עיקר תוי"ט על כלים ז
משנה כלים, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) ויש להן בית קבול ולפיכך קרויין כך כמו קלתות דמשנה ג' פרק ט"ז. ועתוי"ט:
(ב) (על הברטנורא) לאו דוקא, דבשלושה נמי טהורה. ועתוי"ט:
(ג) (על המשנה) תשובת כו'. ולא נמצא במפרשים שיפרשו מאי אהדרו ליה רבנן כו'. ולכן נ"ל דהכא ודאי כשמטהרים היינו לגמרי ולאו דוקא בהיסק ראשון בלבד כו'. ומש"ה נמי אינה תשובה, דעל כרחך הבא שאני שהרי בכל ההיסקים אנו מטהרים. אלא היינו טעמא, דכיון שעשוי על קלת, כשנפחתה הוי כנתוץ שטהר מטומאתו, ואע"פ שהוא עצמו אינו נתוץ אפ"ה קרינן נתוץ בכירה זו העשויה על קלת כשהקלת נפחתה. ועתוי"ט:
(ד) (על הברטנורא) ודכון ודוכן אחד. לפי שתמונתו תמונת הדוכן והוא האיצטבא. הר"מ:
(ה) (על הברטנורא) שיכול להיות שאותה בליטה היא סביב לכירה ויש לו בית קבול קדירות הרבה. הר"ש. ועתוי"ט:
(ו) (על הברטנורא) וכן כאשר ניקב עד שיצא ממנו מה שעשוי לקבלו, לא יטמא כמו שהתבאר בפרק ג'. הר"מ:
(ז) (על הברטנורא) שאע"פ שכשנחלקה נמצא שאין לכל שפיתה אלא ג' כתלים, אפ"ה יכולה הקדרה לשבת עליה, שעיקר כירה אינה עשויה לתת לתוכה, שהרי תחלתה שלש אצבעות:
(ח) (על הברטנורא) מבית האומן. הר"ש:
(ט) (על המשנה) מיטמאה כו'. ר"ל כי כאשר נטמאת הכירה במגע או באויר נטמא עמה חצר הכירה, וכן כאשר נטמא החצר כו' נטמאת הכירה. הר"מ:
(י) (על הברטנורא) כההיא דמשנה ג' פרק ה':
(יא) (על הברטנורא) כההיא דמשנה ד' פרק ג':
(יב) (על המשנה) כיצד כו'. אפחותה מכאן. פירוש הר"א:
(יג) (על המשנה) השפוד. או בדומה לו. הר"מ:
(יד) (על המשנה) מיטמא כו'. הרי זו חיבור לה בין לטומאת מגע בין לטומאת אויר. הר"מ:
(טו) (על הברטנורא) ושמא חלקה חזיא טפי מהיכא דכותליה פחותים מג' אצבעות. ועוד י"ל או שהיתה חלקה כלומר שנבנית בחבור ואח"כ נחלקה לגמרי. הר"ש:
(טז) (על המשנה) טהורה. אין חיבור לה, ואם נטמאת הכירה בין מאוירה בין במגע, החצר טהורה. וכן אם נטמאת התצר הכירה טהוו. ה. הר"מ:
(יז) (על הברטנורא) הר"ש. וכן פירש. בפרק ה'. והר"מ פירש, דפטפוטים הם קצוות הבולטים אשר תעמוד עליהם הקדרה והרי הם למעלה על הכירה יוצאים ובולטים. ואתי שפיר לדידיה מתניתין דלקמן דסוף פרקין:
(יח) (על הברטנורא) א"נ בל הפטפוט היה מטהר, דכיון דגבוה יתר מדינו, לא חשיב ככירה כלל. הר"ש. ונראה לי שכן צריך להיות נמי בהר"ב. ועתוי"ט:
(יט) (על הברטנורא) ויהיה פירוש שפה, היא שפה תחתונה של הכירה. אבל לפירוש הר"מ ניחא טפי, דסתם שפה הוא פיו העליון, ובהכי מיירי נמי הכא: