מ"ג אסתר ט לב
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ומאמר אסתר קים דברי הפרים האלה ונכתב בספר
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּמַאֲמַ֣ר אֶסְתֵּ֔ר קִיַּ֕ם דִּבְרֵ֥י הַפֻּרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וְנִכְתָּ֖ב בַּסֵּֽפֶר׃
תרגום שני (כל הפרק)
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- מהו ומאמר אסתר קיים שאין לו באור :
מדרש רבה
פרק ט/פסוק לב
ומאמר אסתר קים (אסתר ט, לב) וגו' מה שאמר מאמר אסתר ולא מאמר מרדכי כי אסתר היתה מלכה וכיון שהיא מלכה היו שומעים לה ומקבלים דבריה אע"ג שגזרו חכמי הדור ומחוייבים לקבל גזירתם עם כל זה אפשר כי לא היו שומעים ולכך אמר מאמר אסתר קים אבל מרדכי כתב לקיים שיהיו מקבלים הגזירה הזאת וכך אמרו בגמרא (מגילה דף טז:) ומאמר אסתר קים דברי הפורים, מאמר אסתר אין דברי הצומות וזעקתם לא, אמר ר' יצחק בר אמי דברי הצומות וזעקתם, ומאמר אסתר קים דברי הפורים (אסתר שם, לא, לב) ע"כ, ופי' זה כי ומאמר אסתר משמע דבריה בלבד שאמרה שיקיימו דברי הפורים מפני הש"י הציל אותם מן המן והם קיימו דברי הפורים ודבר זה בודאי אינו כלל ולכך פירושו דברי הצומות וזעקתם קים דברי הפורים ומ"מ אם לא היה מאמר אסתר לא היו שומעים ולכך לא הזכיר כאן מרדכי כי מה שאמר דברי הצומות וזעקתם קים הם דברי מרדכי שהיו מע' סנהדרין והיו גוזרין לקיים דברי צומות וזעקתם על ידי ימי הפורים כמו שהתבאר ומאמר אסתר שכתבה להם שיקיימו ימי הפורים אלו שנים ביחד קיימו ימי הפורים ואל יקשה לך מאחר שכתיב כאן (שם) דברי הצומות וזעקתם וא"כ דברי הצומות וזעקתם הם עיקר במעשה הזה והיה ראוי שיהיה עיקר הצום אמנם יש לך לדעת כי הפורים הוא בחודש אדר שהוא חודש האחרון והמן חשב כי חודש האחרון מורה על אחרית ישראל כאשר נפל הגורל בחדש האחרון הוא אדר ודבר זה היה בא אל ההפך כי אחרית ישראל שהם מגיעים אל הש"י שהוא יתברך תכליתם האחרון כמו שיתבאר באריכות למעלה בפסוק (אסתר ג, ז) הפיל פור הוא הגורל ע"ש ולכך בפורים אדרבא צריך לבסומי עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי וכאשר האדם הוא כך הוא עצמו בשלימות שאינו חסר וכאשר הוא כך זה עצמו הוא הסוף כאשר כבר הוא בשלימות ואז נמסר תכליתו וסופו אל הש"י ומצד הזה היה נצוח המן כמו שהתבאר בפסוק (אסתר ג, ז) הפיל פור הוא הגורל, ודבר זה עיקר הטעם מה שאמר (מגילה דף ז:) שצריך לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי ולפיכך יום הזה אינו כמו יום הכפורים שהוא יום צום ותענית כי יום הכפורים ראוי שיהיה יום צום לפי שכאשר מסלק האדם ממנו הגוף על ידי התענית שהוא ממעט הגוף יש לאדם דביקות אל הש"י ולכך הצום שהוא סלוק הגוף ראוי בפרט ביום הכפורים אבל ימי הפורים הוא ענין אחר כי הש"י הציל אותם מהמן בשביל שאין אדם נחשב לדבר מה ואין לו עזר מצד עצמו וכיון שאין האדם נחשב לדבר מה קיום שלו הוא מן הש"י ומה שאין האדם נחשב לדבר מה דבר זה הוא מצד הגוף ולפיכך צריך לבסומי בפורים וכאשר הוא מבוסם ואין יודע בין ארור המן ובין ברוך מרדכי אז מה האדם נחשב כאשר מסולק ממנו השכל וכיון שאין נחשב לכלום לכך מצד הזה הש"י מקיים ומעמיד אותו ולכך בימי המן שהיה רוצה לכלות את ישראל ולאבד את גופם ולא היה להם עזר רק מן הש"י אשר הוא מקיים האדם מצד שאינו נחשב לכלום מצד עצמו רק כי קיומו הוא מצד הש"י ולכך חייב לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי ואז אין דבר באדם וכאשר אין האדם נחשב לכלום קיומו הוא מן הש"י, ומעתה התבאר כי ימי הפורים יש בהם משתה ושמחה שכל אשר יש לו משתה ושמחה יותר אינו נחשב לכלום ואינו דומה לי"ט שהם זמני שמחה כי אין השמחה רק שיהיה כח לנפש לא לבטל השכל ממנו אבל בפורים כל אכילה ושתיה הוא הסרת השכל וזהו בטול האדם עד שאינו נחשב דבר מה ודי בזה למבינים דברים שהם עמוקים מאוד מאוד: