משנה נגעים ח ט

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק ח · משנה ט | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

הבא כולו לבן ובו מחיה כעדשה, פרחה בכולו ואחר כך חזרו בו ראשי אברים, רבי ישמעאל אומר, כחזירת ראשי אברים בבהרת גדולה.

רבי אלעזר בן עזריה אומר, כחזירת ראשי אברים בבהרת קטנה.

נוסח הרמב"ם

הבא בכלו לבן ובו מחיה כעדשה ופרחה בכלו ואחר כך חזרו בו ראשי איברים רבי ישמעאל אומר כחזירת ראשי איברים בבהרת גדולה רבי אלעזר בן עזריה אומר כחזירת ראשי איברים בבהרת קטנה.

פירוש הרמב"ם

בהרת גדולה היא כללות הצרעת לכל הגוף וא"ר ישמעאל כאשר נתגלה כעדשה בראשי אברים הנה הוא טמא כדין חזרת ראשי אברים בהפך כולו לבן והוא בעל בהרת גדולה ור' אלעזר בן עזריה אומר שהוא מעת בואו אל הכהן היה כולו לבן ובו מחיה ודינו כדין בעל בהרת קטנה וכאשר נתגלה ממנו כעדשה בראשי אברים לא תטמא משום מחיה בבהרת קטנה כמו שכבר השרשנו פרק הששי והלכה כר' ישמעאל:

פירוש רבינו שמשון

פרחה בכולו. אי בשהחליטו ואחר כך פרחה בכולו כולי עלמא לא פליגי דטהור וכי חזרו ראשי איברים ונתגלו טמא אלא הכא מיירי שלא הספיק להחליטו עד שפרחה בכולו ונתגלו ראשי איברים דר' ישמעאל מדמי לה לכתחלה בכולו לבן בלא ראשי איברים דבעי הסגר ור"א בן עזריה סבר דכיון דאילו לא פרחה היה מחליטו דינו כבהרת קטנה ובה מחיה וכי פרחה בכולו ואח"כ נתגלו ראשי איברים טמא ועוד יש לפרש דאפילו החליטו במחיה (בחזרת ראשי איברים דכי מיטמו) ופרחה בכולו וטהרו קסבר ר' ישמעאל דאין מיטמא בחזרת ראשי איברים שאחר פריחה היינו היכא דטהור בתורת פריחה אבל הכא לא בתורת פריחה טהור דהא אילו נתמעטה מחיה מכעדשה טהור. תניא בתוספתא (פ"ג) הבא כולו לבן ובו מחיה עגולה או ארוכה הרי זה יסגיר חזרו בו ראשי איברים הרי אלו כמות שהיו וחכמים אומרים פרחה במקצתו טמא בכולו ובמחיה טהור. פי' הרי זה יסגיר דאין מחליט במחיה אא"כ יש בה כשיעור עדשה מרובעת כמות שהיה להסגיר:

וחכ"א לא גרסי' דבהא כולי עלמא מודו ושיבוש הוא:

פרחה במקצתו טמא משום פסיון:

בכלו. כלומר בכל ראשי אברים:

ובמחיה העגולה או ארוכה. טהור משום פריחה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

פרחה בכולו ואח"כ נתגלו בו ראשי אברים - הכא מיירי שלא הספיק להחליטו עד שפרחה בכולו ונתגלו ראשי אברים, דר ישמעאל מדמי ליה לבא כולו לבן בתחילה חוץ מראשי אברים, דטעון הסגר. ור' אלעזר בן עזריה סבר, דכיון דאילו לא פרחה היה מחליטו, דינו כבהרת קטנה ובה מחיה, דאי פרחה בכולו ואח"כ נתגלו ראשי אברים, טמא. ועוד יש לפרש, דאפילו החליטו במחיה ופרחה בכולו וטיהרו, קסבר ר' ישמעאל דאין מטמא בחזרת ראשי אברים, דכי מטמא בחזרת ראשי אברים שאחר פריחה היכא דטהר בתורת פריחה, אבל הכא לאו בתורת פריחה טהר, דהא אילו נתמעטה מחיה מכעדשה [נמי] טהור:

פירוש תוספות יום טוב

הבא כולו לבן ובו מחיה כעדשה פרחה בכולו וכו'. כתב הר"ב הכא מיירי שלא הספיק להחליטו וכו'. וכ"כ הר"ש. וכתב עלה מהר"ם שלא פי' כל הצורך. ויש לפרש דאדלעיל קאי. דקתני הבא כולו לבן יסגיר. וקתני בתר הכי נולד לו מחיה כו'. והשתא קתני הכא הבא כולו לבן בתחלה והסגירו. ובסוף שבוע ראשון. או בסוף שבוע שני. או לאחר הפטור. נולד לו מחיה. ולא הספיק להחליטו על המחיה עד שפרחה בכולו. כלומר שכסתה הבהרת את המחיה ושוב נתגלו ראשי אברים. ר' ישמעאל אומר כחזרת ראשי אברים בבהרת גדולה. פי' דינה כמו הבא לבן בתחלה כל גופו בלא מחיה ושוב נתגלו בו ראשי אברים בסוף שבוע ראשון יסגיר שנית. ובסוף שבוע שני ולאחר הפטור יפטור. ה"נ הכא שהיתה בו מחיה ולא הספיק להחליט על המחיה עד שפרחה גם על המחיה דינו כן. ואין להחליטו משום פסיון. דאין הנגע פושה לתוכו. ראב"ע אומר כחזרת ראשי אברים בבהרת קטנה. כמו בבהרת כגריס והסגירה ונולד לה מחיה אח"כ. ולא הספיק להחליטו על המחיה עד שפרחה על המחיה ובכולו. ושוב נתגלו בו ראשי אברים דטמא משום פסיון לכ"ע. שהרי הנגע פשה לחוץ. ה"נ הכא מוחלט משום פסיון. דס"ל כר"מ דאמר [פרק דלעיל משנה ג] שהנגע פושה לתוכו ע"כ. ומ"ש הר"ב. ועוד יש לפרש דאפי' החליטו במחיה וכו'. וכ"כ הר"ש. וז"ל מהר"ם ועוד נראה לפרש שחלטו במחיה. ושוב כשפרחה בכולו. ה"ל פורח מן הטמא וטהור ושוב נתגלו בו ראשי אברים. טהור. דה"ל חזרו בו ראשי אברים מתוך הפטור. ואמרי' לעיל חזרו בו ראשי אברים הרי אלו כמו שהיו והיינו דקאמר כחזרת ראשי אברים בבהרת גדולה. דהיינו הבא כולו לבן בתחלה בלא מחיה. ועמד בעיניו שני שבועות כך ופטרו. ושוב חזרו בו ראשי אברים. ה"ל נמי חזרו בו ראשי אברים מתוך הפטור. ופטור. וכי היכי דהתם מודו כ"ע דפטור. דליכא שום טעם להחליטו. ה"נ הכא לר"י פטור. ולא מחלטינן ליה משום פסיון. דאין הנגע פושה לתוכו. ולראב"ע כחזרת ראשי אברים בבהרת קטנה. דטמא משום פסיון דכי היכי דהתם טמא משום פסיון. הכי נמי הכא. דס"ל שהנגע פושה לתוכו עכ"ל:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

פרחה בכולו. אי בשהחליטו ואח"כ פרחה בכולו דכ"ע ל"פ דטהור וכי חזרו ראשי אברים ונתגלו טמא אלא הכא מיירי שלא הספיק להחליט עד שפרחה בכולו ר"ל שגם המחיה נתכסית בנגע:

בפי' ר"ע ז"ל. דר' ישמעאל מדמי ליה לבא כולו לבן בתחלה חוץ מראשי אברים דטעון הסגר ע"כ וכך הוא לשון הר"ש ז"ל אבל לשון הרא"ש ז"ל דר' ישמעאל מדמי ליה לבא כולו לבן דאם נתגלו בו ראשי אברים הרי הוא כמות שהיה ור' אלעזר וכו':

ור' ישמעאל אומר כחזרת ראשי אברים בבהרת גדולה. פי' הרמב"ם ז"ל בהרת גדולה היא כללות הצרעת לכל הגוף וא"ר ישמעאל הבשר שנתגלה כעדשה בראשי איברים הנה הוא טמא כדין חזרת ראשי אברים בהופך כולו לבן והוא בעל בהרת גדולה ור' אלעזר בן עזריה אומר שהוא מעת בואו אל הכהן היה כולו לבן ובו מחיה ודינו כדין בעל בהרת קטנה וכאשר נתגלה ממנו כעדשה בראשי אברים טהור לפי שראשי אברים לא יטמאו משום מחיה בבהרת כמו שכבר השרשנו בפ' הששי והלכה כר' ישמעאל עכ"ל. ויגעתי למצוא בחבורו בהרמב"ם זה הפסק שפסק כרבי ישמעאל ועד הנה לא מצאתיו דמשמע לי דלא נלמד דין זה לגמרי ממה שכ' שם בפ"ז סי' ב'. וכתב החכם הר"ס ז"ל על מה שכתב ר"ע ז"ל חוץ מראשי אברים דטעון הסגר אע"ג דפורח בכולו חוץ מראשי אברים מעכבין את הפריחה וטמא מוחלט התם הוא מוחלט מטעם פשיון אבל הכא דבא כולו לבן בתחלה חוץ מראשי אברים אין כאן פשיון וטעון הסגר ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

ובו מחיה כעדשה:    נ"ל דמדלא קאמר ונולד בו מחיה. ש"מ דר' ישמעאל מיירי אפילו בבא בתחלה פרח בכולו ובו אז מחיה והוחלט עי"ז. דמחיה או ש"ל מטמאין בתחלה [כלעיל פ"ד מ"ב] אפ"ה ס"ל לר' ישמעאל דדין חזרת ראשי אברים שבו. הוא כאילו חזרו בבהרת גדולה:

פרחה בכולו:    ר"ל ואחר שהוחלט ע"י המחי'. פרח בכולו עד שנתכסה המחיה ג"כ ונטהר מדפרח מתוך הטומאה [וכלעיל מ"ח]:

ואחר כך חזרו בו ראשי אברים:    והרי ראשי אברים אינן מטמאים משום מחיה [וכלעיל פ"ז מ"ז]:

רבי ישמעאל אומר כחזירת ראשי אברים בבהרת גדולה:    ר"ל אע"ג דתחלה באמת לא היה בו בהרת גדולה. דהיינו פרח בכולו. דהרי הי' נשאר בו מחיה בתחלה. אפ"ה דיינינן ליה כאילו היה בו אז בתחלה בהרת גדולה. שהי' אז דינו. שאם לאחר שהוסגר על ידו ונטהר היה חוזרים בו רא"ב. היה נשאר בטהרתו מדלא עכבו בו הרא"ב בתחלה הפריחה [כלעיל סי' ע"ב]. כ"כ זה שבשעה שהי' בו הרא"ב מכוסי' בתחלה. לא עכבו בו הפריחה. דהרי מכוסים הי' ואפ"ה הי' טמא משום המחי' שהביא עמו. ואפילו אם בשעה שנתכסת המחיה אח"כ הי' מתגלים עמה מיד הרא"ב עם הפריחה ג"כ הי' טהור. מדעברה המחיה. נמצא שבפריחתו לא טיהרו הטמא. דהרי אפילו אם נתגלו אז הי' טהור מדעברה המחיה. לפיכך כשחזרו ונתגלו השתא נשאר בטהרתו [והיינו כמ"ש לעיל סי' כ"ו]. ונ"ל עוד דמדלא קאמר ר' ישמעאל טהור וראב"ע טמא ש"מ דבהא לא פליגי. דלתרווייהו טהור הוא. דוכי משום שחזרו רא"ב ונתקטנה הנגע נטמאו. ואי משום שנתכסה המחיה ופשה. הרי אין הנגע פושה לתוכה. אלא בהא פליגי דלר' ישמעאל דינו השתא כנגע גדולה. וכשיגדלו בה ב"ש ישאר בטהרתו. ולראב"ע דינו כבהרת קטנה. דאע"ג דמטהרין אותה השתא עכ"פ כשיוולדו בה בש"ל יטמא:

ר' אלעזר בן עזריה אומר כחזירת ראשי אברים בבהרת קטנה:    דס"ל דמדהי' בו מחיה בתחלה. להכי דינו כאילו הי' בא בתחלה עם הבהרת קטנה ובה מחיה והוחלט. שאם אח"כ פרח בכולו ונטהר ואח"כ חזרו בו רא"ב. הרי דינו כנגע קטנה. דאם יולד בה ש"ל טמא. ה"נ הכא שכשחזרו בו רא"ב ויוולד בו שער לבן טמא ככל ש"ל שבנגע קטנה [ולפי מ"ש לעיל סי' ב' כדעת מהר"ם דבתחלה ברא"ב רק בכעדשה מעכב ומטמא משום מחיה א"כ ה"נ לר"י טהור מדלא עיכב בתחלה ולראב"ע טמא משום מחי']:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים