משנה נגעים ח ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק ח · משנה ב | >>
בהרת כגריס ובה מחיה כעדשה, פרחה בכולו ואחר כך הלכה לה המחיה, או שהלכה לה המחיה ואחר כך ה פרחה בכולו, טהור.
נולדה לו מחיה, טמאו.
נולד לו שער לבן, רבי יהושע מטמא, וחכמים מטהריןז.
נוסח הרמב"ם
בהרת כגריס, ובה מחיה כעדשה -
- פרחה בכולו,
- ואחר כך הלכה לה המחיה,
- או שהלכה לה המחיה,
- ואחר כך פרחה בכולו - טהור.
- נולדה לו מחיה - טמא.
- נולד לו שיער לבן -
- רבי יהושע - מטמא.
- וחכמים - מטהרין.
- פרחה בכולו,
פירוש הרמב"ם
נולד בו מחיה, טמא - כמו שבא הפסוק "וביום הראות בו בשר חי, יטמא"(ויקרא יג, יד).
ורבי יהושע אומר, מחיה סימן טומאה ושיער לבן סימן טומאה, וכמו שהוא יטמא בחידוש מחיה כן יטמא בחידוש שיער לבן.
וחכמים יביאו ראיה מאמרו "או כי ישוב הבשר החי"(ויקרא יג, טז), אמרו "בשר חי מטמא, ואין שיער לבן מטמא", ירצה להופך כולו לבן.
והלכה כחכמים:
פירוש רבינו שמשון
ואחר כך הלכה לה מחיה. שפשה הנגע עליה אבל לא נתפסת המחי' אין הפריחה מטהרתו וכדתניא בתוספתא (פ"ג) בהרת כגריס ובה מחיה כעדשה פרחה בכולו והניחה מחיה במקומה טמא נולדה לו מחיה אחר הפריחה נתגלה מן הבשר כעדשה ר' יהושע מטמא מידי דהוה אמחיה ובתוספתא מפרש טעמייהו:
תניא בתוספתא (שם) שער לבן אחר פריחה חלוט מחיה ושער לבן והפסיון או אחר פריחת הבגד טהור ורבי יהושע מטמא א"ר יהושע שער לבן סימן טומאה והמחיה סימן טומאה מה מחיה חוזרת ומטמאה אף שער לבן חוזר ומטמא אמר לו רבי עקיבא מה למחיה חוזרת ומטמאה שכן היא מטמאה הפוכה ושלא הפוכה תאמר בשער לבן שאינו מטמא אלא הפוך ועוד שנאמר (שם) וביום הראות בו בשר חי יטמא בשר חי החוזר טמא ואין שער לבן החוזר טמא ובת"כ תניא בלשון אחר א"ל ר"ע אימתי יפה כחו של שער לבן לטמא בזמן שלא שימש חלוט או בזמן ששימש חלוט א"ל בזמן ששימש חלוט א"ל אם בזמן ששימש חלוט אינו מעכב את הפריחה בזמן שלא שימש חלוט אינו דין שלא יעכב את הפריחה ועוד שנאמר כאן בשר חי בשר החוזר טמא ואין שער לבן החוזר טמא. פי' אם בזמן ששימש חלוט אינו מעכב את הפריחה דכשהחליטו בשער לבן ואח"כ פרחה בכולו טהור כדאמרינן טהור לרבות את כולו כ"ש בזמן שלא שימש חלוט דהיינו כשאחר הפריחה בא שער לבן:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ואח"כ הלכה לה המחיה - שפשה הנגע עליה. אבל בשעת הפריחה לא הלכה לה מחיה עד אח"כ. [אבל לא נתכסית המחיה], אין הפריחה מטהרתו:
פירוש תוספות יום טוב
או שהלכה לה המחיה. ואח"כ פרח בכולו טהור. וא"ת הרי פרחה מתוך פטור וה"ל להיות טמא. וי"ל דהב"ע כשהלכה המחיה וקודם שהראהו לכהן פרחה בכולו. הכ"מ פ"ז מהט"צ [הלכה ג]:
נולדה לו מחיה טמא. כמו שבא הפסוק. וביום הראות בו בשר חי יטמא. הרמב"ם. ויראה לי דלא תני ליה. אלא משום דאצטריך למתני פלוגתא דרבי יהושע וחכמים בנולד לו שער לבן דאי לגופיה הא תנא לעיל חזרו בו ראשי אברים טמא. וכ"ש כשנולדה לו מחיה. שענינו במקום שמטמא משום מחיה אילו היה בא מתחלה. וכדכתב נמי הר"ב לעיל אפילו ראשי אברים כו':
נולד לו שער לבן ר' יהושע מטמא וחכמים מטהרים. ר' יהושע אומר מחיה סימן טומאה ושער לבן סימן טומאה. וכמו שהוא יטמא בחדוש מחיה כן יטמא בחדוש שער לבן וחכמים יביאו ראיה מאמרו או כי ישוב הבשר החי אמרו בשר חי מטמא [כשיחזור]. ואין שער לבן מטמא [כשיחזור] ירצה להופך כולו לבן. הרמב"ם. ובת"כ ובתוספתא נדרש כן. וקשיא לי דהשתא דבא הכתוב למעט שער לבן א"כ מנלן לרבות אפי' ראשי אברים. שהרי לא יכולנו לרבויי אלא משום דלגופיה לא אצטריך כמ"ש לעיל וי"ל דשפיר שמעינן מיניה תרתי דאי לא אתא אלא למעט דשער לבן לא. ה"מ לכתוב הכי וכסתה הצרעת את כל בשרו והיא הפכה שער לבן וטהר הכהן וגו':
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ה) (על המשנה) ואח"כ. קודם שהראהו לכהן. דאם לא כן, הוי ליה פרח מתוך פטור וטמא. כ"מ:
(ו) (על המשנה) טמא. ונראה לי דלא תני ליה אלא משום פלוגתא דר' יהושע ורבנן. דהא תני לעיל חזרו בו ראשי אברים טמא, וכל שכן מחיה דשאר הגוף:
(ז) (על המשנה) ר' יהושע כו'. ר' יהושע מדמה ליה למחיה, הואיל ושניהם סימני טומאה הם. ורבנן דייקי לישנא דקאמר [או כי ישוב] הבשר החי. ועתוי"ט. ות"ח:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ואח"כ הלכה לה המחיה שפשה הנגע עלי' אסי' בשעת הפריחה לא הלכה לה מחיה עד אח"כ הפריחה מטהרתו כך נלע"ד שצ"ל בפי' הר"ע ז"ל ומתני' זו ואין צריך לומר זו קתני. ופי' הרא"ש ז"ל אבל לא פשתה במחיה אין הפריחה מטהרתו דכל זמן שלא נתכסית המחיה אין פריחה מטהרת וכן אם נולדה מחיה אחר פריחה הרי נראה בו בשר חי ובשער לבן פליגי ר' יהושע יליף לה ממחיה. ורבנן כתיב בשר חי יטמא בשר חי החוזר טמא ואין שיער לבן החוזר טמא אלא טהור ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
ובה מחיה כעדשה: והחליטו. דאל"כ כשפרח אח"כ טמא. דכל השנויים שנתהוו בהנגע קודם שחרץ הכהן משפטו. אינן נחשבי' לשנוי. והו"ל כבא בתחלה הפך לבן דצריך הסגר [כמשנה ז']:
פרחה בכולו: ונשארה המחיה. ולא הראה כך להכהן:
ואחר כך הלכה לה המחיה: ונתכסה גם היא מהנגע ואז הראוה להכהן:
ואחר כך פרחה בכולו: דכשעבר המחיה קודם שהספיק לטהרו. פרח בכולו. דאי פרח בכולו לאחר שטהרו מהמחיה הרי פרח מתוך הטהרה [ומ"ש רכ"מ [פ"ז מטו"צ ה"ג] דמיירי שפרח בכולו קודם שהראה להכהן שהלכה המחיה. נ"ל דלאו דוקא דאפילו ראהו כל שלא חרץ משפטו עדיין הו"ל כאילו לא ראהו עדיין [כפ"ז סי' ל"ד וסי' מ"ח]:
טהור: וקמ"ל רישא אע"ג דפרח בכולו ואח"כ הלכה המחיה. אע"ג דבכה"ג לא פרח רק אחת לאחת. אפ"ה טהור. וקמ"ל סיפא דאע"ג דהלכה המחיה שהוא סי' טהרה לא אמרינן דכשפרח אח"כ בכולו הו"ל כפרח מתוך הטהרה. עכ"פ מדלא חרץ הכהן משפטו עדיין לטהרו. לא מחשב כפרח מתוך הטהרה:
נולדה לו מחיה: אחר שפרח בכולו:
טמא: פשיטא. אלא משום סיפא נקט לה. דר' יהושע מטמא גם בנולד בו ש"ל אחר שפרח בכולו. דמדמי להו למחי':
ר' יהושע מטמא: דיליף לה במה מצינו ממחיה:
וחכמים מטהרין: דס"ל דדוקא במחיה גלי קרא דכתיב וביום הראות בו בשר חי יטמא. וודאי משמע מינה דסיט"ו אחר לא:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת