משנה נגעים ח ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק ח · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

כל פריחת ראשי אברים שבפריחתן טהרו טמא, כשיחזרו טמאים.

כל חזירת ראשי אברים שבחזירתם טימאו טהור, נתכסו, טהור.

נתגלו, טמא, אפילו מאה פעמיםיב.

נוסח הרמב"ם

כל פריחת ראשי איברים שבפריחתן טיהרו טמא כשחזרו טמאים כל חזירת ראשי איברים שבחזירתן טימאו טהור נתכסו טהור נתגלו טמא אפילו מאה פעם.

פירוש הרמב"ם

שבפריחתן טהרו טמא. הוא אשר אמרנו שהוא היה טמא עוד פרחה בכולו והיה טהור ואם פרח לראשי אברים אשר בכלל הצרעת להחזיר טהור כאשר נתגלה ממנו הנגע וחזר בה בשר חי כעדשה הנה יחזור טמא וכן אמרו כשחזרו טמאים וכן ג"כ הוא אשר היה טהור כאשר תכלול אותו וחזרה וכסתה שנית הנה הוא יחזור טהו' ואם תתגלה אחר זה יחזור טמא וכן תמיד אפילו מאה פעמים כאשר יתגלה ממנו אבר יטמא וכאשר יכללהו בצרעת טהור וזה לשון התורה אמר (שם) וראה הכהן את הבשר החי וטמאו ואמר אחר זה או כי ישוב הבשר החי ונהפך ללבן וטהר הכהן את הנגע:

פירוש רבינו שמשון

שבפריחתן טהרו טמא. כלומר ע"י פריחתן טיהרו את הטמא וכשחזרו ונתגלו חזרו לטמאותו:

שבחזירתן טמאו טהור. שע"י מה שחזרו ונתגלו טמאו את הטהור אם חזרו ונתכסו בנגע טהור וכולה מילתא כבר תנינא לה אלא איצטריך לאשמועינן אפילו זימני טובא כדקתני אפילו מאה פעמים. תניא בתורת כהנים או כי ישוב הבשר החי ונהפך ללבן (שם) הרי זה בא ללמד על ראשי איברים שנתגלו וחזרו ונתכסו שיהו טהורים יכול פעם אחת מניין אפילו מאה פעמים נתכסו טהור נתגלו טמא ת"ל (ישוב) כי ישוב או כי ישוב:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שבפריחתן טיהרו טמא - שעל ידי פריחתן טיהרו את הטמא. כשחזרו ונתגלו אחרי כן, חוזר לטומאתו:

שבחזירתם טמאו טהור - שעל ידי חזרתן שחזרו ונתגלו טמאו את הטהור, אם חזרו ונתכסו שפשה עליהם הנגע, טהור. ואם חזרו ונתגלו אח"כ, טמא. ואצטריך לאשמעינן דאפילו זימני טובא, כדקתני ואפילו מאה פעמים:

פירוש תוספות יום טוב

אפילו מאה פעמים. בת"כ. או כי ישוב הבשר החי ונהפך ללבן. הרי זה בא ללמד על ראשי אברים שנתגלו וחזרו ונתכסו. שיהו טהורים. יכול פעם אחת. מנלן אפי' מאה פעמים. נתכסו טהור. נתגלו טמא. ת"ל ישוב. כי ישוב או כי ישוב. הר"ש:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יב) (על המשנה) אפילו כו'. בתורת כהנים יליף ליה:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

וכשחזרו טמאים. ס"א כשחזרו טמאים. וכולה מילתא דמתניתין כבר תנינן לה אלא איצטריך לאשמועינן אפי' מאה פעמים:

תפארת ישראל

יכין

כל פריחת ראשי אברים שבפריחתן טהרו טמא:    שהי' טמא מקודם ע"י א' מג' סימני טומאה או שהוחרץ דינו להסגיר. וע"י שפרחה בכולו ונתכסו הרא"ב שהיה מגולים מקודם. נטהר:

כשיחזרו טמאים:    נ"ל דפרושי קמפרש תנא למשנה א' וה"ק הא דאמרינן שם דבחזר א' מראשי אברים אחר שנטהר ע"י פריחה טמא היינו דוקא כשאחד מראשי אברים הי' מעכב הפריחה בתחילה. וכגון שהי' בו נגע קטנה והסגירו. ומצא בסוף הסגר א' או ב' שפשה על כל גופו חוץ מראשי אברים או יותר והוחלט עי"ז מדפשה ואח"כ נתכסו גם הרא"ב שהי' מגולין תחלה. הרי בפריחתן זה טיהרו את הטמא להכי כשחזר א' מהן ונתגלה חוזר לטומאתו [ועי' רב"א]. וכ"כ אם בסוף הסגר א' או ב' פרח בכולו ונתכסו גם רא"ב ונטהר. ואח"כ חזרו רא"ב. הרי בפריחתן בסוף ההסגר טיהרו את הטמא. דאילו הי' נשארים מגולים אז הי' נשאר בטומאתו להכי כשחזרו השתא אחר שנתכסו טמא. וכ"כ בבא בתחלה פרח בכולו חוץ מרא"ב שדינו להסגיר ובסוף ההסגר ראשון נתכסו גם הרא"ב ונפטר. מדהפך כולו לבן מתוך הסגר. ואח"כ חזרו ונתגלו בו הרא"ב. דלכאורה הי' ראוי לטהרו משום דהרא"ב לא עכבו בתחלה הפריחה. דהרי אפילו אילו הי' בא בתחלה כולו הפך לבן ומכוסי' בו גם הרא"ב. אפ"ה היה צריך הסגר [כרמב"ם פ"ז מטו"צ ה"א]. אפ"ה כיון שאילו בסוף הסגר א' לא היו מתכסין רא"ב הי' צריך הסגר ב'. א"כ בפריחתן בסוף הסגר א' טיהרו את הטמא. לפיכך כשחזרו ונתגלו אחר שנתכסו טמא. אבל בבא בתחלה כולו הפך לבן וגם הרא"ב שצריך סגירה. וכשעמד כך בעינו ב' שבועות נטהר. ואח"כ חזרו בו ראשי אברים. נשאר בטהרתו. והיינו משום דהרי פריחתן שבתחלה לא טיהרו את הטמא. דהרי בין שהיו נשארים מכוסים אחר הסגר ראשון או שהיו חוזרים ונתגלו אז. הי' צריך הסגר שני. וכ"כ בסוף הסגר ב' בין שמצאן אז מכוסים או מגולים הי' פוטרו. לפיכך כשחזרו ונתגלו אחר שנפטר. נשאר בטהרתו. ולא עוד אלא אפילו בא בתחלה פרח בכולו חוץ מרא"ב. ועמד בעינו בסוף שבוע א'. ובסוף שבוע ב' נתכסו גם הרא"ב ונטהר. ואח"כ חזרו ונתגלו הרא"ב נשאר בטהרתו. דאע"ג שהרא"ב עכבו טהרתו בסוף שבוע א'. דהרי אלו נתכסו אז הי' מטהרו לאלתר. עכ"פ כיון דבסוף הסגר ב' לא הועיל פריחתן כלום. דהרי אילו גם לא הי' מכוסי' אז. ג"כ היה מטהרו. ככל העומד בעיני' ב' שבועות. א"כ פריחתן בסיף הסגר ב'. לא טיהר הטמא. לפיכך כשחזרו ונתגלו אחר שנתכסו נשאר בטהרתו. וכ"כ בבא בתחלה פרח בכולו חוץ מראשי אברים. והי' בו אז מחיה או ש"ל. והוחלט. ואח"כ נתכסו המחיה ועבר הש"ל. וגם הרא"ב נתכסו ונטהר. ואח"כ חזרו בו רא"ב נשאר בטהרתו. דהרי פריחת הרא"ב לא טיהרו את הטמא. דהרי גם אילו לא נתכסו אז. הי' נטהר מדעברו הסיט"ו. להכי גם השתא נשאר בטהרתו:

כל חזירת ראשי אברים שבחזירתם טימאו טהור:    כגון שבפריחתן טיהרו תחלה הטמא. וכדאמרן:

נתגלו טמא:    נ"ל דנתגלו טמא קמ"ל. דאי מרישא סד"א דדוקא בהפיכה ראשונה אמרינן דכשטיהרו בפריחתן את הטמא אז אם אח"כ חזרו ונתגלו חוזר לטומאתו. אבל בפריחה שנייה. וכגון שבתחלה בפריחה ראשונה טיהרו הרא"ב את הטמא מדנתכסו ונטהר. ואח"כ נולד לו מחיה במקום אחר בהגוף והוחלט. וחזרה המחיה ונתכסה. הרי בפריחה שנייה זו לא טיהר כיסויין את הפריחה. דהרי הרא"ב נשארו מכוסין. ואעפ"כ הי' טמא מחמת המחי' וסד"א דלהכי כשחזרו ונתגלו הרא"ב אחר פריחה שניי' זו לא יחזור לטומאתו. קמ"ל דעכ"פ כיון דבפריחה ראשונה טיהר פריחת הרא"ב את הטמא. לפיכך גם חזרתן לאחר פריחה שנייה מחזירתו לטומאתו:

אפילו מאה פעמים:    ר"ל אפילו פרח וחזר ק' פעמים. ובכולן לא טיהר פריחת רא"ב את הטמא רק בפעם הראשון. אפ"ה אם אח"כ חזר ופרח בכולה ונטהר ואח"כ חזרו רא"ב. חוזר לטומאתו:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים