קטגוריה:אסתר ג ז

עריכה

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

(ז) בחדש הראשון הוא חדש ניסן בשנת שתים עשרה וכו'. הנה אומרו הוא חדש ניסן הוא מיותר, כי מי לא ידע כי חדש הראשון הוא חדש ניסן. וכן אומרו הוא הגורל, כי על כן הוצרכו רבותינו ז"ל (אסתר רבה ז יא) לומר כי הגורל חוזר אל המן. וכן באומרו הוא חדש אדר הוא מיותר. והנה על פסוק החדש הזה לכם ראש חדשים בביאורנו אל ספר התורה בסיעתא דשמיא כתבנו, שאמר הוא יתברך החדש הזה לכם ראש חדשים כי תמיד ייטב לכם בו, והוא מאמרם ז"ל (תענית כט ב, בשינוי לשון) מאן דאית ליה תיגרא בהדי גוי דליתבעיה ביה. וכן אמרו שעל כן נקרא ניסן על שם הנסים וכו', ואל יעלה על רוחכם שאומרו ראש חדשים הוא שתתחילו בו למנות חדשי השנה, כי זה כבר ראשון הוא לכם לחדשי השנה, ומה גם למאמר פרקי דרבי אליעזר (פרק ח) שמאברהם והלאה היו מעברים השנים כסדר שאנו מונים, ולכן אשר אמרתי ראש חדשים הוא שיהיה לראש להטיב לכם בו תמיד. ונבא אל אשר אנו בו, אמר ראה נא טפשות המן הרע הזה באיזה חדש זדון לבו השיאו להיות דורש רעה על עם ה', בחדש הראשון, ולא ידע כי הוא חדש ניסן, כלומר הוא בהויתו מוכן ליעשות בו נסים כשמו ולהנקם בו מהקמים על ישראל וכמאמרם ז"ל דמאן דאית ליה תיגרא בהדי גוי נצח, ולכן הוא הגורל לומר כי הנה המן היה מפיל פור על הימים ועל החדשים לראות איזה יכשר להפיל את ישראל בו שיפלו לפניו ישראל, ולפי האמת הוא כלומר ניסן הנזכר הוא הגורל ולא לפני ישראל שיפלו בו כי אם לפני המן כי הוא מוכן לפניו להפילו, וכן היה כי לא עברו לו ארבעה ימים שלמים שנתלה בניסן עצמו, כי בששה עשר יום נקראו סופרי המלך וכו' ואחר כך שלשת הצומות שבכללם יום ראשון של פסח ולמחרתו נתלה, והוא הלך חשכים להפיל גורל מיום ליום ומחדש לחדש שנים עשר ויהי גורלו ניסן, אשר יצלב בו, סמוך לו, שלא יצא מחדש ניסן. והנה אמרו רבותינו ז"ל (מגילה יג ב) שבחר בחדש אדר על דבר כי בו נסתלק משה רבינו ע"ה, ואין ספק כי המגיד לו יום שהיה זה יום מותו גם הוא יגיד לו כי גם היה יום הולדו, כי הצדיקים שנותיהם מלאים במספר ימים כמה דאת אמר את מספר ימיך אמלא (שמות כג כו), ולכן יום המות הוא יום הולדם, אך העולה על רוחו רוח עועים כי השפע אשר קנה החדש ההוא בהולד בו נתבטל בסילוקו, ולא ידע כי הוא קיים לעד והחדש ההוא תמיד בהויית קנינו, וזהו אומרו הוא חדש אדר כלומר הוא בהוייתו ולא נסתלק השפע בסילוקו. עוד אפשר לומר הוא הגורל לפני המן כלומר לפני המן היה עולה לו הגורל, אך לא לפניו יתברך כי לא היה מה' כל משפטו כי לא עזב ולא יעזוב:

ז.    [ עריכה ]
ד"א (תהלים יז, יד): "מִמְתִים יָדְךָ ה'" מה גבורים הם שנטלו את שלהם מתחת ידך ה' ואיזה זה זה דורו של שמד "מִמְתִים יָדְךָ" מומתים מידך "מֵחֶלֶד" אלו שהעלה בשרן חלודאות על קדוש שמך מי הן רשב"י ור' אלעזר בריה עבדון הן טמירין במערתה תלת עשר שנין בשמדא עד דסליק בשרהון חלודה והוון אכלין חרובן ותמרין ולסוף תלת עשר שנין נפק רשב"י ויתיב ליה על פילי דמערתא חמא חד צייד פריס מצודתיה למצד צפרין שמע ברת קלא אמרה דימוס ואתפשת זמן תנינות שמע ברת קלא אמרה ספיקלא ואשתזבת אמר אפילו ציפור מבלעדי שמיא לא יברח כל שכן נפשתנא ניחות וניתסאי בהדין מוי דמוקד דטבריה נחתון ואיתסון במוי דמוקד דטבריא אמרין צריכין אנו לעשות טובה וניהני להלון בני אתרא כדרך שעשה יעקב אבינו שנאמר (בראשית לג, יח): "ויחן את פני העיר" שהיה עושה איטליס ומוכר להם בזול עשו איטליס ומכרו בזול אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע תאמר שיש לי חלק עמהם לעוה"ב אמר לו הקדוש ב"ה דוד לא צפונך תמלא בטנם צפונם תמלא בטנך אין כתיב כאן אלא "וּצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם" כל עמא מיתרא עותרא אכלין איתבשר דוד שיש לו חלק לעוה"ב ועוד אמר לפניו רבש"ע אלו באין מכח תורה ומצות ומעשים טובים שיש בידם אבל "אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָּנֶיךָ" לעולם: 

בחודש הראשון הוא חודש ניסן וגו' (אסתר ג, ז) לכך כתב שהיה הזמן הזה בחדש ניסן בשנת שתים עשר למלך אחשורוש שלא תאמר כי הגורל הזה היה כשאר גורלות כי כל אחד יכול לעשות גורל כמו שירצה ולכך אמר שהיה הגורל הזה בשנת כך וכך למלך בחדש הראשון לומר שהיה הגורל הזה דבר גדול מאוד וכל שהוא דבר גדול כתב שהיה המעשה בשנת כך וכך ומה שאמר מיום ליום ומחודש לחודש ר"ל יום א' יום ב' והם ימי השבוע ועל זה היה הגורל לא ימי החודש וכך נראה במדרש (אסתר רבה ז, יא) שאין מפרש שם רק ימי השבוע והחדשים אבל ימי החדש לא כי אי אפשר להפיל גורל על ימי השבוע וגם על ימי החדש כי לפעמים אינם מתחברים כי אם היה נופל הגורל על יום ד' ונופל הגורל בעשור יום בחודש לפעמים אין יום רביעי בעשירי לחדש ולכך אין להפיל גורל רק על איזה יום בשבוע ובאיזה חדש וכך משמע הכתוב דכתיב (אסתר ג, ז) מיום ליום ומחדש לחדש, והל"ל מחדש לחדש מיום ליום אם היה פירושו מיום ליום על כמה בחדש אלא מיום ליום פירושו באיזה יום בשבוע ויש להקשות כיון שלא היה הגורל על כמה בחדש א"כ למה כתב בכתבים שתהיה הגזירה בי"ג לחודש דוקא ומאי שנא בי"ג בחדש ולא יום אחר בחדש אלא אם נאמר כי בזה היה נראה כי יש ממש בגורל כאשר נפל הגורל בי"ג והפיל הגורל באיזה יום בשבוע ונפל הגורל ביום א' ויום זה שנפל הגורל היה ביום י"ג בזה נראה שהגורל הוא אמת כאשר שני הגורלות היו ביחד אבל במדרש (אסתר רבה ז, יא) משמע שהפיל הגורל בכמה בחודש כמו שאמרנו שלא זכר במדרש רק באיזה יום בשבוע ויראה כיון שהגורל נפל על חודש י"ב ראוי שיהיה זה בעיקר החדש י"ב וכאשר הוא מעוט החודש אין זה עיקר החודש ולכך כל שאפשר שיהיה בעיקר החדש יותר נכון ולכך עשרה בחודש וי"א וי"ב בחודש אין זה עיקר החודש ומה שלא בחר ביום י"ד שהוא יותר עיקר מפני שהוא חצי החודש והחודש אז הוא כולה אור אין ראוי שיהיה בו האבוד והכליון נחשב חשיכה ולא אור וט"ו בחדש כבר עבר רובו ואין זה עיקר החדש ומכ"ש יותר מן ט"ו כבר עבר עיקר החודש אע"ג דיום י"ד אינו מלא אורה שהרי ביום ט"ו הוא מלא אורה כיון שיום ט"ו מתחיל האור גם כן להיות חסר אין נחשב ט"ו מלא אורה רק יום י"ד שהיא נקרא מלא אורה מפני שכל י"ד הוא מלא ואינו חסר ולכך יום המוכן לאבוד לא היה רק יום י"ג ולכך בחר המן יום זה ועוד י"ל והוא עיקר כי המן חשב כי יום י"ג ראוי לזה כי אחר שנפל הגורל בחודש י"ב הוא החודש האחרון כי בו יהיה ח"ו סוף ואחרית ישראל ואמר כל שלשים שלפני הפסח הם שייכים לפסח שהרי שואלין ודורשין בהלכות פסח שלשים יום (פסחים דף ו.) וכל שלשים יום שייכים לפסח וכמו שיתבאר עוד זה ולפיכך יום י"ג דוקא לא שייך לפסח כי הוא יותר משלשים כי נשאר ט"ז יום כי אדר הוא חסר ועוד י"ד יום הם שלשים ולפיכך יום י"ג אין לו שייכות כלל לפסח שאינו בכלל שלשים יום קודם הפסח אבל מן יום י"ד לא נשאר עוד שלשים עד הפסח וקודם י"ג כבר בארנו כי המן חשב כי לכך נפל הגורל על חודש י"ב שהוא סוף חדשים ראוי שיהיה סוף ישראל ולכך כל מה שאפשר להיות בסוף יש לומר כי זה סימן ח"ו שיהיה סוף לישראל רק שלא היה ראוי לזה יותר מי"ג יום לפי שכל שהוא יותר מן י"ג הוא תוך שלשים של פסח שהוא גאולת ישראל והצלת ישראל לכך אין לקרב אותו אל תוך שלשים שהוא השייך לפסח לכך אמר שאין יום מוכן לזה יותר כי אם יום י"ג בחודש מ"מ אם נפל על יום ג' ויום ג' בשבוע היה בעשרה לחדש אף אם לא היה בסוף לגמרי דוחה הגורל את זה מה שיש לעשות בסוף מה שאפשר כי היום באיזה יום בשבוע היה על ידי גורל ואין לבטל הגורל (ספר אור חדש עמוד קלג) רק שאותו יום שנפל הגורל הוא בסוף מה שאפשר להיות ומכל מקום יש לפרש ג"כ כי הגורל היה ג"כ על כמה ימים בחודש ומה שהוא קשה כי למה לא כתיב מחודש לחודש מיום ליום מפני שבא לומר כי הגורל היה על איזה יום בשבוע ג"כ ולכך כתיב מיום ליום ומחודש לחודש, וענין הגורל הזה היה לפי פשוטו על דרך זה שכתב אל שנים עשר קלפים שמות י"ב החדשים ועוד לקח שנים עשר קלפים י"א מהם חלקים ועל אחד כתיב גורל והיה לוקח אחד מן הקלפים אשר עליהם כתובים שמות החדשים אח"כ לקח אחד מן החלקים ועם איזה חודש שהיה עולה כתוב הגורל הנה באותו חודש נפל הגורל ומ"ש הפיל פור הוא הגורל לפני המן שהיה אחד לפניו שיודע ענין הגורל והיה יודע בחכמה איך עושין הגורל ולא היה מפיל הגורל המן עצמו לפי שנעשה על ידי מומחה ולכך כתיב לפני המן, ומה שהפיל הגורל בחודש הראשון דוקא מפני כי דבר זה מה שהפיל הגורל הוא ההתחלה אל האבוד כאשר היה רוצה לדעת איזה זמן מוכן ביותר לאבדם וכיון שהוא התחלה אל האבוד לכך ראוי שיהיה בחודש הראשון שהוא התחלה ג"כ.

ובמדרש (אסתר רבה ז, יא) משמע שכאשר הפיל גורל באיזה יום בשבוע לא נפל על אחד רק כאשר הפיל גורל על החדשים נפל על חודש אחד וטעם דבר זה כי אין ראוי שיהיה שום יום משבוע שיפול בו הגורל לכלות ולאבד את ישראל כי כל ז' ימים בראשית הכל בשביל ישראל נברא כמו שרמז הכתוב (בראשית א, א) בראשית ברא בשביל ישראל נברא העולם אין ראשית אלא ישראל שנאמר קודש ישראל לה' ראשית תבואתו ירמיה ב, ג) (ילקוט שמעוני ירמיה ס' רסד) אבל נפל הפור בחדש י"ב כי חדש אדר יש בו צד בחינה של מה שאין מציאת ישראל כי חודש אדר הוא סוף החדשים ומורה על הסוף ועל התכלית ולפי זה בודאי צ"ל שהיו קלפים החלקים יותר מן אשר כתובים עליהם שמות הימים דאל"כ איך אפשר שלא יפול הגורל על אחד מן הימים רק שהיה החלקים יותר מן הכתובים ובזה היה בוחן שאע"ג שאפשר שלא יפול הגורל על אחד מן הימים אם נפל הגורל באחד מן הימים היה זה בחינה גמורה שהגורל הוא אמת והמן חשב אדרבא לכך נפל הגורל בחדשים ולא נפל הגורל בימים מפני כי חודש אדר הוא סוף החדשים ומורה כי בחודש הזה יהיה סוף להם ולכך נפל הגורל בחדשים שהם מורים על הסוף בימים אבל הימים אין מורים על הסוף רק החדשים ומה שנפל הגורל על חודש אדר אל תאמר שלא היה בגורל הזה ממש כאשר לא היה מקוים מחשבת המן כי זה אינו וכך הוא באמת כי בודאי יש לישראל סוף ותכלית מצד עצמם רק מצד הש"י יש להם קיום אבל מצד עצמם אין להם קיום ודבר זה שאין לישראל הקיום רק מצד שהש"י מורה זה כי שם אל בסוף השם של ישראל כי בסוף שלהם שיש להם מצד עצמם נותן הש"י להם קיום אבל מצד עצמם של ישראל יש להם סוף ולכך נפל הגורל בחודש י"ב שהוא סוף החדשים כי יש לישראל סוף מצד עצמם והמן הרשע כאשר נפל הגורל בחודש י"ב שמח כי סבור היה כי מאחר שנפל בחודש י"ב מורה זה על הסוף ולא ידע כי יש להם סוף מצד עצמם רק כי קיום שלהם הוא מצד הש"י וכל האומות קיומם שלהם מצד עצמם יותר מן ישראל ואין להם הקיום מצד הש"י ולפיכך סוף שלהם שיהיו בטלים רק ישראל ולפיכך כתיב (אסתר ג, ז) הפיל פור וגו'.

מיום ליום ומחדש לחדש שנים עשר הוא חדש אדר כיון שהפיל הגורל עד י"ב חודש ולא נפל הגורל על חדשים הראשונים רק נפל הגורל בחודש אדר ומ"מ קשיא למה לא כתב בפירוש כי נפל הגורל בחודש י"ב הוא חודש אדר ולא היה לו לומר כי הפיל הגורל מחודש אל חודש רק היה לו לומר כי נפל הגורל בחודש אדר ויראה כיון שלא היה הגורל אמת שהרי לא היה כלום בגורל לפי מחשבת המן ואדרבא הגורל נהפך על המן לכך לא כתיב בפירוש שנפל הגורל בחודש י"ב כי האמת כי לא היה (ספר אור חדש עמוד קלד) הגורל הוכחה בפירוש לגמרי רק שהיה מורה הגורל לכאן ולכאן ואין דבר בפירוש וכן דרשו בפירוש במדרש (אסתר רבה ז, יא) הפיל פור הוא הגורל עליו נפל הגורל יראה שדרשו כך מדכתיב (שם) הפיל פור הוא הגורל ולא כתיב שנפל הגורל בחודש י"ב אלא בחוד שי"ב אלא שבא לומר כי הוא הפיל הגורל אבל הנפילה עצמה עליו היה ומ"מ צריך לומר כמו שאמרנו כי לכך היה הגורל בחודש אדר שהוא סוף לחדשים כי זה על סוף ישראל ולא ידע המן כי לכך יש לישראל סוף כי מצד הסוף הוא קיום ישראל מצד הש"י ואל"כ לא היה בגורל ממש כלל רק בודאי יש בו ממש ולכך הסוף שלהם בחודש אדר וחודש אדר מחובר לחודש ניסן כי כאשר הסוף שלהם בחודש אדר שהוא מחובר לחודש ניסן ובזה נראה שאין כאן סוף גמור רק שהוא שב אל הש"י כמו שההתחלה שהוא חודש ניסן היא מן הש"י כך הסוף הוא שב אל הש"י וזהו קיום דהוי שלהם ובודאי המן היה רוצה לדעת ע"י הגורל איזה חודש הוא מוכן אל הסוף של ישראל ולכך נפל הגורל בחודש אדר שהוא סוף החדשים והוא סוף שלהם וכן הוא האמת שיש לישראל סוף מצד עצמם והסוף שלהם מצד עצמם הוא עצם קיום שלהם מצד הש"י וזה קיומם לנצח נצחים ולכך אמר במד' (שם) כי הגורל הוא עליו ולא פי' הכתוב בפירוש שנפל הגורל בחודש י"ב בו כיון שהגורל נהפך א"כ אין הוכחה בגורל הזה הלכך לא אמר שנפל הגורל בחודש שנים עשר.

הפיל פור הוא הגורל (אסתר ג, ז) תנא (מגילה דף יג:) כיון שנפל פור בירח שמת משה רבן שמח והוא לא ידע שבז' באדר מת משה רבינו עליו השלום ובז' באדר נולד משה רבינו עליו השלום ע"כ, פי' כי לכל דבר יש זמן מוגבל וכאשר הפיל המן גורלות לדעת איזה זמן שהוא סוף ישראל ונפל באדר אז שמח כי בזה הזמן מת משה שהוא רבם של ישראל והוא נחשב צורת כל ישראל ולפיכך חשב כאלו יש כאן העדר כל ישראל כאשר ראה כי מרע"ה מת בזה החודש ודעתו היה כי החודש הזה שהוא סוף ותכלית החדשים ג"כ מורה ח"ו על תכלית וסוף ישראל ולכך נפל הגורל בחודש הזה לומר כי בזה החודש הוא סוף ישראל ולכך מת בו משה רבן שהוא נחשב צורת ישראל ולא ידע כי בז' באדר נולד ג"כ, ופירוש זה כי הדבר שהוא שלם התחלתו וסופו מתחברים באחד כמו שתראה בכדור שהוא שלם שמתחבר סופו אל תחלתו והוא השלמה לגמרי, ולכך אמר משה מלאו ימי כי היה שנותיו שלמים מלאים והיו ימיו מאה ועשרים והם י"ב במספר קטן כמו מספר משה במספר קטן ודבר זה מורה כי היו ימיו מלאים לגמרי ושלמים כאשר היו שנותיו במספר שמו כי אין לומר כי הסוף שלו הוא מורה על ההעדר וחסרון מפני שהוא סוף כי אדרבא הרי הוא מורה השלמה כאשר הושלמו הימים מיום ליום וזה לא הוי רק השלמה ולא שייך בזה סוף לכך מורה כי הושלם וכל אשר הושלם הוא אל הש"י אשר מאתו נברא, ואל יקשה למה לא היה זה בשאר צדיקים כי כבר אמרנו כי משה היה צורת ישראל כמו שאמרתי והצורה היא שלימה בלא תוספת ולא חסרון ודבר זה ידוע, ולכך היו ימיו שלימים בלא תוספת וחסרון כיון שמתחבר תכליתן אל התחלתן והתחלתו בא מן הש"י אשר ברא אותו וכך תכליתו אשר מתחבר אל התחלתו הוא אל הש"י וזהו כאשר היו ימים שלמים בלא תוספת ובלא חסרון כמו שהיה אצל משה שהיו ימיו שלמים ובזה מתחבר התכלית אל התחלה ובשביל כך הוא שלם ומצד ההשלמה הוא אל הש"י לגמרי, ויראה לומר כי בשביל כך היו חיי משה ק"ך שנים כי מספר ק"ך במספר קטן י"ב והכדור שהוא שלם נחלק לי"ב והם י"ב מזלות ברקיע השמים והכדור הוא שלם לגמרי ומתחבר הסוף אל ההתחלה לומר שאין כאן סוף וכל זה מורה על שלימות ימיו ומפני השלימות הוא אל הש"י אבל אם היה מיתתו בחדש אחר לא היה מיתתו רק העדר ולא שלימות כלל ולכך כאשר ראה המן שנפל הגורל בחודש הזה האחרון היה שמח כי אמר שהאחרון מורה שיש להם אחרית וכמו (ספר אור חדש עמוד קלה) שהיה יציאת מצרים התחלה בחודש הראשון וכך סופם יהיה בחודש האחרון אמנם טעות המן היה כי לא ידע כי הסוף הזה הוא ההשלמה כאשר מחובר הסוף אל ההתחלה והדבר שהוא שלם הוא שב אל השם יתברך וכמו שההתחלה היה מן הש"י כי בחודש ניסן שהוא ההתחלה של ישראל הוציאם השם יתברך ממצרים א"כ התחלתם מן הש"י כך סופם אל הש"י ולפיכך הסוף שלהם ראוי שיהיה בחודש אדר שהוא סוף החדשים והוא מחובר לחודש ניסן ודבר זה דומה לגמרי למשה כי אף שהיה מיתת משה מצד עצמו בחדש אדר שהוא סוף החדשים מ"מ כיון שנולד בו היה ימיו בהשלמה ואין כאן סוף באשר דבק סוף אל ההתחלה ומצד הזה יש כאן השבה אל הש"י והוא קיום הנצחי וכך בישראל אף כי יש להם סוף אין הסוף הזה רק השלמה ואין כאן סוף ממש כאשר הסוף יש לו חבור אל ההתחלה וזהו שלימות וההשלמה הזאת הוא אל הש"י ומצד הש"י יש להם הקיום הנצחי וכל עניין זה רמזו בזה שאמרו (אסתר רבה ז, יא) לא ידע המן כי באדר מת משה ובז' באדר נולד וכאשר תבין אלו דברים אז תדע להבין מה שאמרו ז"ל אם כל המועדים בטלים ימי הפורים לא יהיו בטלים (מדרש שוחר טוב משלי ט, א) וזה כי כל המועדים זכר ליציאת מצרים ויציאת מצרים הוא התחלת ישראל וזהו עצם ישראל אף שההתחלה הוא מן הש"י מ"מ דבר זה יש לו הפסק ובטול כי כל נברא יש לו ביטול מצד עצמו יהיה מי שהוא ולפיכך המועדים זכר ליציאת מצרים ויציאת מצרים הוא התחלת ישראל וכל דבר יש לו סוף ולכן יש בטול למועדים אבל ימי הפורים אין זה היה מצד עצמם כי אם מהשם יתברך מה שהוא יתברך תכלית וסוף ישראל כי ישראל הם אל הש"י ודבר שהוא מצד הש"י לא מצד עצמם לדבר זה אי אפשר שיהיה לו הפסק כלל ולכך ימי הפורים בחדש האחרון ומפני כי ימי פורים הוא מצד שה"י הוא צורת ישראל ואין זה מצד עצמם לא היה להם תשועה כלל רק מן השם יתברך ולפיכך אמרו שחייב אדם לבסומי ביומא דפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי (מגילה דף ז:) כלומר כי כאשר אדם מגיע למדה זאת אין לו שום עזר כלל כי לא ידע דבר ואין לו יכולת וכך ישראל באותו שעה לא היה העזר והתשועה דבר מה מצד עצמם רק מן הש"י היתה הישועה הזאת לגמרי והיה כאיש אשר לא ידע דבר שאין לו תשועה מצד עצמו כלל כך הוא פירש זה ועם כי כבר נתבאר למעלה עניין זה ג"כ הלא הכל שורש אחד אמת ונכון ועוד יתבאר בסוף המגילה בפסוק דברי שלום ואמת, וכן למ"ד אף יום כפורים כי גם י"כ הוא מצד הש"י והוא שרמזו רז"ל בגמרא (יומא דף פה:) אשריכם ישראל שאתם מטהרין ולפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם הקב"ה מטהר אתכם שנאמר (ירמיה יז, יג) מקוה ישראל ה', ולכך י"כ ג"כ אינו בטל וכבר התבאר זה למעלה, וכל הדברים אשר אמרנו רמזו חכמים במדרש רבה (פרשה כט, ב) בפ' אמור ר' ברכיה בשם ר' מאיר מלמד שהראה הקב"ה ליעקב אבינו שרה של בבל עולה ויורד ושל יון עולה ויורד ושל מדי עולה ויורד א"ל הקב"ה ליעקב יעקב אף אתה עולה באותה שעה נתיירא יעקב אבינו ואמר תאמר כשם שיש לאלו ירידה א"ל הקב"ה אל תירא ישראל אם אתה עולה אין לך ירידה.

ולא האמין ולא עלה.

בכל זאת חטאו לו ולא האמין בכל נפלאותיו זה יעקב אבינו שלא האמין ולא עלה אמר ליה הקב"ה אלו האמנת ועלית לא היה לך ירידה עולמית עכשיו שלא האמנת ולא עלית יהיו בניך משועבדים בד' מלכיות בעה"ז במסים ובארנוניות בזימיות בגלגולת אמר יעקב יכול לעולם תלמוד לומר אל תחת ישראל כי אני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים מגליא ומאספמיא ומחברותיה ושב יעקב מבבל ושקט ממדי ושאנן מיון ואין מתריד מאדום כי בכל הגוים אעשה כלה אשר הדחתיך שמה ואותך לא אעשה כלה אומות העולם שהם מכלין שדותיהן אעשה אותם כלה אבל ישראל שאין מכלין שדותיהן כד"א לא תכלה פאת שדך.

ויסרתיך למשפט ביסורין בעה"ז כדי (ספר אור חדש עמוד קלו) לנקותך לעה"ב ע"כ והדברים האלו מאוד גדולים כאשר תבין הדברים אשר בארנו לך למעלה כי ישראל תכליתן וסופן אל הש"י ולפיכך צוה הש"י ישראל מצוה זאת לא תכלה פאת שדך וצוה לתת הפיאה לעניים.

ובמדרש (תורת כהנים כג, כב) כל הנותן מתנות לעניים כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן ודבר זה בארנו בפרשת אמור (כג, כב) בחבור גור אריה כי הנותן מתנות עניים כאלו נתנו אל השם יתברך, וזה יורה לך כי ישראל נותנים תכלית שלהם אל הש"י כי הוא יתברך חכליתן לכך צוה לא תכלה פאת שדך ותהיה מניח אותו לעניים שאם תכלה פאת שדך כאלו לא היה תכלית שלך אל הש"י וכל דבר יש לו סוף אבל תכלית ישראל שהוא אל הש"י לכך הוא יתברך נותן קיום נצחי לישראל וז"ש כי האומות מכלים שדותיהם מורה כי התכלית שלהם הוא אצל עצמו ולכך יש להם קץ וסוף אבל ישראל שאין מכלין שדותיהן מורה כי התכלית שלהם אינו אצל עצמם רק אצל השם יתברך ולכך האומות יש להם קץ וסוף אבל ישראל שאין מכלין שדותיהן כי הם נותנים הפאה אל השם יתברך דהיינו לעניים שנחשב כאלו נתנו אותו אל השם יתברך והפיאה הוא סוף והתכלית השדה ובשביל כך תכלית שלהם אל הש"י ואל תאמר כי אלו דברים נאמרו בהרחבת הלשון בלבד רק נאמרו בחכמה מופלגה מאוד כי סופם ותכלית של ישראל הוא אל הש"י כי הוא יתברך צורת ישראל האחרונה כמו שהוא מורה שם ישראל שחתם השם אל באחרונה מפני כי הוא יתברך צורה אחרונה אל ישראל ובזה הוא יתברך מקיים אותו קיום נצחי ודבר זה רמז הכתוב (ויקרא כג, כב) במה שאמר לא תכלה פאת שדך וגו' כמ"ש ויעקב כאשר ראה עליות המלכיות והעליה הזאת היא התחלת עליה ולכל התחלה יש לו סוף ולכך לא רצה יעקב לעלות שג"כ אם יהיה לו התחלת עליה יהיה לו ג"כ סוף לדבר הזה אבל השם יתברך אמר שיעלה כי עליותו הוא אל הש"י שכל זמן אשר יעקב מתעלה בעולם דבר זה מצד הש"י והוא יתברך נותן לו קיום וזה ההפרש שיש בין ישראל לאומות כי האומות כאשר יש להם עליה אז הם מתגאים ופורקים עול שמים ואין עליותם משם יתברך רק שהם פורשים מן השם יתברך ולפיכך עליותם הוא ירידתם אבל ישראל כל זמן שהם מתעלים הם אל השם יתברך כי נותנים הם הגדולה אל הש"י וכך אמרו במדרש (ויקרא רבה אמור כט, ב) ולכך אמר ליעקב אף אתה עולה ויעקב מפני שלא האמין כי זרעו יהיה כך שכל אשר יהיו יתעלים יתנו הכל אל הש"י ולכך לא עלה וכך אמרו (חולין דף פח.) בפרק כיסוי דם על פסוק (דברים ז, ז) לא מרבכם חשק ה' בכם כי אתם המעט ולכך אמר אלו האמנת ועלית לא היתה יורד וכו' ולכך אין הגורל של המן הוא גורל של שקר כי תכלית וסוף ועצמן הוא באמת בחודש אדר כמו שהיה התחלתן בחדש ניסן כך בחדש אדר הוא סוף עצמם אבל תכליתן הוא אל הש"י אשר הוא נחשב צורה נבדלת והוא צורה אחרונה לישראל ומעמיד ומקיים את ישראל ועוד יתבאר דבר זה באריכות.

הפיל פור הוא הגורל וגו' (אסתר ג, ז) לא הפיל המן עצמו הגורל כי אפשר שלא ידע מעשה הגורל איך עושים אותו כי צריך הבנה איך עושין דבר הזה והמן לא ידע איך עושין לכך לא עשה אותו המן בעצמו ועוד כי כיון שהוא בעל הדבר לא יהיה מראה הגורל אליו מה שהוא רוצה כי כן עניין הנחוש שמראה אשר הוא רוצה בעל הדבר ולכך נעשה הגורל על ידי אחר שאינו נוגע בזה לעמוד על האמת הברור.