משנה נגעים ח ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק ח · משנה ח | >>
אם בכולו פרחה כאחת, מתוך הטהרה, טמא.
ומתוך הטומאה, טהור.
הטהור מתוך הסגר, פטור מן הפריעה ומן הפרימה ומן התגלחת ומן הצפרים.
מתוך החלט, חייב בכולן.
זה וזה מטמאים בביאה.
נוסח הרמב"ם
ואם בכולו פרחה כאחת -
- מתוך הטהרה - טמא,
- ומתוך הטומאה - טהור.
- הטהור -
- מתוך הסגר - פטור מן הפריעה, ומן הפרימה,
- ומן התגלחת, ומן הציפורין.
- מתוך החלט - חייב בכולן.
- זה וזה - מטמאין בביאה.
- מתוך הסגר - פטור מן הפריעה, ומן הפרימה,
פירוש הרמב"ם
זה כולו מבואר, וכבר הקדמתי לך שורשו.
וכבר ביארנו דין המוסגר והמוחלט בתגלחת ובצפרים, בפרק ראשון מכלים, ושעניין מטמאין בביאה כאשר יכנס באוהל נטמא כל מה שבו, על התנאים אשר נתבארו בשלושה עשר מזאת המסכתא:
פירוש רבינו שמשון
אם פרחה בכולו כאחת מתוך טהרה טמא. כגון הני דפרישית שבא כולו לבן מתחלה ולאחר הסגר או החלט נטהר כדפרישית דאם חזרו בו ראשי איברים טהור אח"כ נתגלו ראשי איברים טהור ושוב נתכסו כאחד היינו מתוך טהרה דטמא והיינו דפרישית דפרחה במקצתו לאו דוקא:
מן הפריעה ומן הפרימה. בטהור מתוך החלט נמי לא שייכא פריעה ופרימה מכיון שטהור והכי איבעיא ליה למתני מצורע מוסגר פטור מן הפריעה ומן הפרימה ומוחלט חייב ומשום תגלחת וצפרים נקט כי האי לישנא טהור מתוך הסגר וטהור מתוך החלט ובפ"ק דמגילה (דף ח:) הלשון מכוון דתנן אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה אין בין טהור מתוך הסגר לטהור מתוך החלט אלא תגלחת וצפורים אבל לענין שילוח וטומאה זה וזה שוין כדדרשינן התם בגמרא מקראי:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
מתוך הטהרה טמא - כגון הבא כולו לבן בתחלה, ולאחר הסגר או החלט נטהר, דאם חזרו בו ראשי אברים ונתגלו, טהור, כדפרישנא לעיל. ואם מתוך טהרה זו חזרו ונתכסו בבת אחת, טמא משום פשיון, והיינו דקאמר אם פרחה כולו כאחת מתוך טהרה, טמא, כדפרישנא במתניתין דלעיל דאם פרחה כולו בבת אחת נמי טמא כמו פרחה במקצתו:
פטור מן הפריעה ומן הפרימה - כל זמן שהוא מוסגר. ואילו טהור מתוך החלט, חייב בפריעה ופרימה, כל זמן שהוא מוחלט. פריעה ופרימה, בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע:
מטמאין בביאה - אם באו אל האוהל נטמא כל אשר באוהל:
פירוש תוספות יום טוב
הטהור מתוך הסגר פטור כו'. עיין במשנה ה פ"ק דכלים. ובמשנה ז פ"ק דמגילה:
מטמאין בביאה. מפורש בפי"ג ממשנה ז ולהלן:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
בפי' ר"ע ז"ל דאם פרחה כולו בבת אחת נמי טמא כמו פרחה במקצתו. אמר המלקט דפרחה במקצתו דקתני במתני' דלעיל לאו דוקא:
הטהור מתוך הסגר פטור מן הפריעה. האי לישנא לאו דוקא דגם הטהור מתוך החלט פטור מפריעה ופרימה ומשום תגלחת וצפרים נקט האי לישנא והכי איבעי ליה למיתני מצורע מוסגר פטור מפריעה ופרימה ומוחלט חייב ובפ"ק דמגלה הלשון מכוון אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה אין בין טהור מתוך הסגר לטהור מתוך החלט אלא תגלחת וצפרים. הר"ש והרא"ש ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
אם בכולו פרחה כאחת מתוך הטהרה טמא ומתוך הטומאה טהור: אי אפשר לומר דהך בבא מיירי בכל נגע קטנה שנטהר או נטמא. ועלה קאמר הכא דבפרח אח"כ בכולה כאחת אם מתוך הטהרה טמא. ומתוך הטומאה טהור. ליתא דא"כ מה לשון כולו כאחת דקאמר הרי כיון שכבר הי' שם נגע קטנה מקודם. א"כ לא פרחה כולו כאחת ותו הא כבר תנא הך דינא בריש פרקן. אלא נ"ל דפרח כולו כאחת דקתני. לאו אכל הגוף קאי. רק אכל רא"ב. ומשנתינו סיומא דמשנה ז' היא דקתני התם ג' מיני הפך לבן דהיינו שהוסגר או הוחלט או נטהר עמה. ואם אחר א' מג' אלו אירע בו ג' חזרות. דהיינו שחזרו ונתגלו רא"ב הרי הוא כמו שהי' ואם אחר שנתגלו חזר ונתכסה קצתן. טמא משום פסיון. ואם אחר שנתכסה קצתן חזר ונתכסה כולן טהור. ועלה קאמר הכא. דאם לאחר חזרתו רא"ב הראשונה שהי' דינו כמו שהי'. חזרו ונתכסו הרא"ב כאחת ר"ל לא שנתכסו במקצת וחזרו ונתכסו כולן. רק נתכסו כל הרא"ב בבת אחת. אם מתוך הטהרה. ר"ל אם אירע זה אחר שחזרו הרא"ב מתוך הטהרה וכגון הפך לבן שבו ש"ל והושחרו ונטהר וכשחזרו הרא"ב ונתגלו והרי הוא כמו שהי' ונשאר בטהרתו. חזר השתא ונתכסו בבת אחת הר"ז טמא. ואם מתוך הטומאה. ר"ל ואם אחר שחזרו הרא"ב אחר ההסגר או אחר ההחלט של ההפך לבן. חזר השתא ונתכסו הרא"ב בבת אחת. הר"ז טהור. ואע"ג דכבר שמעינן מריש פרקן החילוק שבין פרח בכולו מתוך טומאה או מתוך טהרה. התם שמעינן רק בבהרת קטנה. והכא אשמעינן דגם בבהרת גדולה כך הוא הדין:
ומן הפרימה: רישא דקרא נקט דכתיב במוחלט בגדיו יהיו פרומים וראשו יהי' פרוע. ועל שפם יעטה. וטמא טמא יקרא. וקאמר הכא דמכולן פטור המוסגר:
ומן הצפרים: כשיפטור לגמרי מההסגר:
מתוך החלט חייב בכולן: הכא נמי פירושי' כברישא דהיינו שחייב כל א' בזמן הראוי לו. דהיינו בפריעה ופרימה. עטוי. וקריאת טמא טמא כל ימי חלוטו. ובתגלחת וצפרים כשיפטור מחלוטו:
זה וזה מטמאים בביאה: ר"ל בין מוסגר או מוחלט שבא לבית נטמא כל אשר בבית ונעשה ראשון לטומאה. [ועי' מ"ש במראה כהן סי' יד]. וה"ה דשניהן שוין לענין שלוח למחוץ לעיר המוקף חומה בא"י:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת