משנה נגעים ח ז

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק ח · משנה ז | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

הבא כולו לבן, יסגיר.

נולד לו שער לבן, יחליט.

השחירו שתיהם או אחת מהן, הקצירו שתיהן או אחת מהן, נסמך השחין לשתיהן או לאחת מהן, הקיף השחין את שתיהן או את אחת מהן, או חלקן השחין ומחית השחין המכוה ומחית המכוה והבוהק.

נולד לו מחיה או שער לבן, טמא.

לא נולד לו לא מחיה ולא שער לבן, טהור.

וכולן שחזרו בהן ראשי אברים, הרי אלו כמות שהיו.

פרחה במקצתו, טמא.

פרחה בכולו, הרי הוא טהור.

נוסח הרמב"ם

הבא בכלו לבן יסגיר נולד לו שיער לבן יחליט השחירו שתיהן או אחת מהן הקצירו שתיהן או אחת מהן נסמך השחין לשתיהן או לאחת מהן הקיף השחין את שתיהן או את אחת מהן או חלקן השחין ומחית השחין והמכווה ומחית המכווה והבוהק נולד לו מחיה או שיער לבן טמא לא נולד לו לא מחיה ולא שיער לבן טהור וכלן שחזרו בהן ראשי איברים הרי אלו כמו שהיו פרחה במקצתו טמא פרחה בכלו הרי הוא טהור.

פירוש הרמב"ם

כבר ביארנו כי כאשר יבא בתחלה לפני הכהן והוא כולו לבן הנה יקרא הבא בכולו לבן ושהוא טמא וכן אמר בכאן יסגיר וכבר ידעת שהמוסגר טמא ואם התחדש לו שער לבן יחליט ואם התחדש לזה השער לבן אשר החליטו בו מה שאמרו בו שהוא רושם טומאה ואלו הדברים אשר מנו אפשר איזה מהן שיזדמן עוד חידש לו סימן טומאה אחר אם מחיה או שער לבן הנה הוא טמא ואם לא יתחדש לו שער לבן אחר ולא מחיה אבל הציל מן השער הראשון אשר החליטו בו מא' מאלו ההצלות ולא יתחדש סימן טומאה הנה הוא טהור ואמרו וכולן שחזרו בהן ראשי אברים הרי אלו כמו שהיו הוא לפי מה שאספר לך וזה שאשר ישפוט עליו בטומאה עוד תכללהו הצרעת הנה הוא טהור לפי מה שהתבאר וכן מה שיכללהו הצרעת קודם שיגיע לכהן והסגירו וטהר אחר ההסגר כגון שלא התחדש לו סימן טומאה או שבא כולו לבן אחר החלטו והוסר הדבר אשר החליטו בו וחזר טהור כמו שהתבאר בזאת ההלכה הנה כל אחד מאלו השלשה אישים אשר זכרנו כולן טהורים הראשון מפני כלל הצרעת אשר התחדש בהן הכללות אחר הטומאה והשני כלל אותו קודם הגעתו לפני הכהן עוד נסגר ונפטר והשלישי כללתו קודם בואו לפני כהן עוד הוסגר והוחלט ונפטר אחר החלט בסור סימן הטומאה הנה כל אחד מהן כאשר נתגלה ממנו ראשי אברים לפי מה שספרנו שנתגלה ממנו בשר חי כעדשה שהוא יחזור כמו שהיה קודם. אם היה לבן ונתגלה בשר חי חזר טמא כמו שהיה קודם שיכללהו הצרעת ואם כללהו הצרעת אחר זה וכסה אלו המקומות אשר נתגלו חזר טהור וכבר ביארנו בזה מפרק שענין אמרו פרחה מקצתו טמא בכולו טהור שהוא אפילו תוסיף בתחלה עד שיכללהו הנה הוא טהור ולא נאמר עד שיכללהו ברגע אחד ואז יהיה טהור אמנם כפל אלו הדינים בכאן ואע"פ שכבר זכר זה הדין בעצמו בזה הפרק וכן זכר חזרת ראשי אברים ואמר נתכסו טהור נתגלו טמא אפי' מאה פעמים כדי שלא תחשוב שזה אמנם הוא סימן הופך כלו לבן אחר החלט אולם מי שיכללהו קודם שיבא אל הכהן הנה א"צ ללמדך שהן כולן שוין באלו הדינים כמו שאבאר:

פירוש רבינו שמשון

הבא בכולו לבן יסגיר. מתחלה בא כולו מכוסה בנגע יסגיר כדין בהרת כגריס שמא יוליד לה שער לבן או מחיה ואין פריחה מטהרת בתחלה כדתניא בתורת כהנים ובריש פירקין הבאתיה:

נולד לו שער לבן. בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני יחליט. ואם לא בא סימני טומאה יפטור:

השחירו שתיהן. כל הני דחשיב סימני טהרה נינהו:

נולד לו מחיה. בתורת כהנים דרשינן באדם להביא את הבא בכולו לבן שתהא המחיה מטמאתו והלא דין הוא ומה בהרת קטנה מחיה מטמאתה בהרת גדולה לא תהא מחיה מטמאה לא אם אמרת בבהרת קטנה שהיא סימן טומאה תאמר בבהרת גדולה שאינה סימן טומאה הואיל ואינה סימן טומאה לא תהא מחיה מטמאתה ת"ל באדם להביא את הבא בכולו לבן שתהא מחיה מטמאתו בכולו הבא בכולו לבן מתחלה שהוזקק להסגיר או לפטור או להחליט:

הרי הן כמו שהיו. וטהורין דלא חשיבי מחיה:

פרחה במקצתו. במקצת ראשי אברים שנתגלו טמא משום דפשה וה"ה בכולו בבת אחת טמא משום פסיון וכן מוכח בסמוך והא דנקט מקצתו משום דבעי למיתני פרחה בכולו טהור דהיינו אחר שפרחה במקצתו דה"ל פורח מן הטמא. תניא בת"כ יכול הבא בכולו לבן שחזרו בו ראשי אברים מתוך הפטור יהא טמא ת"ל הוא אוציא את הבא בכולו לבן שחזרו בו ראשי אברי' מתוך הפטור ולא אוציא את הבא בכולו לבן שחזרו בו ראשי אברי' בין מתוך החלט בין מתוך הסגר ת"ל (שם) טמא הוא צרעת הוא הוא טמא ואין הבא בכולו לבן שחזרו בו ראשי איברי' בין מתוך החלט בין מתוך הסגר בין מתוך הפטור טמא אלא טהור. פי' הבא כולו לבן מתחלה והסגירו שני שבועות ולא נולדו בו סימני טומאה ופטרו ואח"כ נתגלו בו ראשי איברים היינו חזרו בו ראשי אברים מתוך הפטור ואם החליטו בשער לבן והשחירו ואח"כ נתגלו ראשי איברים היינו חזרו בו ראשי איברים מתוך החלט טהור ואם בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני נתגלו ראשי איברים היינו (הוא) בו ראשי איברים מתוך הסגר ובכולן טהור:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הבא כולו לבן - מתחלה בא כולו מכוסה בנגע:

יסגיר - כדין בהרת כגריס. שמא יוולד לו שער לבן או מחיה. דאין פריחה מטהרת בתחילה:

נולד לו שער לבן - בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני, יחליט. ואם לא באו סימני יח טומאה, יפטור:

השחירו שתיהן - כל הני דחשיב, סימני טהרה נינהו, ומפורשים הם לעיל בסוף פרק קמא:

נולד לו מחיה או שער לבן - אם לאחר שבאו סימני טהרה הללו נולד לו מחיה או שער לבן, טמא. ואם לאו, טהור:

וכולן שחזרו בהם ראשי אברים - הבא כולו לבן בתחילה, בין שהוזקק להסגיר בין להחליט בין לפטור, אם חזרו ונתגלו ראשי אברים שלהן, ה. רי הן כמו שהיו וטהורים, דלא חשיבי מחיה. כיצד, הבא כולו לבן בתחלה והוסגר שני שבועות ולא נולדו בו סימני טומאה, ופטרו, ואח"כ נתגלו בו ראשי אברים, היינו חזרו בו ראשי אברים מתוך הפטור, וטהור. ואם החליטו בשער לבן והשחירו השערות ואח"כ נתגלו ראשי אברים, היינו חזרו בו ראשי אברים מתוך החלט וטהור. ואם בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני נתגלו ראשי אברים, היינו חזרו בו ראשי אברים מתוך הסגר, וטהור. כך נראית פירוש משנה זו מתוך תורת כהנים יט. אבל רמב"ם לא פירשה כן:

פרחה במקצתו - במקצת ראשי אברים שנתגלו:

טמא - שהרי פשה הנגע:

פרחה בכולו - אחר שפרחה במקצתו:

טהור - דהוי ליה פורח מן הטמא. אבל אם מתחלה לאחר שנתגלו ראשי אברים פרחה בכולו בבת אחת, טמא משום פשיון. והא דתנא רישא פרחה במקצתו טמא, הוא הדין פרחה בכולו נמי טמא, ולא נקט פרחה במקצתו אלא משום דבעי למתני בתרה פרחה בכולו טהור, דהיינו לאחר שפרחה במקצתו:

פירוש תוספות יום טוב

נולד כו' עד המכוה ומחית המכוה והבהק. מן הדין ה"ל להיות בכאן בספרים טהור. אמנם אין צריך דבסיפא במסקנא מפרש לה. כמו שאפרש. וה"ק נולד לו שער לבן יחליט. ואם לאחר שהחליטו השחירו השערות וכו'. ונולד שוב מחיה או חזרו השערות לבנות למקומן שחזרו ונתלבנו. או שבאו אחרות טמא. לא נולד שוב מחיה או שער לבן. לאחר שהלכו שערות לבנות הראשונות. טהור לגמרי. ואתא לאשמעינן דדין בהרת גדולה שפרחה תחלה בכל גופו. כדין בהרת קטנה כגריס. כשם שבהרת קטנה יסגיר. ואם נולד לה שער לבן או מחיה יחליט. ה"נ בהרת גדולה. וכשהלכו להם סימני טומאה [גבי בהרת קטנה] לא אמרינן יחזור להסגרו. אלא טהור גמור. ה"נ בבהרת גדולה. מהר"ם:

נולד לו שער לבן יחליט. לשון הר"ב. ואם לא באו לו סימני טומאה יפטור וכן ל' הר"ש. ומשום דשער לבן דקתני. ודאי דלאו דוקא. דה"ה למחיה. וכן העתיק הרמב"ם בפ"ז מהט"צ [הלכה ב]. נולד לו שער לבן או מחיה. ע"כ. וכדתנן בהדיא בסיפא. והתם מייתי הר"ש ת"כ. באדם להביא את הבא כולו לבן שתהא מחיה מטמאתו והלא דין הוא וכו':

וכולי שחזרו בהן ראשי אברים וכו'. הא כבר תנן לעיל כה"ג בבהרת קטנה. והדר קתני ליה הכא בבהרת גדולה. מהר"ם. [וקשיא לי דהא התם קתני טמאים. ואילו הכא קתני כמות שהיו ואצטריך למתני הכי משום דהכא כי נתגלו מתוך הפטור. טהורים כדכתב מהר"ם [גופיה] לק'. והרמב"ם ג"כ כתב דאע"ג דנשנה לעיל. קמ"ל דאין לחלק אף בבהרת גדולה. ולדידיה ניחא שהוא מפרש כמות שהיו הכל לטומאה. כמו שאכתוב בס"ד לקמן. ולהר"ב והר"ש. ודאי דהכא צריכא. דאדרבה קמ"ל. דאין דין חזרתן דראשי אברים בבהרת גדולה שוה כלל לחזרתן בבהרת קטנה. כמ"ש בסמוך בס"ד]:

[הרי אלו כמו שהיו. כתב הר"ב וטהורים. דלא חשיבי מחיה כיצד כו'. והוסגר שני שבועות כו'. ואם בסוף שבוע ראשון כו'. וכ"כ הר"ש בפי' הברייתא שכתבתיה לעיל משנה ג. על דין בהרת קטנה בד"ה וכולן כו'. דהתם למדה הברייתא שבכל הפריחות שאחר כל החלוטים. ואחר ההסגר אם חזרו ראשי אברים טמאים. מהפסוק שאמר וראה הכהן את הבשר החי וגו'. וקתני בתר הכי יכול הבא כולו לבן. שחזרו בו ראשי אברים מתוך הפטור יהא טמא ת"ל הוא. אוציא כו' ולא אוציא את הבא בכולו לבן וחזרו בו ראשי אברים בין מתוך החלט בין מתוך הסגר. ת"ל טמא הוא צרעת הוא [הוא טמא] ואין הבא בכולו לבן שחזרו בו ראשי אברים בין מתוך החלט בין מתוך הסגר בין מתוך הפטור. טמא. אלא טהור. ע"כ. ולדברי הר"ש והר"ב פטור פי' אחר שני הסגרות. והסגר פי' לאחר שבוע ראשון. ובחנם נקטו הכא בסוף שבוע שני. דהא ההיא לאחר הפטור. דע"כ ה"נ שלא נולדו בו סימני טומאה. דאי נולדו לו. הוצרך ג"כ לומר שהלכו להם. או שהושחרו אם היה שער לבן. והוי השתא מתוך החלט. אלא ודאי בלא נולדו לו סימני טומאה ולכך בחנם נקטו מתוך שבוע שני דהא היינו מתוך הפטור. אבל קשיא לי היאך מצינו לפרושי במשנתינו דמתוך הסגר לאחר שבוע ראשון דטהור. ואנן לכמות שהיו תנן והיה הדין להסגירו. וכדכתב מהר"ם לקמן. והא משום ה"נ מפרשינן להחליט. לא שנשאר בחלוטו. אלא שהשחירו השערות. משום דאי נשאר בחלוטו. הא תנן כמות שהיו. ולא היה טהור אלא דוקא כשחזרו ראשי אברים אחר שנטהר. דאילו בבהרת קטנה שהפריחה טהרתו. כשחזרו ונתגלו טמאים. ובבהרת גדולה שנטהר. אין החזרה מטמאתו. כיון שלא טהרתו הפריחה. אבל לעולם בחזרה מתוך טהרה אנן קיימין. וכי לא הוסגר רק שבוע אחת אמאי יהיה טהור ועדיין לא נטהר שצריך הסגר שני. ואע"פ שהברייתא דת"כ על כרחנו כך מתפרשה. מדקתני תלתא. החלט. והסגר. ופטור. מ"מ משנתינו א"א לפרש כן. וזה נ"ל שהוקשה להרמב"ם ומהר"ם. שלא פירשו משנתינו כהר"ש. וע"פ הברייתא דת"כ. שהרמב"ם מפרש הרי אלו כמות שהיו. קודם שיכללהו הצרעת וטמא. בין שנטהר ע"י פריחה בכולו בין שבא כולו לבן והוסגר ונפטר. או הוחלט שנולדו לו סימני טומאה והלכו להם ונפטר. ע"כ. ופירושו של מהר"ם תמצא לקמן. וצ"ע היאך מפרשים הרמב"ם ומהר"ם לברייתא דת"כ אולי דחו אותה מהלכה כנגד משנתינו. ואין כעת בידי ספר קרבן אהרן לעיין בו מה שפירש הוא על זאת הברייתא דת"כ]:

פרחה במקצתו טמא. כתב הר"ב ה"ה פרחה בכולו נמי טמא משום פסיון. וכ"כ הר"ש. ומסיים מהר"ם ואין לנו לטהרה משום פריחה. דהא פרח מתוך חלוט מחיה ושער לבן שהלכו להם. דטהור. והפורח מן הטהור טמא. וכתב עוד ולי נראה דדוקא נקט פרחה במקצתו טמא. ולא ה"מ למנקט פרחה בכולו טמא. דהא קאי נמי ארישא דקתני הבא כולו לבן יסגיר. דקתני וכולן שחזרו בהן ראשי אברים הרי אלו כמות שהיו. והרישא כמות שהיו דקתני היינו להסגיר כדמעיקרא. וכשחזר ופרח בכולו לא מצינן לטמויי משום פשיון. דהא לא פשה מכמות שהיה תחלה בשעת הסגר. ואם כנסה וחזרה ופשתה כדמעיקרא אין זה פשיון. וה"פ וכולן בין הבא כולו לבן ולא נולדו לו מחיה ושער לבן שאינו אלא להסגיר בין שנולדו לו סימני טומאה שהוא מוחלט שחזרו בהן ראשי אברים ונתגלו. הרי הן כמות שהיו. זה להסגיר. הבא כולו לבן שחזרו בו ראשי אברים בסוף שבוע ראשון להסגירו. דקתני יסגיר. וזה להחליט מי שנולדו בו מחיה. או שער לבן. והשתא לא ה"מ למתני פרחה בכולו טמא. דההוא דהבא כולו לבן דרישא שנתגלו בו ראשי אברים בסוף שבוע ראשון וטמא לחזור ולהסגיר אם שוב פרחה בכולן טהור דה"ל פורח מן הטמא דטהור. אע"ג דכי פרחה בכולו חזר להיות כולו לבן לכמות שהיה תחלה. והוה לן למימר טמא ולהסגיר כבתחלה דפרח מן הטהור. אפ"ה כיון דנתגלו ראשי אברים ובר הסגר הוא עדיין. ושוב חזר ופורח בכולו. ה"ל פורח מן הטמא וטהור. וכן משמע לעיל דקתני מטהור טמא. ומשמע מכל מי שהוא טהור ואפי' מאדם שהוא טהור גמור שלא היה בו שום נגע. ופרח בכולו בתחלה טמא. חזרו בו ראשי אברים טמא עד שתחזור בהרתו לכמות שהיתה. דהיינו שחזר ופרח בכולו לאחר שנתגלו בו ראשי אברים דטהור. דה"ל פורח מן הטמא וטהור. ולהכי נקט מלתא דפסיקא בכולהו. פרחה במקצתו טמא. אם מתוך הסגר נתגלו ראשי אברים. וחזר ופרח במקצתו טמא להסגיר כדמעיקרא דה"ל עמד בעיניו. ואם מתוך חלוט מחיה או חלוט שער לבן שבבהרת גדולה שפרחה בכולו נתגלו ראשי חברים. ושוב פרחה במקצתן. הרי אלו כמות שהיו מוחלט. ואם שוב פרח בכולו הרי זה טהור. דה"ל פורח מן הטמא וטהור. ואם מתוך הפטור. נתגלו ראשי אברים. כגון נולד לו שער לבן. דקתני יחליט. ושוב השחירו או הלכו להן ולא נולד נמי שוב מחיה. דקתני טהור. והיינו נתגלו בו ראשי אברים מתוך הפטור הרי אלו כמות שהיו וטהור. פרחה במקצתו טמא. בכולהו יש מהן להסגיר. ויש מהן להחליט. ואי לאחר הפטור טמא. משום פסיון דלאחר הפטור. [פרחה] בכולו טהור. דה"ל פורח מן הטמא וטהור. ולפי דבריו הא דתנן לקמן פ"ט. שאלו את ר"א מי שעלתה לתוך ידו בהרת כסלע ומקומה צרבת השחין וכו' עד א"ל שמא תכנוס ותפשה. אין לפרש שמא תכנוס ותפשה קודם הפטור. דאפי' כנסה ופשתה לכמות שהיתה. לא מטמא משום פסיון. כדפרישית. אלא יש לפרש שמא תכנוס ותפשה לאחר הפטור. דאז מטמאים משום פסיון כדפי'. ואין לתמוה היכא דנתגלו ראשי אברים מתוך הסגר הבא כולו לבן בתחלה וחזר ופרח כולו כאחד אמאי טהור. כיון דחזר להיות כבתחלה נימא יסגיר. דע"כ לכאורה משמע כדפרישית. מדנקט הכא פרחה במקצתו [טמא]. ומדקתני לעיל [משנה א] מטהור טמא. חזרו ראשי אברים ונתגלו טמא עד שתחזור בהרתו לכמות שהיתה. ומשמע דכלל גמור הוא. דמכל טהור קאמר דהוי דינא הכי. אפי' טהור גמור הבא כולו לבן בתחלה. ושמא הטעם הוא. דאתרבי מישוב. כי ישוב. או כי ישוב כדיליף בת"כ. [ולעיל במשנה ד כתבתיו] הלכך מהתם מרבינן כל בא כולו לבן. שאינו בא בתחלה טהור. והשתא איירינן בנתגלו ראשי אברים מתוך הסגר. ומתוך החלט. ומתוך הפטור. דכולהו הוי דינא הכי. הרי אלו כמו שהיו. ואם שוב פרחה במקצתן טמא בכולהו. ואם שוב פרחה בכולן טהור. והדר קתני פרחה בכולן כאחד [במתני' דלקמן]. אז דינן חלוק. מתוך טהרה טמא. מתוך טומאה טהור. עכ"ל:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יח) (על הברטנורא) דשער לבן דמתניתין לאו דוקא, והוא הדין מחיה. כדאיתא בתורת כהנים:

(יט) (על הברטנורא) דיליף מקרא דחזרת ראשי אברים אחר החלט והסגר דטמאים דוקא בבהרת קטנה, אבל בבהרת גדולה חזרתן מתוך החלט והסגר ופטור, טהור. וכן פירש הר"ש. ומה שכתב ואם כו' בסוף שבוע שני בלא נולדו לו סימני טומאה היינו מתוך הפטור ואי נולדו והלכו היינו החלט. ובחנם נקטיה. ואלא קשה, דאי אפשר לפרש נמי משנתינו בשבוע ראשון, דהא לכמות שהיו תנן, וראוי להסגירו ולא לטהרו לגמרי. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

כתב ה"ר יהוסף ז"ל בס"א גרסי' גם כאן כל פריחת ראשי אברים וכו' כל המשנה כדלעיל ע"כ.

הבא בכולו לבן וכו'. כך מצאתי מוגה וגם ה"ר יהוסף ז"ל הגי' כן. וכן הוא בת"כ פרשה ג' דפרשת נגעים סי' ב' וספ"ה ובפ' ששי סי' ד':

פרחה במקצתו טמא. כך צ"ל:  

בפי' ר"ע ז"ל והא דתנא רישא. פשוט הוא שהוא דהא דתנא רישא וכו'. ובתוספתא פ"ד גרסינן נמי הבא בתחלה וכל ראשו נתוק או כל זקנו נתוק דאין פריחה בתחלה טהורה בנתק כמו שאינה טהורה בבא כולו לבן אלא שמציל וחשיב כשחור משוייר וטמא משום פשיון אם הוא מן הצד אבל באמצע אין טמא משום שאין הנתק פושה לתוכו כמו גבי בהרת אבל לענין הצלה מציל בין באמצע בין מן הצד ע"כ עם פי' הר"ש ז"ל שהביאה לקמן בפ"י והרמב"ם ז"ל בספ"ח דהלכות צרעת. ובגד שבא כולו בתחלה ירקרק או אדמדם תמצא דינו שם ספי"ב:

תפארת ישראל

יכין

הבא:    ר"ל הבא בתחלה לפני כהן:

כולו לבן יסגיר:    ב' שבועות ככל בהרת. שבאם יוולד לו ביני ביני מחי' או ש"ל. יחליט ובאם לאו יפטרנו:

נולד לו:    בסוף הסגר א' או ב' של הבא בתחלה כולו הפך לבן:

שער לבן:    וכ"ש מחי'. דהרי אפילו הפך לבן מתוך הטומאה ונטהר. ואח"כ נולד לו מחיה טמא. רק נקט ש"ל לרבותא. דאע"ג דבכל הפך לבן מתוך הטומאה שטהור. אף שנולד לו אח"כ ש"ל נשאר בטהרתו. אפ"ה הבא בתחלה הפך לבן שצריך הסגר. אם נולד לו ש"ל אח"כ טמא. ונקט תנא שנולד בו הסיט"ו בסוף הסגר וכ"ש בבא בתחלה מיד הפך לבן עם סיט"ו שמחליטו הכהן מיד [כהרמב"ם רפ"ז מט"צ]:

השחירו שתיהם או אחת מהן:    אחר שהוחלט בש"ל:

הקצירו שתיהן:    או הקצירו וכו'. וכן כולהו או או קתני:

נסמך:    או או:

השחין את שתיהן או את אחת מהן:    וא"כ אין השערות בהבהרת:

או חלקן:    שנולד שחין בין ב' השערות:

המכוה ומחית המכוח והבוהק:    והרי כל א' מהני לטהר הש"ל שבבהרת קטנה [כלעיל סוף פ"א]. והכא בפרח בכולו מיירי שאחר שנולד לו א' מהשנויים הללו טיהרו הכהן ואח"כ נולד לו וכו':

או שער לבן טמא:    אע"ג דכל ש"ל שנולד אחר שנטהר בפריחה אמ"ט [כלעיל מ"ב סי' י"ז] והרי הכא נמי בשטיהרו כהן אחר שעבר ש"ל מיירי וכמש"ל [וכ"כ רתוי"ט ד"ה נולד]. י"ל התם מיירי בשפרח מתוך הטומאה דנטהר משום הפיכה. אז דוקא ש"ל שנולד בו אח"כ אמ"ט. אבל הכא שבא בתחלה בהפיכה. דלא משום הפיכה נטהר רק מדעברו הש"ל להכי כשחזרו טמא:

ולא שער לבן טהור:    ג"ל דקמ"ל דאף שהש"ל שהוחלט בהן מקודם שעברו. נולדו לו בסוף שבוע א'. והרי אפי' לא הי' נולדים לו הש"ל הי' מחויב להסגר עוד שבוע א'. וכי משום שנולד לו ש"ל והוחלט ואח"כ עבר הש"ל. ירוויח השתא לבלי להסגר עוד השבוע שהי' חייב. קמ"ל דכיון שהוחלט ביני ביני. עבר חיובו דמעיקרא. ולפיכך כשעבר הסיט"ו נפטר לגמרי. והך משנה הוה ממש דוגמת משנה ה' בפרק א'. רק קמ"ל הכא. דבהרת גדולה. דהיינו פרח בכולו בתחלה. דינו כבהרת קטנה התם. שהיתה תחלה רק על מקצת גופו. דכשם בבהרת קטנה התם יסגיר שבוע א' וב'. ואם נולד ביני ביני ש"ל או מחיה או פסיון טמא. ה"נ בבהרת גדולה הכא. אף דפסיון לא שייך בה. דהרי כולו מכוסה. עכ"פ. בנולד לו ש"ל או מחיה יחליט. וכשם שהתם בבהרת קטנה. אם עבר אח"כ הסי"ט. פטור מההסגר של שבוע ב' שהי' חייב מתחלה ה"נ בבהרת גדולה:

וכולן:    נ"ל דמלת וכולן אכולה ג' אופני נגע שנזכרו לעיל במשנה קאי. דאם בא בתחלה כולו הפך לבן. שדינו להסגיר. אם בסוף הסגר א' או ב' חזרו בו רא"ב לא אמרינן דנגע חדש הוא. ויסגירו מבתחלה. אלא הרי הוא כמו שהי' ויסגירו רק עוד שבוע אחד. אם עומד בסוף שבוע א'. ואם בסוף שבוע ב' יפטרנו. ואם הפרח בכולו בסוף הסגר א' הוחלט בש"ל. ובעודן בו חזרו בו רא"ב. אין אומרים הראשון עברה השתא מדחזרו בו רא"ב. ואין זה צורת נגע הראשונה. וזו השתא נגע חדש הוא ויחליטנו מחדש עם הש"ל שבה [כלעיל פ"ד מ"א]. וגם אם היתה הראשונה נטמא במחיה. ועדיין היא שם סד"א דנימא דזו נגע חדש הוא. ואת"ל מה נ"מ הרי גם נגע חדש יוחלט בהמחיה. י"ל דנ"מ כשהשתא יו"ט הוא שיכול הכהן לטהרו עבור הנגע הראשונה [ועי' לעיל פ"ג סי' י"ב]. קמ"ל דהרי הוא בהחלטו כבתחלה. ואם השחירו הש"ל וכו'. שדינו לטהרו וחזרו בו רא"ב. לא אמרינן זו נגע חדש הוא ויסגירו מחדש. אלא הרי הוא בטהרתו כבתחלה. והיינו טעמא כיון דתחלת תחלתו לא הי' הרא"ב בנגע זו מעכבין הפריחה. גם השתא כשחזרו הרא"ב בסוף לא מעלה ולא מוריד [כלעיל כ"ו. ומכאן נ"ל ראי' ברורה לדברינו שם דכל רא"ב שלא עכבו תחלה הפריחה גם בסוף אינן מעכבין. דהרי הכא שחזרו רא"ב לאחר הפטור נשאר בטהרתו. וזה לפע"ד פי' הברייתא שהביא רתוי"ט הכא בד"ה הרי אלו וז"ל יכול הבא כולו לבן וחזרו בו רא"ב. מתוך הפטור יהיה טמא וכו' אלא טהור. ר"ל הבא כולו לבן שלא עכבו הרא"ב הפריחה בתחלה]:

פרחה במקצתו:    ארישא קאי דקאמר דבחזרו בו רא"ב הרי הוא בכל הג' אופנים כמו שהי'. ועלה קאמר הכא. דאם לאחר שחזרו רא"ב ונידן כמו שהי'. חזר ופרח לתוך מקצת ראש האבר:

טמא:    משום פשיון דאע"ג דכל שהנגע מקפת המחיה אמרינן שכשכסתה הנגע את המחי' טהור. דאין נגע פושה לתוכה [כפ"ו מ"ב]. היינו בשהנגע והמחי' שניהן עומדין בשטח שוה שבגוף. ולא בשהמחיה ברא"ב:

פרחה בכולו:    ר"ל אם לאחר שפרח במקצת ראש האבר ונטמא. חזר ופרח בכולו:

הרי הוא טהור:    דהרי פרח מתוך הטומאה. והא דתנן ברישא פרחה במקצתה טמא ה"ה בפרח בכולו בבת אחת נמי טמא מדפרח בכולו מתוך הטהרה [וכמפורש במשנה ח]. ואפ"ה נקט ברישא פרח במקצת. מדבעי למתני בסיפא אחרי' פרח בכולו טהור. דהיינו שהי' פרח במקצת ונטמא. דבכה"ג הו"ל השתא פרח מן הטמא. שהוא טהור:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים