רמב"ם על נגעים ח
ראו גם נוסח המשנה נגעים ח רמבם
נגעים פרק ח
עריכהדע שהמצורע כאשר היה מוחלט באיזה סימן מן הסימנים היה להחליט, או כאשר היה מוסגר, עוד פרחה הצרעת בכולו ונהפך לבן, הנה הוא טהור כמו שבאר הכתוב. ואמנם כאשר נפטר ויצא טהור כאשר היתה הבהרת אין בה סימן טומאה, ואחר זה פרחה בכולו הנה הוא טמא. וכן כאשר בא בתחילה לפני הכהן והוא כולו לבן הנה הוא טמא גם כן, לפי שהפסוק לא ישפוט בו ובטהרתו אלא אחר הקדמת הטומאה. ולשון ספרא "יכול הבא כולו לבן בתחילה יהא טהור, תלמוד לומר "הוא"(ויקרא יג, יז),הוא טהור, ואין הבא כולו לבן בתחילה טהור אלא טמא". וזהו עניין אמרו הפורח מן הטהור, טמא. וכבר התבאר בספרא "הפורח מתוך הסגר טהור", להיות המוסגר טמא כמו שהשרשנו, הנה כבר הקדימה הטומאה.
ואמרו חזרו בו ראשי אברים, טמא - רוצה לומר זה אשר נהפך כולו לבן אחר הטומאה אשר הוא טהור, כאשר חזר ואפילו באחד מראשי אברים בשר חי הנה הוא טמא, ואף על פי שראשי איברים לא יתטמאו במחיה במה שקדם. וזה למאמר השם "וביום הראות בו בשר חי יטמא"(ויקרא יג, יד), כאשר לא נראה, ובתנאי שיהיה מכעדשה ולמעלה, כמו שאמרו "נאמר כאן בשר חי, ונאמר להלן בשר חי רוצה לומר במחיה, מה בשר חי האמור להלן בכעדשה כמו שביארנו בששי, אף כאן בכעדשה".
ואם פרח כל העור מאיש טהור רוצה לומר אחר שנפטר, אשר הוא טמא כמו שביארנו, עוד נתגלה גם כן ממנו ראשי אברים, הנה הוא נשאר בטומאתו, ואיך מה שיתגלה בשר חי הנה הוא טמא עד שיתגלה כולו, וישוב לבהרת אשר נפטר בה כמו שהיה קודם הצמיחה שהוא אז טהור להסרת הפסיון:
נולד בו מחיה, טמא - כמו שבא הפסוק "וביום הראות בו בשר חי, יטמא"(ויקרא יג, יד).
ורבי יהושע אומר, מחיה סימן טומאה ושיער לבן סימן טומאה, וכמו שהוא יטמא בחידוש מחיה כן יטמא בחידוש שיער לבן.
וחכמים יביאו ראיה מאמרו "או כי ישוב הבשר החי"(ויקרא יג, טז), אמרו "בשר חי מטמא, ואין שיער לבן מטמא", ירצה להופך כולו לבן.
והלכה כחכמים:
אמר כי כאשר היה שיער לבן במקומו, הנה הוא טהור, ואפילו אצל רבי יהושע.
וכבר ביארנו שעניין שחזרו ראשי אברים, שישוב בשר חי ואפילו כעדשה בראש אבר אחד מהן.
ואמר פרחה במקצתו טמא, פרחה בכולו טהור, להודיעך שאין מתנאי אמרו יתברך "כולו הפך לבן"(ויקרא יג, יג) שיחזור ברגע אחד, אבל שפרח בו מעט מעט, בעת שיכללהו טהור:
שבפריחתן טהרו, טמא - הוא אשר אמרנו שהוא היה טמא, עוד פרחה בכולו והיה טהור, ואם פרח לראשי אברים אשר בכלל הצרעת להחזיר טהור, כאשר נתגלה ממנו הנגע וחזר בה בשר חי כעדשה הנה יחזור טמא, וכן אמרו כשחזרו טמאים.
וכן גם כן הוא אשר היה טהור, כאשר תכלול אותו וחזרה וכיסתה שנית הנה הוא יחזור טהור, ואם תתגלה אחר זה יחזור טמא. וכן תמיד אפילו מאה פעמים, כאשר יתגלה ממנו אבר יטמא, וכאשר יכללהו בצרעת טהור. וזה לשון התורה אמר "וראה הכהן את הבשר החי וטמאו"(ויקרא יג, טו), ואמר אחר זה "או כי ישוב הבשר החי ונהפך ללבן, וטהר הכהן את הנגע"(ויקרא יג, טז):
זאת ההלכה כולה כבר השרשנו אותה בפרק הששי מזאת המסכתא.
ואמרו אף על פי שנעשה מקום המחיה בהרת - ירצה בו זה החלק אשר היה נשאר מן הגוף והוא כחצי עדשה סמוך לראש או למחיה, אשר נשארת מהגוף קודם שישובו אלו המקומות הראויין לבהרת, הנה הוא טמא עד שתכלול הצרעת לראש או לזקן או יקרחו, וכן השחין והמכוה כאשר נעשו צרבת הנה כבר היו ראויין לנגעי הבהרת, ולזה מעכבין:
בהרת טמאה - היא אשר תהיה לה שיער לבן או מחיה או פסיון. והודיעך בכאן כי כאשר היו באדם שתי בהרות אחת טמאה ואחת טהורה, ופרחה הצרעת בכולו מן הטהורה, הנה הוא טהור, ולא נשימהו כמו פרח מן הטהור שהוא טמא כמו שקדם.
אף על פי שמדובקים זה בזה, והן נראין כאחת, טהור - העניין בזה המאמר כי כאשר פרחה הצרעת בכל גופו וכללה שני אברים מתדבקים, הנה התדבקותם לא יועיל אלא משירבה הלובן יכלול אותן יחד כמו שיכללהו האבר האחד. ואם היו שתי אצבעות דרך משל, כאשר יתפרקו יראה במה שביניהם בשר חי, וכאשר חוברות ויראה כאחד יראה הלובן כולל להן הנה הוא טהור, וזהו עניין אמרו "אף על פי שמדובקים זה לזה", רוצה לומר אף על פי שלא יראה כולו לבן אלא אצל חיבורם קצת לקצת הנה הוא טהור.
- ואמר יתעלה כאשר ילבן כולו "והנה כסתה הצרעת"(ויקרא יג, יב), ולזה יצטרך שיהיה למראה הלובן אשר יכלול כל גופו צרעת לא בוהק.
- וכאשר כלל גופו אחת מארבע מראות או כולן הנה הוא הטהור כמו שהתבאר בראש המסכתא, שהן מצטרפין לפטור את ההופך כולו לבן.
- אולם אם כללו הלבן, וקצת זה הלובן צרעת וקצתו בוהק הנה הוא טמא, עד שישוב זה הבוהק לאחד מארבע מראות.
- ואם כללהו הצרעת יהיה טהור כמו שאמרנו, עוד נתגלה ממנו ראשי אברים, אם להם לא תשוב בשר חי אבל יתנגד הלובן ממנו עד שישוב בוהק הנה הוא טהור כמו שהיה, לאומרו "וביום הראות בו בשר חי, יטמא"(ויקרא יג, יד) לא מקום לבן.
- ואמר יתעלה "או כי ישוב הבשר החי, ונהפך ללבן"(ויקרא יג, טז), ולא אמר "ונהפך לצרעת" כמו שאמר תחילה "והנה כסתה הצרעת"(ויקרא יג, יג).
- הנה יתבאר מכל זה:
- שאצל פריחת הצרעת לא יטהר,
- ונאמר בו "כולו הפך לבן" עד שיחזור מקום הבוהק צרעת,
- ואצל הראות בשר חי אחר זה לא יטמא בו עד שיחזור ממנו הלובן לגמרי, והבוהק לא ישאר הבשר בזה הבשר החי.
חזרו בו ראשי איברים, פחות מכעדשה - רוצה לומר כי אשר היה בשר כעדשה, ופחות מכעדשה מזה העדשה בוהק.
רבי מאיר אומר, שזה הבשר החי אינו כולו בוהק, אבל אשר בו מן הבוהק פחות מכעדשה, וכל פחות מכעדשה לא יתחבר אליו הנה הוא טמא. זה המאמר אמר אותו רבי מאיר לדברי רבי יוסי, אשר יאמר כי כאשר יראה בשר חי בראשי אברים לא יטמא עד שיהיה כעדשה. ואמר לו רבי מאיר לפי זה הדעת, ואפילו היה קצת, העדשה ההיא בוהק. אמנם אצל רבי מאיר הנה יאמר שבשר חי כאשר יראה, כאשר נהפך כולו לבן הנה הוא טמא בכל שהוא, כמו שהתבאר בספרא.
וחכמים אומרים, שאצל פריחת הצרעת בגופו, כאשר כללהו כולו זולת פחות מכעדשה בשר חי, וישלם שלמות השיעור כעדשה בוהק, הנה הוא נשאר בטומאתו, ונאמר שכעדשה בכללו בשר חי יחשב לאמרו והנה כסתה הצרעת, וזה בוהק כמו שקדם. אמנם כאשר כללה הצרעת וטהר, ונתגלה ממנו בשר חי כעדשה, וממנו קצתו בוהק רוצה לומר קצת זאת העדשה, הנה אינו סימן טומאה, ולא נחשוב אותה כולה בשר חי עד שיתגלה בשר חי מן בוהק כעדשה כמו שהשרשנו.
ואין הלכה כרבי מאיר:
כבר ביארנו כי כאשר יבוא בתחילה לפני הכהן והוא כולו לבן, הנה יקרא הבא בכולו לבן, ושהוא טמא.
וכן אמר בכאן יסגיר, וכבר ידעת שהמוסגר טמא.
ואם התחדש לו שיער לבן יחליט, ואם התחדש לזה השיער לבן אשר החליטו בו מה שאמרו בו שהוא רושם טומאה, ואלו הדברים אשר מנו אפשר איזה מהן שיזדמן, עוד חידש לו סימן טומאה אחר אם מחיה או שיער לבן, הנה הוא טמא. ואם לא יתחדש לו שיער לבן אחר ולא מחיה, אבל הציל מן השיער הראשון אשר החליטו בו מאחד מאלו ההצלות ולא יתחדש סימן טומאה, הנה הוא טהור.
ואמרו וכולן שחזרו בהן ראשי אברים, הרי אלו כמו שהיו - הוא לפי מה שאספר לך, וזה:
- שאשר ישפוט עליו בטומאה, עוד תכללהו הצרעת, הנה הוא טהור לפי מה שהתבאר.
- וכן מה שיכללהו הצרעת קודם שיגיע לכהן והסגירו וטהר אחר ההסגר, כגון שלא התחדש לו סימן טומאה או שבא כולו לבן אחר החלטו, והוסר הדבר אשר החליטו בו וחזר טהור כמו שהתבאר בזאת ההלכה, הנה כל אחד מאלו השלשה אישים אשר זכרנו כולן טהורים:
- הראשון מפני כלל הצרעת אשר התחדש בהן הכללות אחר הטומאה,
- והשני כלל אותו קודם הגעתו לפני הכהן, עוד נסגר ונפטר,
- והשלישי כללהו קודם בואו לפני כהן, עוד הוסגר והוחלט ונפטר אחר החלט בסור סימן הטומאה,
- הנה כל אחד מהן כאשר נתגלה ממנו ראשי אברים, לפי מה שספרנו שנתגלה ממנו בשר חי כעדשה, שהוא יחזור כמו שהיה קודם.
- אם היה לבן ונתגלה בשר חי חזר טמא כמו שהיה קודם שיכללהו הצרעת,
- ואם כללהו הצרעת אחר זה, וכסה אלו המקומות אשר נתגלו, חזר טהור.
וכבר ביארנו בזה הפרק, שעניין אמרו פרחה מקצתו טמא, בכולו טהור, שהוא אפילו תוסיף בתחילה עד שיכללהו הנה הוא טהור, ולא נאמר עד שיכללהו ברגע אחד ואז יהיה טהור.
אמנם כפל אלו הדינים בכאן ואף על פי שכבר זכר זה הדין בעצמו בזה הפרק, וכן זכר חזרת ראשי אברים ואמר "נתכסו טהור, נתגלו טמא, אפילו מאה פעמים", כדי שלא תחשוב שזה אמנם הוא סימן הופך כולו לבן אחר החלט, אולם מי שיכללהו קודם שיבוא אל הכהן הנה אין צריך ללמדך שהן כולן שווין באלו הדינים, כמו שאבאר:
זה כולו מבואר, וכבר הקדמתי לך שורשו.
וכבר ביארנו דין המוסגר והמוחלט בתגלחת ובצפרים, בפרק ראשון מכלים, ושעניין מטמאין בביאה כאשר יכנס באוהל נטמא כל מה שבו, על התנאים אשר נתבארו בשלושה עשר מזאת המסכתא:
בהרת גדולה - היא כללות הצרעת לכל הגוף.
ואמר רבי ישמעאל, כאשר נתגלה כעדשה בראשי אברים הנה הוא טמא כדין חזרת ראשי אברים, בהיפך כולו לבן והוא בעל בהרת גדולה.
ורבי אלעזר בן עזריה אומר, שהוא מעת בואו אל הכהן היה כולו לבן ובו מחיה ודינו כדין בעל בהרת קטנה, וכאשר נתגלה ממנו כעדשה בראשי אברים לא תטמא משום מחיה בבהרת קטנה, כמו שכבר השרשנו פרק הששי.
והלכה כרבי ישמעאל:
בהלכה ראשונה, אם ראהו הכהן כאשר הלכו סימני טומאה היה פוטר אותו, וכאשר תפרח הצרעת בכל גופו אחר זה יהיה טמא, לפי מה שהשרשתי לך שהופך כולו לבן מתוך הפטור טמא.
ובהלכה השנית, בעת שהיה בו בהרת ואין בה כלום, לו ראהו הכהן היה מסגירו לפי מה שקדם בשביעי, וכאשר תפרח בגופו אחר זה יהיה טהור, לפי מה שהתבאר שהופך כולו לבן מתוך הסגר טהור. וכאשר עזב עצמו עד שפרחה בכולו יהיה טמא לפי מה שקדם, שהבא בכולו לבן יסגיר, וידוע שכל מוסגר טמא:
משנה נגעים, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב