משנה נגעים ח א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק ח · משנה א | >>
הפורח מן הטמאא, טהור.
חזרו בו ראשי אברים, טמא, עד שתתמעט בהרתו מכגריס.
מן הטהור, טמאג.
חזרו בו ראשי אברים, טמא, עד שתחזור בהרתו לכמות שהיתה.
נוסח הרמב"ם
הפורח -
- מן הטמא - טהור.
- חזרו בו ראשי איברים - טמא,
- עד שתתמעט בהרתו מכגריס.
- מן הטהור - טמא.
- חזרו בו ראשי איברים - טמא,
- עד שתחזור בהרתו לכמות שהיית.
- מן הטמא - טהור.
פירוש הרמב"ם
דע שהמצורע כאשר היה מוחלט באיזה סימן מן הסימנים היה להחליט, או כאשר היה מוסגר, עוד פרחה הצרעת בכולו ונהפך לבן, הנה הוא טהור כמו שבאר הכתוב. ואמנם כאשר נפטר ויצא טהור כאשר היתה הבהרת אין בה סימן טומאה, ואחר זה פרחה בכולו הנה הוא טמא. וכן כאשר בא בתחילה לפני הכהן והוא כולו לבן הנה הוא טמא גם כן, לפי שהפסוק לא ישפוט בו ובטהרתו אלא אחר הקדמת הטומאה. ולשון ספרא "יכול הבא כולו לבן בתחילה יהא טהור, תלמוד לומר "הוא"(ויקרא יג, יז),הוא טהור, ואין הבא כולו לבן בתחילה טהור אלא טמא". וזהו עניין אמרו הפורח מן הטהור, טמא. וכבר התבאר בספרא "הפורח מתוך הסגר טהור", להיות המוסגר טמא כמו שהשרשנו, הנה כבר הקדימה הטומאה.
ואמרו חזרו בו ראשי אברים, טמא - רוצה לומר זה אשר נהפך כולו לבן אחר הטומאה אשר הוא טהור, כאשר חזר ואפילו באחד מראשי אברים בשר חי הנה הוא טמא, ואף על פי שראשי איברים לא יתטמאו במחיה במה שקדם. וזה למאמר השם "וביום הראות בו בשר חי יטמא"(ויקרא יג, יד), כאשר לא נראה, ובתנאי שיהיה מכעדשה ולמעלה, כמו שאמרו "נאמר כאן בשר חי, ונאמר להלן בשר חי רוצה לומר במחיה, מה בשר חי האמור להלן בכעדשה כמו שביארנו בששי, אף כאן בכעדשה".
ואם פרח כל העור מאיש טהור רוצה לומר אחר שנפטר, אשר הוא טמא כמו שביארנו, עוד נתגלה גם כן ממנו ראשי אברים, הנה הוא נשאר בטומאתו, ואיך מה שיתגלה בשר חי הנה הוא טמא עד שיתגלה כולו, וישוב לבהרת אשר נפטר בה כמו שהיה קודם הצמיחה שהוא אז טהור להסרת הפסיון:
פירוש רבינו שמשון
הפורח מן הטמא טהור. כגון שהוחלט באחד מן הנגעים ואחר כך פרחה בכולו טהור וחזרו בו ראשי אברים שחזרו ונתגלו טמא כדכתיב (ויקרא יג) וביום הראות בו בשר חי יטמא ואפילו ראשי אברים ופליגי בת"כ אי כל שהוא אי כעדשה:
עד שתתמעט בהרתו מכגריס. שהלך לו כל הנגע ולא נשתייר כגריס:
מטהור טמא. אם פרח מן הטהור טמא א"א לומר דמטהור גמור דווקא דלית ביה נגע כלל איירי דא"כ מאי עד שתחזור בהרתו לכמות שהיתה אלא בשיש בו נגעים טהורים איירי כי הני דתנן לעיל בפ"ק (מ"ה) ובפ"ו (מ"ו) דכ"ד ראש אברים דבית הסתרי' בעובד כוכבים ונתגייר בקטן ונולד בקמט ונתגלה בראש או בזקן דאם מתוך אלו פרח' בכולו טמא וקצת קשה דקתני עד שתחזור לכמות שהית' דלמה לי כמות שהיתה אלא שלא תשתייר מן הפריחה כשיעור טומאה ושמא היינו בכלל כמות שהיתה ועוד יש לפרש כגון שהחליטו בשער לבן ונשר שער לבן ופטרו או שהחליטו במחיה ונתכסית המחיה ופטרו או שהסגירו בבהרת כגריס ועמד בעיניו ב' שבועות ופטרו או שפשתה ואח"כ כנסה ופטרו בכל הני אם אחר שפטרו פרחה בכולו היינו מטהור טמא:
עד שתחזור לכמות שהיתה. דאם נשתייר מן הפריחה אפי' כל שהוא סמוך לישנה טמא משום פסיון והא דתנן בסמוך או שהלכה לה מחיה ואח"כ פרחה בכולו טהור ותנן נמי בהרת ובה שער לבן פרחה בכולו אע"פ ששער לבן במקומו טהור דמשמע וכל שכן אם אינו במקומו איכא לאוקומי הנהו בשלא פטר הכהן עדיין ופרחה בכולו והכא בשפטרו כבר ואח"כ פרחה והא דתניא בת"כ אין לי פריחה מטהרת אלא אחר חלוט מחיה בתחלה מניין בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני אחר הפטור התם קאי אאחר חלוט כדפרישית בפ"ק כלומר אחר חלוט מחיה בסוף שבוע ראשון ואחר חלוט מחיה בסוף שבוע שני אחר הפטור דלאחר שפטרו בסוף שבוע שני חזרה ונולדה מחיה והחליטו ואחר כך פרחה בכולו אבל אם שוב לא החליטו ופרחה בכולו היינו מההיא טמא ומיהו אי אפשר לומר כן כלל ובת"כ מרבה בהדיא דפריחה אחר הפטור טהורה:
תניא בת"כ (שם) וטהר את הנגע כולו הפך לבן טהור מה ת"ל שיכול אין לי פריחה מטהרת אלא אחר חלוט מחיה בתחלה מניין בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני אחר הפטור ואחר הקלט. שער לבן בתחלה בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני אחר הפטור ואחר חלוט. הפסיון בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני אחר הפטור ופריחת הבגד ת"ל וטהר את הנגע טהור לרבות את כולן:
יכול הפורח מן הטהור יהא טהור. הבא כולו לבן בתחלה יהא טהור ת"ל (שם) הוא הוא טהור ואין הבא כולו לבן בתחלה טהור אלא טמא (שם) וביום הראו' בו בשר חי יטמא ה"ז בא ללמד על ראשי אברי' שנתגלו שיהו טמאין יכול כל שהוא ת"ל בשר חי יטמא ולמעלה בשר חי יטמא מה בשר חי האמור למעלה כעדשה אף בשר חי האמור כאן כעדשה דברי ר' יוסי אמר ר"מ וכי משום מחיה הן מטמאין והלא אין מטמאין בראשי אברים אלא גזירת המלך היא אפילו כל שהו א"ר יוסי וכי משום ראשי אברים הן מטמאין והלא אם חזר לאמצעיתו טמא אלא כאן נאמר בשר חי ולמעלה נאמר (שם) בשר חי מה בשר חי האמור למעלה כעדשה אף בשר חי האמור כאן כעדשה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
הפורח מן הטמא טהור - טמא שנחלט באחד מן הנגעים, ואחר כך פרחה בכולו, טהור:
חזרו בו ראשי אברים - אם לאחר הפריחה חזרו ונתגלו אפילו ראשי אברים בלבד:
טמא - דכתיב (ויקרא יג) וביום הראות בו בשר חי יטמא ב. והוא שייראו כעדשה:
עד שתתמעט בהרתו מכגריס - שילך כל הנגע ולא ישתייר בו כגריס:
מטהור טמא - טהור שפרחה צרעת בכולו. כגון שהחליטו בשער לבן או במחיה ונשר שער לבן או נתכסית המחיה ד ופטרו, אי נמי הסגירו בבהרת כגריס ועמד בעיניו שני שבועות ופטרו, בכל הני אם אחר פטורו פרחה בכולו, טמא:
עד שתחזור לכמות שהיתה - דאם נשתייר מן הפריחה כל שהוא סמוך לאום, טמא משום פשיון. והא דתנן בסמוך שאם הלכה מחיה ואח"כ פרחה ככולו, טהור, ותנן נמי בהרת ובה שער לבן פרחה בכולו אע"פ שהשער לבן במקומו, טהור, ומשמע וכל שכן אם אינו במקומו שהוא טהור, התם מיירי שלא פטרו הכהן עדיין כשפרחה בכולו, והכא מיירי כשפטרו ואחר כך פרחה בכולו:
פירוש תוספות יום טוב
הפורח מן הטמא טהור. כבר התבאר בספרא הפורח מתוך הסגר טהור. להיות המוסגר טמא כמו שהשרשנו הנה כבר הקדימו הטומאה [וז"ש הפורח מן הטמא טהור] הרמב"ם. ועיין לשונו דלקמן [בד"ה מן הטהור]. ועוד עיין בסוף פרקין. וז"ל מהר"ם הפורח מן הטמא פי' מתוך הסגר והדר מפרש פורח מתוך חלוט מחיה שער לבן ופסיון:
חזרו בו ראשי אברים. פירש הר"ב דכתיב וביום הראות בו בשר חי יטמא בא ללמד על ראשי אברים שנתגלו שיהו טמאים ת"כ והביאה הר"ש. וז"ל קרבן אהרן הוכרחו לומר שלא אמר זה אלא על ראשי אברים לפי שאם הוא בשאר המקומות אם בלא פרח בכולו הוי מחיה סי' טומאה ה"ה כשפרח בכולו ולא הוי צריך למכתב זה אלא ודאי שלא בא להודיענו אלא על המקומות שאינם מטמאים במחיה כשלא פרח בכולו לומר שאם פרח בכולו אף באלו המקומות המחיה סימן טומאה בהם עכ"ל. ועיין במ"ב [ד"ה נולדה לו מחיה]. ומ"ש הר"ב והוא שיראו כעדשה. כמו שאמרו נאמר כאן בשר חי ונאמר להלן בשר חי ר"ל במחיה מה בשר האמור להלן בכעדשה כמו שבארנו בששי [מ"ב] אף כאן בכעדשה. הרמב"ם:
מן הטהור טמא. לפי שהפסוק לא ישפוט בו בטהרה אלא אחר הקדמת הטומאה ולשון סיפרא יכול הבא כולו לבן בתחלה יהא טהור ת"ל הוא. [הוא] טהור ואין הבא כולו לבן בתחלה טהור אלא טמא. וזהו ענין אמרו הפורח מן הטהור טמא. הרמב"ם. ועיין מ"ש בשם מהר"ם במשנה ז'. ומ"ש הר"ב כגון שהחליטו בשער לבן כו' מסיים הר"ש או שפשתה ואח"כ כנסה ופטרו בכל הני כו':
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על המשנה) מן הטמא. פירוש, מתוך הסגר. והדר מפרש פורח מתוך חלוט, מחיה, שער לבן, ופשיון. מהר"ם:
(ב) (על הברטנורא) דלא קאי אלא על ראשי אברים, דבשאר מקומות אם בלא פרח בכולו הוי מחיה סימן טומאה, הוא הדין בפרח, ולא הוה צריך למכתב זה אלא על המקומות שאינם מיטמאים במחיה כשלא פרח, לומר, שאם פרח אף באלו המקומות המחיה סימן טומאה. ק"א. ועתוי"ט:
(ג) (על המשנה) טמא. בספרא יליף ליה. ועתוי"ט:
(ד) (על הברטנורא) או פשתה וכנסה. הר"ש:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
מן הטמא טהור. טמא שנחלט וכ' טהור. דכתיב כולו הפך לבן טהור הוא. ומתוך פי' הרמב"ם ז"ל נראה דה"ה טמא שנסגר וכן פסק שם ברפ"ז:
חזרו בו ראשי אברים. לרבותא שאפי' אינם מטמאים משום מחיה מטמאין בחזרה וסיפא דקתני חזרו בו ראשי אברים אע"ג דרבותא טפי הוי בכל שאר עור הבשר נקטה אגב רישא:
בפי' רעז"ל והא דתנן בסמוך וכ' עד ומשמע וכל שכן אם אינו במקומו שהוא טהור אמר המלקט כלומר וא"כ כיצד פירשת דפורח מן הטהור טמא ר"ל שהחליטו בשער לבן או במחיה ונשר שער לבן או נתכסית המחיה ואח"כ פרחה בכולו טמא הא תנן בסמוך דכה"ג בין במחיה בין בשער טהור ומשני התם כשלא טהרו ומתני כשטהרו והוא פי' הר"ש והרא"ש ז"ל. ועוד יש פי' אחר להר"ש תדרשנו משם:
תפארת ישראל
יכין
הפורח מן הטמא: כגון שהוחלט בנגעו. או אפילו הי' רק טמא מוסגר. ובסוף ההסגר ראהו הכהן שפרח בכולו:
חזרו בו ראשי אברים: ר"ל ואם לאחר שפרח בכולו. חזר ונתגלה בו אפילו רק א' מכ"ד ראשי אברים. אע"ג שהכ"ד ראשי אברים אין מטמאין משום מחיה [כלעיל פ"ו מ"ז]. היינו רק בבהרת קטנה. אבל בבהרת גדולה. דהיינו שכולו הפך לבן. לא די שמעכב הפריחה בתחלה. אלא אפילו אחר שנטהר ע"י שהפך לבן. אם לאחר הפטור חזרו בו ראשי אברים. הר"ז מוחלט. לא משום פסיון. דהיינו מדפשה מתחלה עד סמוך לרא"ב. ליתא. דכיון שהנגע התחיל מבחוץ להרא"ב לכסות הגוף. אפילו פשה אח"כ עד סמוך לרא"ב. לא יוחלט ע"י פשיון כזה. מדאין נגע פושה לתוכה. אלא משום מחיה מטמא אותו שחזרו בו הרא"ב דגזה"כ הוא. דבפרח בכולו אז גם הרא"ב יטמאו משום מחיה וכדכתיב וביום הראות בו בשר חי יטמא מכל מקום דאל"כ מיותר לגמרי דכבר כ' ברישא דמחי' מטמא. ומה"ט אמ"ט רק כשנתגלה מהרא"ב כעדש' כדין מחיה בשאר מקום שבגוף. ורק בתחילת הפריחה. אפי' משהו שנשאר מגולה ברא"ב וכ"ש בשאר מקום שבגוף מעכב הפריחה [ועי' הר"ב במ"ה ולקמן סי' נ"ט]. מיהו אין חזרת רא"ב מטמא רק כשעכבו בתחילת הפריחה. וחזרו ונתכסו ונטהר. וחזרו ונתגלו [וכלקמן סי' כ"ו]:
עד שתתמעט בהרתו מכגריס: ר"ל אם בתחלה קודם שפרח הוחלט בש"ל או מחיה אינו נטהר השתא כשעדיין הסיט"ו בנגעו. רק כשנתמעט הנגע מכגרים. ואם מתחלה קודם שפרח הי' מוסגר. ופרח אח"כ בכולו מהסגרו ונטהר ואח"כ חזרו בו רא"ב ונטמא משום מחיה. אז אפילו תתמעט הבהרת עצמו מכגריס. עכ"פ כיון שהבהרת עם המחיה שבאמצעה הם יחד כגריס נשאר בטומאתו עד שיתמעט שניהן יחד מכגריס:
מן הטהור: אי"ל שהי' טהור גמור. ובא לפני הכהן פורח בכולו. א"כ היכא קאמר הכא טמא הרי א"צ אלא סגירה [וכמשנה ז'] ותו האיך קאמר בסוף עד שתחזור בהרתו לכמות שהיתה. הרי לא היתה עדיין כלל. אלא הכא מיירי בבא לפני כהן בנגע כגריס. ועמדה בעינה ב' שבועות ונטהר עי"ז. או שהוחלט בא' מסיט"ו ועברו ונטהר ולאחר שאירע זה או זה פרח בכולו:
טמא: מוחלט משום פסיון:
חזרו בו ראשי אברים: לאחר שהוחלט מדפרח מתוך טהרה:
טמא: ר"ל נשאר בטומאתו:
עד שתחזור בהרתו לכמות שהיתה: קודם פריחה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת