעיניה, "אומר ה' אל אברם" הוא הנפש - כאשר כנו אותה במדרש הנעלם - "לך לך" להנאתך ולטובתך "מארצך" העליונה, "וממולדתך" הן הנפשות שהיו אתך רעותיך משרשך, "ומבית אביך" יתברך, "אל הארץ" הוא הגוף "אשר אראך". ואל תחושי לדבר ולומר אויה לי כי אתגרש מהסתפח בנחלת ה' ובמלכו של עולם ולדבקה בו יתברך, להתלבש בחרש מחרשי אדמה, כי הלא על ידי כן "ואעשך לגוי גדול" כי תוליד בנים גדולים וטובים חיל רב ועצום, הלא המה פרקליטין שרפי קודש אשר תקנה במצותיך אשר תעשה, כנודע. ועוד שנית כי אינו דומה אורך טרם התלבשך באדמה, לאורך אשר אחר שובך מן האדמה, כי אז יאיר אורך שבעתים כי יברכך ה', וזהו "ואברכך". וגם "ואגדלה שמך", כי יהללוך בשערים מעשיך בישיבות של מעלה ובישיבות של מטה. אך שמע בקולי איעצך "והיה ברכה", כי לא בלבד תכשיר את עצמך כי אם תזכה את הרבים והיה אתה לעם ברכה:

ואל תאמרי בלבבך איך אעשה ושאור שבעיסה מעכב על ידי, וימנעני מעשות את הטוב ויקרבני לידי חטאות ואשמות אין מספר, אל תשיתי לב, כי הלא כאשר תעשי את אשר צויתיך אני אקרבך לידי זכיות אין מספר וארחיקך מן החטא, כי הנה "אברכה" את "מברכך" הם היצר טוב ושרפי קדש אשר בראת במעשיך הטובים, אשר כל מצוה מהם גוררת מצוה, אברך אותם שירבו מאד כי אקרבך לידי זכיות רבות. ואת היצר הרע הוא "מקללך" ומאבדך "אאור" ואתיש כחו. ועל ידי כן "ונברכו בך" ויושפעו בזכותך "כל משפחות האדמה" ותהיה כמזכה את כלם, כי אז אין קצה לזכותך, מאשר אילו נשארת על השמים תמיד היית ריקה מכל האושר והטובה הזאת:

אז על ידי הדברים האלה הנאמרים באמת, יורדת היא למטה לארץ, וזהו "וילך אברם כאשר דבר אליו ה'", ובהתנהגו כן "וילך אתו לוט" הוא היצר הרע, כי לפתח חטאת רובץ, אך הולך אתו כעני כי יעטוף לפני מלך ושרים, כן היצר הרע מתחלה הוא כהלך, וזהו אומרו לוט כמד"א (שמואל א כא) לוטה בשמלה, ולא עוד כי אם שגם היצר הרע אתו בעזרו לעבוד את ה', כד"א בכל לבבך בשני יצריך (ספרי פרשת ואתחנן), וכן אמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה) על ומצאת את לבבו נאמן לפניך, שגם יצרו הרע היה אתו נאמן ועובד את ה' כיצר הטוב. ועל ידי כן "ואברם בצאתו מחרן", הוא חרון אף העולם הזה, יצא בסלוקו מלווה בלויית חן "חמש שנים" הם חמשה חומשי תורה, והשבעים שנה אשר חי בעולם הזה, כולם מקדימים והולכים ומתקרבים להעיד כל אחד על המצות אשר נעשו בו, כאמור בספר הזוהר (ויחי דף ריז) על ויקרבו ימי ישראל למות, ויקרבו ימי דוד למות. וזהו "ואברם בן חמש שנים" שהיה כבן חמש לתורה, וגם היו אתו "שבעים שנה בצאתו מחרן" הוא העולם הזה שנקרא חרן:

ועם כל זה מי יבטח בעצמו, ינוח ויעמוד לגורלו לקץ הימין ולא יצטרך להתגלגל. כי דע איפה כי גם אחר כל הדרך הטוב וצאתו בלוית חן מן העולם, לא יבצר ממנו ישנה וישלש, וזהו "ויקח אברם את שרי אשתו", הוא חומר המתייחס אליו כאשתו שלוקח אותו פעם שנית בעולם הזה, "ואת לוט בן אחיו" הוא היצר הרע אחר שנעשה קרוב אליו כבן אחיו מהפעם הראשונה, "ואת כל רכושם" זכיות "אשר רכשו" יחד הנזכרים בראשונה, "ואת הנפש" אשר החזירו בתשובה, זכות כלם יוצאים אתו לעזור לו אל הכשרון ""ללכת" ארצה כנען", להכניע בזה העולם לגמור שיורי טהרה בפעם שנית וזהו "ללכת ארצה כנען". ועוד שלישית, וזהו (וילכו) [ויבואו] "ארצה כנען", כמד"א (איוב לג כט) פעמים שלש עם גבר:

והנה כל זה הוא אם הכשיר מעשיו, אך אם "ויעבור [אברם]" הוא הנפש, שעבר עבירות בהיותו "בארץ" הוא הגוף, "עד מקום שכם" שהגיעו אשמותיו עד גדר היותו כשוקע בהם עד שכמו, מאי תקנתיה הלא הוא כי יבא "עד אלון מורה", הוראות, הוא בית המדרש כד"א אם פגע בך כו' משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נמוח כו' (קידושין ל ב). וזהו "והכנעני" הוא היצר הרע "אז" על ידי בית המדרש הוא "בארץ", כי לארץ שפל רומו כי אז יכנע, ולא בלבד יועיל לו השתקעו בבית המדרש לטהר טומאתו, כי אם גם "וירא אליו ה'", כי יתראה אליו השם יתברך ויופיע עליו חכמת בינה מרוח קדשו. ועוד שנית כי יאמר לו "לזרעך אתן את הארץ הזאת" של בית המדרש, כי יבטח שלא תמוש תורה מזרעו. זולת מה שויבן שם מזבח כי שם זובח את יצרו וקיטרו וקידשו וטיהרו לעבוד את השם גם הוא: