ביאור:התך ונקודת המפנה במגילת אסתר

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

סיפורו של התך במגילת אסתר, מהו, מה רוצים מהתך?

"הרקע" - פרק ד' א-ד: התך מתווך בין מרדכי ואסתר. אסתר מכונה כאן "המלכה" בלבד, ללא אסתר או רק אסתר. מופיע במקום נוסף במשתה השני: "הגם לכבוש את המלכה עימי בבית" – מעמדה חשוב בעיני המלך. כמעט רמז למרידה – "המיטה אשר המלכה עליה", כלומר שם זה ברור אבל כאן למה הוא קורא לה "המלכה", לא צפוי ולא מתאים. נראה כביקורת – לא יודעת מה קורה כאשר היא המלכה. הגיוני שלא תדע כי רק היושבים ראשונה במלכות או היועצים יודעים - כך היא דרכו של השלטון הפרסי. אסתר יוצאת מגדרה על כך שאין הוא מתלבש באופן מכובד (הלוא יש לו תפקיד חשוב, יושב בשער המלך). אומר כי אסתר נכנסה לתפקיד המלכה באופן טוטאלי, והיא מרגישה וחושבת כמו מלכה. ישנן רמיזות רבות במגילה (ליוסף ואחיו, לדוד). השילוב של צום בכי ומספד מופיע עוד פעם אחת במקרא: "וְגַם עַתָּה נְאֻם ה' שֻׁבוּ עָדַי בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְצוֹם וּבִבְכִי וּבְמִסְפֵּד" (יואל ב' יב).

"הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַה'" (ישעיהו נח ה) – כלומר החשוב הוא הפנים ולא החיצוני. אבל מה שמגיע אח"כ הוא: "ותתחלחל המלכה" – על החיצוני, ניגוד חזק. ביקורת על אסתר ששמה לב על החיצוני ולא שמה לב לפנימי החשוב יותר. פס' י" ב: "ויגידו למרדכי את דברי אסתר" – היעלמותו של התך מכוונת. לאחר שכל כך הודגש התך – לאיפה פתאום הוא נעלם, ולמה?

גם בתורה אנחנו מוצאים סיפור דומה, לא בדיוק אבל בערך. "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם" (בראשית כ"ב ה). ו – "וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע" (שם י"ט). תפקיד הנערים הוא לא להיות בקטע העקדה. הנערים מייצגים את החומר (רש"י כ"ב ה). לאחר מכן, חזרה ריאלית למציאות, הנערים מייצגים את הריאליות. תפקיד התך הוא להיות סריס המלך

"ותקרא אסתר להתך מסריסי המלך".

הדיאלוג נלקח למחוזות בהם התך לא יכול להבין. כל עוד הדיאלוג רדוד בקטגוריות אנושיות רגילות אזי התך יכול להבין. כזה הוא החצי הראשון של הדו-שיח: בקשת ההשתדלות של מרדכי לאסתר, ואסתר מסבירה כי היא לא יכולה לפי חוקי פרס. מרדכי מדבר במושגים רוחניים, מושגי צום, תשובה ומסירות נפש של אסתר בעיקר (דו-שיח מרומם). דו-שיח של השגחה, ייעוד למסירות נפש. דו-שיח שאין מקום לחשיבה הפרסית, לשלטון הפרסי. במובן זה הוא נחצה לשניים. אופן המפגש משתנה. בתחילה שולחת בגדים להלביש את מרדכי אבל מרדכי לא מקבל.

השורש שחוזר בחצי הראשון של הדו-שיח הוא השורש צ.ו.ה, הם חוששים וחושבים בצורה ריאלית. מהרגע שהתך נעלם – שורש ש.ו.ב, פתאום מקשיבים ומשיבים איש לרעהו כאשר שבים בתשובה. היחס בין מרדכי לאסתר משתנה במהלך השיחה. א"א להגיד מי מהם הדמות הראשית ומי המשנית. בתחילה אסתר היא פסיבית ומרדכי האקטיבי בסיפור. ב' ,י: "כי מרדכי ציווה עליה שלא תגיד". ב', כ: "כאשר ציווה עליה מרדכי". לאחר מכן הדמויות מחליפות תפקידים: " "כאשר "צוותה" עליו אסתר" " – אסתר הופכת להיות אקטיבית ומרדכי הפסיבי.

בתחילה אסתר שולחת בגדים ובסוף קובעת צום, להפשיט את יושבי שושן ללבוש שק ואפר.

ישנו מוטיב שחוזר וחורז את כל התמונות במגילה: ישנם עשרה משתאות שנמצאים בצמתי דרכים מרכזיות במגילה. בכל משתה חייבים לשתות יין במהלכו או מייד לאחריו. יש הבדל בין משתאות הגויים למשתאות היהודים. בכל משתאות היהודים קודם משתה ומיד אח"כ שמחה. ואילו במשתאות הגויים לא נכתב שמחה. אחשורוש והמן הולכים לשתות לאחר חתימה על הרג היהודים, לא משנה מה אתה עושה העיקר שאתה שותה. מס' מגילה: תלמידי רשב"י שואלים מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל באותו הדור כלייה? מפני ששתו במשתה של אותו רשע (תשובת התלמידים).

סיפור המגילה - מהשנה השלישית לאחשורוש והעיקר בשנה ה-12, כ-9 שנים. למה להתחיל את הסיפור 9 שנים אחורה? אפשר להתחיל בתחילת מלכות אחשורוש או בהמלכת אסתר (בשנה ה-7). נקודת תחילת הסיפור משפיעה על הסיפור ועל התפתחותו. אנחנו מרגישים כי במשתה זה טמונה נקודת המפתח לכל המגילה כולה.

אין סיבה להניח כי היהודים לא השתתפו במשתה. מה גם שיש בעיית כשרות ושימוש בכלי המקדש ("וכלים מכלים שונים", וכל החומרים מזכירים את המשכן). זה נמצא כאנטיתזה למקדש. יהודים מתערבים בתרבות הפרסית ושיא השיאים הינו במשתה. הצום מהווה תיקון של המשתה והתערבות במשתה.

• "לכל העם הנמצאים בשושן" – "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן". אז נכנסו לחצר המלך, ואסתר חוששת להיכנס לחצר המלך הפנימית.

• אל מול " "והשתייה "כדת" אין אונס" " – קבוע בחוק, תשתה איזה יין שהאדם רוצה, אסתר נכנסת שלא כדת.     האם מתמסרים לחוק הפרסי או שברגעים הגורליים אסתר מתעשתת ופועלת בניגוד לחוק. יחד עם התך נעלמים המשתה והחוק הפרסי.

ט' כו: "על כן קרא לימים האלו פורים על שם הפור", ממש קריטי, האם ראוי לקבוע על דבר זה את כל מהות החג? מה כ"כ מיוחד בפור, מה מתחבא בפור?

אחרי שהמן מרכיב את מרדכי על הסוס ואחרי שבתו שופכת עליו מים – "וישב מרדכי אל ביתו והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש" (ו' יב). המן מדוכא ובוכה לפני אשתו.   היא קוראת לאוהביו והם אומרים לו: "אם הוא יהודי לא תצליח מולו", וזה משפט מאוד "מעודד".. .

בראשית מ"א: פרעה קורא לחרטומים ולחכמים לפתור את החלום וכנ"ל בדניאל. החכמים כאן הם חכמים יודעי העיתים - חכמים מאגים, אסטרולוגים. כשהמן נופל לפני זרש והחכמים אזי הם אומרים:

"אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא תוּכַל לוֹ כִּי נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו" (ו' יב). – כך הגורל אם התחלת לפול אזי תמשיך לפול ואם התחלת לעלות אזי תמשיך לעלות.

מה הדחיפות שבבניית העץ? תפעל כל עוד המזל   איתך. האווירה של הפור הינה של התייעצות וסמיכה על הגורל (כמו התייעצות עם יודעי העיתים). בבבל ראש השנה חל בחודש ניסן. ב-ו' ניסן מוציאים את האליל ובי' בניסן הוא היה מוחזר. בהחזרתו המלך והכהן היו נכנסים להיכל, המלך   היה מוריד את גינוני המלכות ואומר: "הוי אדון כל הארצות לא חטאתי ולא התרשמתי... לא פגעתי, לא שכחתי את חובותיה, לא פגעתי בבעלי זכויות" ('וידוי' הפוך). זוהי בעצם סמיכה מחדש לשנת מלוכה נוספת. אחרי כחל התהליך הזה, יושבים החכמים המאגים והשרים מתייעצים עימם. רק אחרי שיודעים מה תצפון השנה אפשר לפתוח אותה. כהן מאגי מפיל פור לפני המן. זה חשוב מאחר וניתן להניח שהגורל נעשה בתקופת חגיגות השנה (י' או י"א ניסן).

המגילה מציגה עולם מאגי, ולאדם אין מה לעשות אלא לחכות ליום.

יש מאבק בין כל זה לבין מרדכי ואסתר בקטע הזה. מפיל את כל שיטת הגורלות. הצום והמסירות-נפש הופכים את הכול על פניו. המאבק הוא מאבק סמוי. בתמונה בה התך נסוג אחור, פועל אותו עולם יהודי שמתגלה. צריך מסירות נפש!

ישנו דמיון בין אסתר לרות - שתי דמויות שאיבדו משפחתן, ומישהו מבוגר מאמצן ומוליכן, ובסופו של דבר יש גאולה. יש תחושה שה' מקדים תרופה למכה, יודעים טוב מאוד מי מגלגל את המקרים. אסתר מגיעה לפני גזירות המן. אולם לא רק תרופה, ישנו צורך בעשייה אנושית כדי שהתרופה תצא מן הכוח אל הפועל. אם אסתר הייתה נכנעת לפחדים אזי כל התרופה שה' זימן לא הייתה מועילה ולא היה לה ערך. הקב"ה מזמן אבל עד שמישהו קם ומשתמש בחסד או במסירות נפש התרופה לא פועלת. רק אחרי שאסתר נענית למסירות נפש חלה תפנית בסיפור. בלי המסירות נפש עבור צרת ישראל כולה, לא ניתן לשמוח בשמחת פורים. רק בגלל הנכונות שמחים בפורים.

מקורות

על-פי מאמר של הרב יוני גרוסמן [סיכמה: פרידה נובוגרודסקי] שפורסם לראשונה ביום עיון ישיבת הר עציון וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-01-30.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mgilot/htk