מלאכת שלמה על כלים ז
<< · מלאכת שלמה · על כלים · ז · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
הקלתות: מקום מושב הכירה נקרא קלת כן פי' הרמב"ם ז"ל וכמו שהעתיק ר"ע ז"ל וכן בערוך וכמו שאמרו לענין ריחים אבל לא את הקלת ופי' קלת בסיס לריחים התחתונה ע"כ אבל הר"ש והרא"ש ז"ל פירשו קלת הוא כלי עשוי מסלי נצרים יש בו בית קבול למטה ולמעלה ועושין מהם של כסף ושל זהב וגם יש עושין כזו הצורה של חרס לשפות עליהם הקדרה והגחלים למטה בבית קבול התחתון. שנפחתה הקלת שנרחב מקום דופני בית קבול התחתון ולהכי קתני שנפחתה [הגהה נלע"ד הלשון דחוק] ולא קתני שנפחתו כלומר שנפחתה הקלת שנרחב מקום מושב הקדרה כו' ע"כ:
וזו היתה תשובת ר' יהודה בתנור וכו': רבינו עובדיה ז"ל העתיק מהר"ש ז"ל אמנם הרמב"ם ז"ל פי' וז"ל מה שאמרו חכמים שזאת האבן אשר הושמה על פי הפחת לא תהיה לכירה כמו קרקע עד שנמרחה בטיט הנה זאת טענה עליהן במחלוקתן על ר' יהודה שהאבן אשר תהיה על פי הבור לא תהיה מקום קרקעיתו נחשב כמחובר בארץ שהענין אחד ע"כ ומ"מ לכל הפירושים יקשה שפיר קאמר להו ר' יהודה לרבנן דמ"ש וצ"ע לע"ד ולא ראיתי עד עתה מי שדבר בזה ואי אפשר לומר דהכא מיירי בהיסק שני ופלוגתייהו דוקא בהיסק ראשון כמו שמפורש שם דא"כ מה תשובה היא זו מהיסק ראשון להיסק שני. וזו היא צורת % הקלת והפחת שלו לפי' הרמב"ם ז"ל אחר זמן רב בא לידי ספר תוספת יום טוב בשנת השפ"ג ליצירה בירח סיון והילך כל פירושו הקלתות של בעלי כו':
דָכוּן: כך מצאתיו מנוקד בשורק:
הצדדין שלו: חוזר ומפרש מה שאמר טהור משום כירה וקאמר הצדדים שאינם אצל הכירה טהור לכולי עלמא וברוחב שלו הייינו כותלי הדכון שאצל הכירה פליגי. הרא"ש ז"ל. והרמב"ם סוף פרק ט"ז דהלכות כלים כתבו ז"ל דוכן של חרס שיש בו בית קבול הקדרות והרמץ נתון בתוכו טהור משום כירה וטמא משום כלי קבול לפיכך אם היה מחובר בארץ טהור כשאר הכלים ואם ניקב אינו מקבל טומאה ככלי קבול מה שא"כ בכירה הצדדין שלו הנוגע בהן אינו טמא משום כירה הרחב שלו שיושבין עליו בשעת בשול מתטמא אם נטמא הדוכן וכן הכופה את הסל ובנה כירה על גבה ה"ז טמאה משום כלי עץ לא משום כירה לפיכך אינה מקבלת טומאה מאוירה ככירה ע"כ:
מיטמאה במגע: גרסי' בנקודת חירק במ"ם וכן כולהו:
כופח: בערוך נראה דגריס כופה בה"א בכל מקום שהוא מוזכר וכבר כתבתי זה פעמים רבות:
מיטמאה במגע וכו': בנקודת חירק תחת המ"ם:
בפי' ר"ע ז"ל. ומיהו מיטמאה במגע מדרבנן. אמר המלקט עיין לעיל פ"ה סימן ג' בפירושו של ר"ע ז"ל:
מלמעלן למטן: י"ס דגרסי' מלמטן למעלן וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל והרב בצלאל אשכנזי ז"ל הגיה מלמעלן למטן ומלמטן למעלן וכן נראה מפי' הרמב"ם ז"ל:
וכנגדו מיטמא באויר: כך צ"ל. והשמיט הרמב"ם ז"ל השערתו של ר' ישמעאל וכמו שאכתוב עוד בסוף הפרק בס"ד:
מיטמאה במגע ובאויר: בנקודת חירק תרת המ"ם גרסי' בכולהו עד סוף הפרק:
פחות מכאן כל שכן הן טמאים: כתב הרי"א ז"ל ס"א כל שהן הן טמאים ע"כ:
ואפי' הן ארבעה: רגלים נדונין ככירה אפי' שאין דרך לעשות אלא שלש. הרא"ש ז"ל. ואפי' הן ארבעה גרסי' דפטפוט לשון זכר וכדמשמע ממתני' דבסמוך:
מיטמאין במגע ואינם מיטמאין באויר: וכולהו מיטמאין דתנן בהאי מתני' בנקודת חירק גרסינן להו:
דברי ר"מ ור"ש מטהר: ר' מאיר לטעמיה דגזר בבית הפך לעיל בפ"ה ור"ש לטעמיה דלא גזר. הר"ש והרא"ש ז"ל:
עשה שנים זה כנגד זה: ר' מאיר מדמי ליה לשתי אבנים שעשאן כירה דבסוף פרק דלעיל:
היו גבוהין משלש וכו': וכתב ה"ר יהוסף ז"ל ס"א היו גבוהין שלש וכו':
ומקום הכנה טמא: הגיה ה"ר יהוסף ז"ל מקום הכנה טמא בלא וי"ו וכתב כן מצאתי: