משנה נגעים ח ה

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק ח · משנה ה | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

כל הראוי לטמא בנגע הבהרת, מעכב את הפריחה.

כל שאינו ראוי לטמא בנגע הבהרת, אינו מעכב את הפריחה.

כיצד, פרחה בכולו, אבל לא בראש, ובזקן, בשחין במכוה ובקדח המורדין, חזר הראש והזקן ונקרחו, השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבת, טהורים.

פרחה בכולו, אבל לא בכחצי עדשה הסמוך לראש, ולזקן, לשחין, למכוה, ולקדח, חזר הראש והזקן ונקרחו, השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבת, אף על פי שנעשה מקום המחיה בהרת, טמא, עד שתפרח בכולו.

נוסח הרמב"ם

כל הראוי ליטמא בנגע הבהרת מעכב את הפריחה וכל שאינו ראוי ליטמא בנגע הבהרת אינו מעכב את הפריחה כיצד פרחה בכלו אבל לא בראש ובזקן בשחין במכווה ובקדח המורדין חזר הראש והזקן ונקרחו השחין והמכווה והקדח ונעשו צרבה פרחה בכלו אבל לא בכחצי עדשה סמוך לראש ולזקן לשחין ולמכווה ולקדח חזר הראש והזקן ונקרחו השחין והמכווה והקדח ונעשו צרבה אף על פי שנעשה מקום המחיה בהרת טמא עד שתפרח בכלו.

פירוש הרמב"ם

זאת ההלכה כולה כבר השרשנו אותה בפרק הששי מזאת המסכתא ואמרו אע"פ שנעשה מקום המחיה בהרת ירצה בו זה החלק אשר היה נשאר מן הגוף והוא כחצי עדשה סמוך לראש או למחיה אשר נשארת מהגוף קודם שישובו אלו המקומות הראויין לבהרת הנה הוא טמא עד שתכלול הצרעת לראש או לזקן או יקרחו וכן השחין והמכוה כאשר נעשו צרבת הנה כבר היו ראויין לנגעי הבהרת ולזה מעכבין:

פירוש רבינו שמשון

כל הראוי לטמא בנגע הבהרת. כגון עור הבשר:

מעכב את הפריחה. אינו טהור עד שתפרח עליה:

וכל שאינו ראוי לטמא בנגע הבהרת. כגון ראש וזקן וכל הני דחשיב בהדייהו אין מעכבין את הפריחה דאע"ג שלא פרח הנגע עליהם (כמו) [כיון] דפרח בשאר הגוף טהור:

ונעשו צרבת טהורין. אע"ג דעכשיו נקרחו הראש והזקן וראויין להטמא בנגע בהרת:

וכן שחין ומכוה וקדח המורדין שנעשו צרבת כשאר עור הבשר כיון דבשעת פריחה לא היו ראויין לא מעכבי וטהור:

אע"פ שנעשה מקום המחיה בהרת טמא. דפריחה קמייתא לאו פריחה היא כיון דאשתייר מעור הבשר חצי עדשה סמוך לראש ופריחה דהשתא שנתכסית המחיה של חצי עדשה נמי לא חשיב כיון דכבר נקרחו ונעשו צרבת דהרי הן כעור הבשר ולא מהני עד דפרח נמי עלייהו:

תניא בתוספתא [פ"ג] פרחה בכולו אבל לא בכחצי עדשה שהוא סמוך לראש ולזקן השחין והמכוה והקדח והמורדין חזר הראש והזקן ונקרחו השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבת וחזר ונתמלא מקומן בבהרת ר' יעקב אומר הואיל ונסמכה טהורה לטהורה טהור וחכמים אומרים תראה כתחלה. פי' הואיל ונסמכה טהורה לטהורה משמע דקסבר רבי יעקב דאי לא פרח בהן טהור ומתני' דלא כרבי יעקב אלא כרבנן אתיא והא דאמרו רבנן תראה כתחלה ומתני' משמע דטהור משום דמקום המחיה הכל נתכסה בבהרת וברייתא שלא פרחה על מקום המחיה ומיהו קשה מאי תראה הא אין מסגירין את המוחלט:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

כל הראוי ליטמא בנגע הבהרת - כגון עור בשר:

מעכב את הפריחה - אם נשתייר ממנו כל שהוא שלא פרחה בו, מעכב את טהרתו:

וכל שאינו ראוי ליטמא בנגע הבהרת - כגון ראש וזקן וכל הני דחשיב בהדייהו:

אין מעכבין את הפריחה - דאע"פ שלא פרח הנגע עליהם, כיון דפרח בשאר הגוף, טהור. וראשי אברים לא קא חשיב, דהנהו מעכבין את הפריחה, דראויין ליטמא בנגע הבהרת נינהו, שהרי הנגע פושה בהן:

ונעשו צרבת טהורים - אע"ג דעכשיו שנקרחו הראש והזקן ראויים ליטמא בנגע הבהרת, וכן שחין ומכוה וקדח המורדים שנעשו צרבת הרי הן כעור בשר, כיון דבשעת הפריחה לא היו ראויין, לא מעכבים וטהור:

אע"פ שנעשה מקום המחיה בהרת טמא - דפריחה קמייתא לאו פריחה היא, כיון דאשתייר מעור הבשר חצי עדשה סמוך לראש, ופריחה דהשתא שנתכסית המחיה של חצי עדשה נמי לא חשיבא פריחה, כיון דכבר נקרחו ונעשו צרבת והרי הן כעור בשר, ולא מהני עד דפרח נמי עלייהו:

פירוש תוספות יום טוב

פירוש עיקר תוספות יום טוב

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

כל הראוי לטמא וכו'. ס"א ליטמא וכל שאינו ראוי ליטמא ביו"ד:

פרחה בכולו אבל לא וכו'. בת"כ פ"ט דפ' נגעים יליף לה מקרא:

המורדין. אי גרסי' ובמורדין יתפרש כאשר פי' רעז"ל לעיל רפ"ז:

חזר הראש וכו'. לא זו אף זו קתני כדמפרש רעז"ל אע"ג דעכשיו וכו'. ויש גירסא אחרת כאן להרמב"ם ז"ל עיין במהרי"ק ז"ל פ"ז דהלכות טומאת צרעת. וז"ל שם ונראה שרבינו ז"ל גורס פרחה בכולו אבל לא בראש ובזקן ובשחין ובמכוה ובקדח המורדין או בכחצי עדשה הסמוך להם ה"ז טהור חזר הראש והזקן ונקרחו השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבת טמא עכ"ל ז"ל:

אע"פ שנעשה מקום המחיה בהרת טמא עד שתפרח בכולו. בתוספתא קתני פרחה בכולו אבל לא בכחצי עדשה וכ' חזר הראש והזקן ונקרחו השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבא וחזר ונתמלא מקומן בבהרת ר' יעקב אומר הואיל ונסמכה טהורה לטהורה טהור וחכמים אומרים תראה בתחלה פירש הואיל ונסמכה טהורה משמע דקסבר ר' יעקב דאי לא פרחה בהן טהור ומתני' דלא כר' יעקב (הגהה נראה ואף על פי כן מתני' דלא כר' יעקב) אלא כרבנן אתיא והאי דאמרי רבנן יראה בתחלה ומתני' משמע דטהור משום דמקום המחיה והכל נתכסה בבהרת וברייתא בשלא פרחה על מקום המחיה ומיהו קשה מאי יראה הא אין מסגירין את המוחלט הר"ש ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

כל הראוי ליטמא בנגע הבהרת:    דהיינו כל עור הבשר. ואפילו רא"ב דאמ"ט במחיה. עכ"פ כשיש שם בהרת עם ש"ל או פסיון טמא [כפ"ו סי' ל"ז] ואפילו להראב"ד שהבאנו שם דס"ל דרא"ב אפילו בש"ל או פסיון אמ"ט. עכ"פ נגע שחוצה להן פושה לתוכן. ושפיר שייך גבייהו דמטמא בבהרת. [ומהר"ב כאן מוכח דס"ל כהראב"ד. ואולם לעיל [פ"ו מ"ז] משמע דס"ל כהרמב"ם דרק במחי' אמ"ט וצ"ע]:

מעכב את הפריחה:    דאם נשתייר ממנו מקצת שלא פרח עלי'. ואפילו פחות מכעדשה. לא נטהר:

כל שאינו ראוי ליטמא בנגע הבהרת:    כגון ראש וזקן ואינך דנקט לקמן במשנה:

אינו מעכב את הפריחה:    דבפרח בכולהו. אפילו נשתיירו הנהו שלא פרח בהן. אפ"ה טהור:

כיצד:    נ"ל דאצטריך למתני כיצד. היינו משום דאמרינן לעיל דבכל שאינו ראוי דקאמר בסיפא נכלל נמי ראש וזקן. ולפיכך סד"א דאפילו אם בשעת פריחה כבר היה נקרחו הראש והזקן. וראויין להטמא בנגע [כלעיל פ"ו מ"ח]. אפ"ה כיון דפעם אחד דהיינו קודם שנקרחו לא היה ראויין להטמא בנגע. גם השתא לא יעכבו הפריחה. להכי קמ"ל כיצד. דדוקא כשפרח בכולהו ואח"כ נקרחו אינן מעכבין. אבל בנקרח ואח"כ פרח מעכבין הפריחה [וכפ"ו סמ"ח]:

פרחה בכולו אבל לא בראש ובזקן בשחין במכוה ובקדח המורדין:    והיה זה מתוך הסגר או חלט. ומדלא עכבו הנך אז הפריחה [כפ"ז סי' ה'] להכי טיהרו אז הכהן. ונל"פ דה"ה תוך העין ואינך [דפ"ו מ"ח]. אלא מדבעי למנקט וחזר וכו'. והרי בעין ואינך ל"ש וחזר. להכי לא נקט להו:

השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבת:    דלאחר שפרח בכולו חוץ מהנך ונטהר. חזרו אלו להתהוות ראויין להטמא בנגע. ונל"פ דה"ה בנרפא מקום השחין והמכוה לגמרי דראוין אז לבהרת ממש. אפ"ה מדבתחלה לא עיכב גם השתא אינו מעכב הפריחה. רק נקט צרבת משום סיפא דהא בתחילת הפריחה. אפילו כשהי' רק צרבת. שאמ"ט בבהרת ממש רק בשחין ומכוה. אפ"ה מעכבין הפריחה כיון דעכ"פ אפשר שיתטמא שם במין נגע. [ואע"ג דא"כ ראש וזקן גם כשלא נקרחו. הרי אפשר שיתטמא שם בנתק ואי"ל הרי לא ניתק שם השער עדיין ליתא דהרי ה"נ אין כאן נגע שחין ומכוה עדיין. ואפ"ה חשבית למקומו ראוי לנגע. י"ל שחין ומכוה שאני דפוסל רק בד' מראות כשאר בהרת שבעור הבשר רק שהתורה גזרה שיטמא רק בשבוע א' ובב' סימנים [כרפי"ז] אבל עכ"פ מין בהרת הוא. אבל נתק דפוסל בכל המראות אינו מין בהרת כלל]:

טהורים:    ר"ל נשארו בטהרתן דאף דהשתא ראויין להטמא בבהרת. עכ"פ כיון דבתחלת הפריחה לא עכבו טהרתו גם השתא אין מעכבין. וכברא"ב לעיל סי' כ"ו. וג"ל דלא מיירי בפרח בכולו מתוך הסגר ונטהר. ואח"כ נקרח הראש. ליתא דא"כ פשיטא דטהור דהרי משום מחיה אין לטמא [כפ"ו סי' ס"ט] וכיון שכן וכי משום שנתמעט הנגע מגרע גרע. דהרי גם זה נתמעט נגעו דתחלה הי' כולו הפך לבן. והשתא ע"י שנקרח הראש תו אינו כולו הפך לבן. אלא מיירי שהי' הפך לבן מתוך החלט. וכגון שהוחלט ע"י ש"ל או פשיון. ואח"כ פרח בכולו חוץ מראוז"ק ונטהר. וחזרו תו ראוז"ק ונקרחו. ולהכי סד"א כיון דהשתא שנקרחו ואין דינו כהפך כולו לבן. והסיט"ו עדיין במקומו חזר לטומאתו קמ"ל:

אבל לא בכחצי עדשה הסמוך לראש ולזקן לשחין למכוה ולקרח:    וא"כ לא הי' טהור עדיין דהרי בתחלה גם פחות מכעדשה מעכב הפריחה. ולרמב"ם [פ"ז מטו"צ ה"ו] גם חצי עדשה שסמוך לראש וזקן אינו מעכב הפריחה. א"כ אופן דנקט תנא מיירי אפי' טיהרו הכהן בפריחה זו:

השחין והמכוה והקרח ונעשו צרבת:    וא"כ בין לדידן שלא נטהר עדיין קודם שנקרח ובין להרמב"ם הנ"ל דס"ל דמשום שהחצי העדש' לא עיכב הפריחה לפיכך קודם שנקרח טהור הי'. עכ"פ השתא שנקרח הראש והזקן. והשחין והמכוה נעשו צרבת. הרי הן עצמן מעכבין הפריחה ודינו השתא כנגע קטנה. וכשהי' בו ש"ל מקודם או נולדו לו ש"ל השתא נטמא:

בהרת:    ר"ל אע"ג שאחר שנקרחו ועשו צרבת. נתפשטה הבהרת גם על החצי עדשה שהי' נשאר תחלה סמוך להראש והזקן ולא נשאר מגולה מבהרת רק הראש והזקן שנקרחו והשחין והמכוה שנעשו צרבת. והרי אלו לבד לא הי' מעכבין הפריחה בתחילה:

טמא:    לא משום דחשבינן להקרחת והצרבת כמחיה. דהרי אמ"ט משום מחיה [כפ"ו סי' ס"ט]. וגם אי"ל דמדנתכסה החצי עדשה יטמא משום פסיון. ליתא דהרי אין נגע פושה לתוכו. אלא ר"ל שכשיוולד בו ש"ל טמא. ואין דינו כש"ל שנולד בפרח בכולו דטהור. וא"ת לדידן דגרסינן לעיל סי' ל"ז טהורים. א"כ מ"ש הכא מהתם. י"ל התם מעיקרא הוה פרח בכולהו. משא"כ הכא מעיקרא והשתא לא פרח כל הראוי לפרוח. [ופשוט דלרמב"ם הנ"ל א"צ לחלוק בכה"ג. דהרי לדידי' גם לעיל גרסינן טמאים. רק קמ"ל בהך בבא דגם חצי עדשה שסמוך להראש וזקן וכו' דינן כראש וזקן וכל זמן שאינו מעכבין גם הוא אינו מעכב]:

עד שתפרח בכולו:    ר"ל עד שתפרח הנגע ותתפשט גם על הקריחה ועל הצרבת:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים