משנה זבחים יא ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק יא · משנה ד | >>

אחד הבגד ואחד השק ואחד העור, טעונין כיבוס במקום קדוש.

ושבירת כלי חרס, במקום קדוש.

ומריקה ושטיפה בכלי נחושת, במקום קדושו.

זה חומר בחטאת מקדשי קדשיםח.

משנה מנוקדת

אֶחָד הַבֶּגֶד וְאֶחָד הַשַּׂק וְאֶחָד הָעוֹר,

טְעוּנִין כִּבּוּס
בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ;
וּשְׁבִירַת כְּלִי חֶרֶס,
בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ;
וּמְרִיקָה וּשְׁטִיפָה בִּכְלִי נְחֹשֶׁת,
בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ.
זֶה חֹמֶר בְּחַטָּאת מִקָּדְשֵׁי קָדָשִׁים:

נוסח הרמב"ם

אחד הבגד, ואחד השק, ואחד העור - טעונין כיבוס.

הכיבוס - במקום קדוש,
ושבירת כלי חרס - במקום קדוש,
זה חומר בחטאת - מקודשי הקדשים.

פירוש הרמב"ם

שבירת כלי חרס שבישל בו חטאות דבר תורה, ולא נאמר פסוק על השבירה שתהא במקדש, אבל עשאוה ככיבוס שנאמר בו פסוק, רוצה לומר שתהא במקדש.

והדין הזה, שדין המקרא בקרבן חטאת לכבס דמה מן הבגדים במקום קדוש ושבירת כלי חרס שמבשלין אותן בהן, אין דין זה בשום דבר בקדשי קדשים אלא בחטאת לבדה, ולכך נאמר זה חומר בחטאת מקדשי קדשים:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

במקום קדוש. בעזרה: ושבירת כלי חרס במקום קדוש. דבתר דכתיב תכבס במקום קדוש, כתיב וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר, אתקש שבירת כלי חרס לכבוס, מה כבוס במקום קדוש אף שבירת כלי חרס במקום קדוש: זה חומר. אכבוס קאי ז:

פירוש תוספות יום טוב

ומריקה ושטיפה בכלי נחשת במקום קדוש. דבתר וכלי חרס כתיב ואם בכלי נחשת בושלה ומורק ושוטף במים ברייתא ופירש הכ"מ בפ"ח מה' מה"ק דכיון דכתיב וי"ו בתר במקום קדוש דכתיב ברישא בתריה גרירי:

[*בכלי נחשת. עמ"ש בריש מ"ו]:

זה חומר. לשון הר"ב אכבוס קאי. וכן ל' רש"י. ולשיטתו אזיל שכן פירש גם כן בפירוש החומש אישבר דכתיב גבי כלי חרס בחטאת וה"ה לכל הקדשים. ע"כ. ותמיהני דא"כ כי תנן לקמן משנה ז' אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלים טעונים מריקה ושטיפה. ואמאי לא תנן נמי שבירה. והרמב"ם פירש זה חומר דקאי אכבוס ואשבירת כלי חרס. ובמשנה ז' אכתוב עוד מזה בס"ד:

זה חומר בחטאת מק"ק. איכא טפי קרן ואצבע כו' אלא [חד] מתרי תלת חומרי נקט. גמרא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ו) (על המשנה) ומריקה כו'. דבתר כלי חרס כתיב ואם בכלי נחושת בושלה ומירק ושוטף במים. ברייתא. ופירש הכ"מ, דכיון דכתיב וי"ו בתר במקום קדוש דכתיב ברישא, בתריה גרירי:

(ז) (על הברטנורא) רש"י. וכ"כ בפירוש החומש אישבר דכתיב בחטאת, וה"ה לכל הקדשים. ע"כ. ותמהני דא"כ כי תנן לקמן מ"ז אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלים טעונים מריקה ושטיפה, ואמאי לא תנן נמי שבירה. והר"מ פירש, זה חומר דקאי אכבוס ואשבירת כלי חרס:

(ח) (על המשנה) מקדשי קדשים איכא טפי, קרן ואצבע כו', אלא חד מתרי תלת חומרא נקט. גמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אחד הבגד ואחד השק ואחד העור טעונים כבוס:    בגמרא פריך למימרא דעור בר כבוס הוא ורמינהי דתנן בפ' כ"א דמסכת שבת היתה עליו לשלשת מקנחה בסמרטוט היתה על של עור נותנין עליה מים עד שתכלה ותירץ אביי הא רבנן הא אחרים דתניא הבגד והשק מכבסו הכלי והעור ניגרדו אחרים אומרים הבגד והשק והעור מכבסו והכלי מגרדו והקשה רבא ומי איכא למ"ד דעור לאו בר כבוס הוא והכתיב והבגד או השתי או הערב או כל כלי העור אשר תכבס ומסיק רבא גופיה דשאני עור דקרא דמיירי בנגעים וכיון דצרעת מגופיה קא פרחא מלחלחא ליה ומשויא ליה רך הלכך קרא אפילו בקשין דסתמא כתיב ומתניתין דהכא דוקא ברכים וכי פליגי אחרים ורבנן בקשים וגבי שבת דקתני נותן עליה מים עד שתכלה דשמעת מינה אין כבוס בעור אע"ג דמיירי בכרים וכסתות דסתמא רכין עבדי להו לשכב עליהם היינו טעמא משום דעור שרייתו לא זהו כבוסו אבל כבוס ממש דהיינו לכסכס ולשפשף צידו זה על צדו זה כדרך מכבסי הבגדים אסור בעורות רכין:

הכבוס במקום קדוש:    כצ"ל:

מריקה ושטיפה בכלי נחושת:    וראיתי שמחק ה"ר יהוסף ז"ל מלות ומריקה ושטיפה בכלי נחשת במקום קדוש וכתב בכל הספרים לא מצאתי זה:

זה חומר בחטאת מקדשי קדשים:    בגמרא פריך ותו ליכא והאיכא חומרא אחרינא שנכנס דמה לפני לפנים מה שאין כן בשאר קדשים ומשני בחטאות החיצונות מיירי ופרכינן בחטאות החיצונות נמי איכא שאם נכנס דמה לפני לפנים פסולה ומשני כר' עקיבא ס"ל לתנא דידן דאמר כל דמים שנכנסו לכפר בהיכל פסולין ופריך והאיכא חומרא שכן מכפרין על חייבי כרתות ומשני בחטאת דשמיעת קול מיירי והדר פריך והאיכא חומרא שכן טעונה ד' מתנות מפוסקות ושאר קדשים שתים שהן ד' בלי פיהוק ומשני כר' ישמעאל ס"ל לתנא דידן דאמר כל דמים טפונין ד' ופרכינן לר' ישמעאל נמי איכא חומר בחטאת שהוא טעון על ד' קרנות ומהדר ליה וליטעמיך טובא איכא שהרי חטאת טעונה קרן ושאר דמים ניתנין למטה מן החוט ואיכא נמי שטעונה אצבע ושאר דמים נזרקין מן הכלי מרחוק למזבח ואיכא נמי שטעונה חודה של קרן מה שא"כ בשאר דמים אלא חד מתרי תלתא חומרי נקט ותוס' ז"ל הקשו תימא מ"מ קשה זה חומר דמשמע זה חומר תו לא. גמרא תניא חומר בהזאה ממריקה ושטיפה וחומר במריקה ושטיפה מבהזאה חומר בהזאה שההזאה ישנה בחטאות החיצונות ובחטאות הפנימיות שבשניהם דם חטאת שניתז על הבגד טעון כבוס דשנה לפני זריקה מה שא"כ במריקה ושטיפה חומר במריקה ושטיפה שהמריקה ושטיפה נוהגת בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים בישל במקצת הכלי טעון מריקה ושטיפה כל הכלי מה שאין כן בהזאה. וזה פי' התי"ט. זה חומר לשון הר"ב אכיבוס קאי כו' עד סה"ד וגם החכם הר"ר סולימאן ז"ל כתב וז"ל אכיבוס קאי תימא דאע"ג דקתני מתני' לקמן אחד קדשי קדשים וא' קדשים קלים טעונין מריקה ושטיפה מ"מ לא בעינן במקום קדוש אלא בחטאת ולפיכך נראה דאכולהו קאי וכ"כ בהדיא הרמב"ם ז"ל בחבורו עכ"ל ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

טעונין כבוס במקום קדוש:    ר"ל בעזרה:

ושבירת כלי חרס:    כשבשלו בו בשר קדשים. אפילו של קדשים קלים:

ומריקה ושטיפה בכלי נחשת:    ה"ה שאר כלי מתכות:

במקום קדוש:    כשבישל בו מגעיל תוך הכלי ברותחין. ואח"כ שוטף גם גבה של כלי בצונן [כלקמן]:

זה חומר בחטאת מקדשי קדשים:    לעניין חיוב כיבוס ושבירת כלי חרס, אבל מריקה ושטיפה צריך בשתיהן [כמשנה ז']:

בועז

פירושים נוספים