מלאכת שלמה על זבחים יא
<< · מלאכת שלמה · על זבחים · יא · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
דם חטאת שניתז על הבגד וכו': עד סוף הפרק. פ"ח דהלכות מעשה הקרבנות. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל שניתז ס"א שניתן וכן בכל הפרק במקום ניתז גרסינן ניתן ע"כ:
הרי זה טעון כבוס: והכבוס בעזרה כדתנן בסמוך הכבוס במקום קדוש ופריך בגמרא אמתניתין דהא אמר ר"נ אמר רבה בר אבוה דם חטאת בעי כבוס בז' סמנים וחד מינייהו מי רגלים ואנן תנינן גבי פטום הקטרת דאין מכניסין מי רגלים למקדש וקיימא לן כרב נחמן וא"כ היכי מעיילינן מי רגלים לעזרה לצורך דם חטאת ומסיק דמיבלע להו ברוק דאמר ר"ל רוק תפל צריך שיהא עם כל אחד ואחד. ותוס' ז"ל כתבו דלאו אמתניתין פריך דמתניתין איכא לאוקומה בבגדי הדיוט שיכול להעביר ולכבס על ידי צפון אלא אר"ל דוקא פריך דמיירי בבגדי כהונה דקאמר מעיל שניתז עליו דם חטאת ויצא חוץ ונטמא מכניסו בפחות משלש על שלש ומכבסו משום שנאמר לא יקרע וטעמא משום דההוא מעיל אינו יכול לכרסו ע"י צפון משום דאמרינן במסכת נדה דצפון אפילו צבעא נמי מעביר ע"כ:
אחד הנאכלת ואחד הפנימית: בגמרא פריך למאי דמשני רבה לפרכא דפרכינן דפנימיות נימעטו ממיעוטא דזאת ושני רבה לא מצינן למימר הכי דעיקר קרא בניזאות מיירי דהיינו פנימיות דכתיב בהו אשר יזה אבל חיצונות אין כתוב בהן הזאה וחצונות הוא דאיתרבו מתורת ופרכינן עליה דהא תנא אע"פ שאין הכתוב מדבר אלא בנאכלות קאמר ומשני ה"ק אע"פ שיש דברים בענין שאינו מדבר אלא בנאכלות ומאי ניהו מריקה ושטיפה דההוא דוקא נאכלות דסמיך ליה כל זכר בכהנים יאכל אותה מיהו לענין כבוס הפנימיות עיקר דאשר יזה כתיב בהו וחיצונות מזאת תורת החטאת ופרכינן אי הכי אחד הנאכלות ואחד הפנימיות אחד הפנימיות ואחד הנאכלות מיבעי ליה ומשני תני אחד הפנימיות ואחד הנאכלות. ופירשו תוס' ז"ל שהפשוט יותר יש לו להזכיר תחלה והאריכו בזה וכתבתי קצת ממנו בספ"ק דסוכה. ועיין בספר קרבן אהרן פ' צו ראש פרשה ג' שבפרשת חטאת. ורבינו עובדיה ז"ל נקט לפרושי כתירוץ ראשון דבגמרא כפשטא דמתניתין דבנאכלות הכתוב מדבר כמשמעו ופרכי' ואי תורה אחת לכל החטאות אפילו חטאת העוף נמי אע"ג דתשחט כתיב ומשנינן הא מיעט רחמנא זאת ומקשינן ומה ראית לרבויי פנימיות מתורת ולמעט חטאת העוף מזאת ומשנינן מסתברא דפנימיות אית לן לרבויי שכן בהמה כמותה ושחיטה כמותה שחיטת צפון וקבלת צפון כלי וקרן ואצבע וחודה ואשים והני נפישן לאפוקי חטאת העוף דלא דמיא לחטאת החיצונה אלא בתרתי דהיינו חוץ כמותה ואכילה כמותה:
חטאת פסולה וכו': פ"ק דמעילה דף ה':
בין שהיה לה שעת הכושר: מתניתין ר"ש היא אבל ר' יעקב [הגה"ה המקום שימצא בו כתוב ר' עקיבא טעות הוא וגם בת"כ פ' צו נפל טעות ברפ"ו והעיקר כמו שהוא שם פ"ז ר' יעקב]. פליג עליה בברייתא וס"ל דאם היתה לה שעת הכושר דמה טעון כבוס ואמרינן בגמרא דרבי ס"ל נמי כר' יעקב:
שלנה שנטמאה ושיצאה: גרסינן אמנם נטמאת בתיו אתי לאיחלופי במלת נטמֵאתְ לנקבה לנוכח אע"פ שהענין מוכיח או הוי לנקבה נסתרת או לנקבה לנכח ותבחר לשון ערומים:
ושקבלו פסולין: גרסינן ול"ג ושזרקו עכ"ל ר"ע ז"ל אמר המלקט ובפ"ק דמעילה מוכח דגרסינן ליה וגם רש"י ז"ל שבכתיבת יד גריס לה הכא וגם שם במעילה רש"י ז"ל עצמו גריס וזרקו אף במתניתין דהכא וז"ל רש"י ז"ל שנמצא בקצת ספרי יד ושקבלו פסולין את דמה או זרקו את דמה ואיצטריך לאשמועינן פסולין ואע"ג דהא אפילו כשרין שניתז דמן לאחר זריקה על הבגד אין טעון כבוס כדאמרינן לקמן בגמרא פריט לזה שכבר הוזה איצטריך לאשמועינן פסולין ולמימר דדם דחוי הוא ואין הנותר במזרק כשר לזריקה ולא תימא יחזור הכשר ויזרוק ואשמועינן דפסול עושה שירים ע"כ והיא נוסחת תוספת ז"ל וז"ל הרב רבינו פרץ ז"ל ושקבלו פסולין ומיהו דוקא טמא דחדי לקרבן צבור אבל שאר פסולין לא כדמוכח בפ"ק דמעילה מיהו מה שפירש בקונטרס דאו או קתני לא נהירא שאם קבלו כשרים וזרקו פסולין לא הוה קרי ליה לא היתה לו שעת הכושר אלא נראה דקבלו וגם זרקו הפסולין ואע"ג דבקבלה לחוד מפסיל מ"מ מה שבצואר הבהמה עדיין ראוי הוא שאם קבלו כשר והוזה ממנו טעון כבוס אבל כשזרקו אפילו אותו שבצואר הבהמה אינו ראוי שכבר נעשה שירים ואשמעינן דפסול עושה שירים וכדפרישית עכ"ל ז"ל:
ניתז מן הצואר וכו': במכלתין פ' ב"ש (זבחים דף ל"ח.) והתם מסיק מן הקרן מן הקרן ממש הא מן הראוי לקרן כגון אחר שנתן מתנה ראשונה של חטאת אם ניתז מדם החטאת קודם שנתן השלש מתנות אחרונות טעון כבוס והא דתנן ומן היסוד לאו מן היסוד ממש דתידוק מינה הא מן הראוי ליסוד טעון כבוס אלא מן הראוי ליסוד קאמר ואשמעינן דמשכלתה זריקה אין השירים טעונים כבוס דאילו מן היסוד ממש לא איצטריכא ליה דהשתא מן הקרן אמרת לא מן היסוד מיבעיא. ועיין בספר קרבן אהרן פ' צו פרק ששי. וכתבו תוספת ז"ל ניתז מן הצואר על הבגד אינו טעון כבוס מרישא לא שמעינן דה"א הכא שאני משום דבבת אחת ע"כ וז"ל רבינו פרץ ז"ל וא"ת מרישא שמעת לה דקבלו פסולין דהאי נמי נתקבל בפסול שלא נתקבל בכלי וי"ל דאיצטריך משום דפסולו והזאתו באין כאחת ומ"מ לא מצינן למיפשט בעיא דלעיל דרמי בר חמא דשאני התם דנתקבל בהכשר ע"כ:
נשפך על הרצפה ואספו אינו טעון כבוס ואינו טעון כבוס אלא הדם וכו': כצ"ל. והקשו תוס' ז"ל ותימה נשפך על הרצפה למה לי הא שמעינן לה מניתז (על) [מן] הצואר דבגמרא משמע דלא קשי ליה הא תו למה לי אלא אלפי שאין טעון כבוס וכו' דמשני מה טעם קאמר וכו':
ר' אלעזר אומר אף משהופשט וכו': ר' אלעזר גרסינן בלי יו"ד. ומשמע מתוספת ז"ל דבגמרא דאית דלא גרסי מלת אף במילתיה דר' אלעזר ע"ש:
אינו טעון כבוס ואינו טעון כבוס אלא מקום הדם וכו': כצ"ל:
אחד הבגד ואחד השק ואחד העור טעונים כבוס: בגמרא פריך למימרא דעור בר כבוס הוא ורמינהי דתנן בפ' כ"א דמסכת שבת היתה עליו לשלשת מקנחה בסמרטוט היתה על של עור נותנין עליה מים עד שתכלה ותירץ אביי הא רבנן הא אחרים דתניא הבגד והשק מכבסו הכלי והעור ניגרדו אחרים אומרים הבגד והשק והעור מכבסו והכלי מגרדו והקשה רבא ומי איכא למ"ד דעור לאו בר כבוס הוא והכתיב והבגד או השתי או הערב או כל כלי העור אשר תכבס ומסיק רבא גופיה דשאני עור דקרא דמיירי בנגעים וכיון דצרעת מגופיה קא פרחא מלחלחא ליה ומשויא ליה רך הלכך קרא אפילו בקשין דסתמא כתיב ומתניתין דהכא דוקא ברכים וכי פליגי אחרים ורבנן בקשים וגבי שבת דקתני נותן עליה מים עד שתכלה דשמעת מינה אין כבוס בעור אע"ג דמיירי בכרים וכסתות דסתמא רכין עבדי להו לשכב עליהם היינו טעמא משום דעור שרייתו לא זהו כבוסו אבל כבוס ממש דהיינו לכסכס ולשפשף צידו זה על צדו זה כדרך מכבסי הבגדים אסור בעורות רכין:
הכבוס במקום קדוש: כצ"ל:
מריקה ושטיפה בכלי נחושת: וראיתי שמחק ה"ר יהוסף ז"ל מלות ומריקה ושטיפה בכלי נחשת במקום קדוש וכתב בכל הספרים לא מצאתי זה:
זה חומר בחטאת מקדשי קדשים: בגמרא פריך ותו ליכא והאיכא חומרא אחרינא שנכנס דמה לפני לפנים מה שאין כן בשאר קדשים ומשני בחטאות החיצונות מיירי ופרכינן בחטאות החיצונות נמי איכא שאם נכנס דמה לפני לפנים פסולה ומשני כר' עקיבא ס"ל לתנא דידן דאמר כל דמים שנכנסו לכפר בהיכל פסולין ופריך והאיכא חומרא שכן מכפרין על חייבי כרתות ומשני בחטאת דשמיעת קול מיירי והדר פריך והאיכא חומרא שכן טעונה ד' מתנות מפוסקות ושאר קדשים שתים שהן ד' בלי פיהוק ומשני כר' ישמעאל ס"ל לתנא דידן דאמר כל דמים טפונין ד' ופרכינן לר' ישמעאל נמי איכא חומר בחטאת שהוא טעון על ד' קרנות ומהדר ליה וליטעמיך טובא איכא שהרי חטאת טעונה קרן ושאר דמים ניתנין למטה מן החוט ואיכא נמי שטעונה אצבע ושאר דמים נזרקין מן הכלי מרחוק למזבח ואיכא נמי שטעונה חודה של קרן מה שא"כ בשאר דמים אלא חד מתרי תלתא חומרי נקט ותוס' ז"ל הקשו תימא מ"מ קשה זה חומר דמשמע זה חומר תו לא. גמרא תניא חומר בהזאה ממריקה ושטיפה וחומר במריקה ושטיפה מבהזאה חומר בהזאה שההזאה ישנה בחטאות החיצונות ובחטאות הפנימיות שבשניהם דם חטאת שניתז על הבגד טעון כבוס דשנה לפני זריקה מה שא"כ במריקה ושטיפה חומר במריקה ושטיפה שהמריקה ושטיפה נוהגת בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים בישל במקצת הכלי טעון מריקה ושטיפה כל הכלי מה שאין כן בהזאה. וזה פי' התי"ט. זה חומר לשון הר"ב אכיבוס קאי כו' עד סה"ד וגם החכם הר"ר סולימאן ז"ל כתב וז"ל אכיבוס קאי תימא דאע"ג דקתני מתני' לקמן אחד קדשי קדשים וא' קדשים קלים טעונין מריקה ושטיפה מ"מ לא בעינן במקום קדוש אלא בחטאת ולפיכך נראה דאכולהו קאי וכ"כ בהדיא הרמב"ם ז"ל בחבורו עכ"ל ז"ל:
בגד שיצא וכו' קורעו: שנויה היא בת"כ פ' צו ספ"ו. בגמרא מתמה קורעו רחמנא אמר בגד שיהא שם בגד עליו בשעת כבוסו והאי כיון שקרעו תו לא מיקרי בגד ומשני דמשייר בו כדי מעפורת וכו' כדפירש ר"ע ז"ל.: [לפנינו כ"ח הוא משנה א' עם בגד . וציון מ"ו נרשם אצל כלי נחשת.]67
בפירוש ר"ע ז"ל דנקיב ליה כשיעור שורש קטן אמר המלקט אית דגרסי בנוסחת התלמוד דנקיב ליה כמוציא משקה אלא דלא משמע כן מן התוספות. וע"ש בספר קרבן אהרן:
אחד שבשל בו וכו': ירושלמי דפ' כירה עלה דמתניתין דהאלפס והקדרה שהעבירן מרותחין בעי למילף ממתניתין דאסור ליתן תבלין בשבת בקערה ולערות עליהם חמין מלמעלה ודחי דהכא בכלי חרס שקל לבלוע אבל תבלין אין מתבשלין וא"ר יוסי בר בון והא תניא נמי בכלי נחשת ג"כ אית לך למימר כלי נחושת בולע ע"כ. והביא הר"ן ז"ל הירושלמי הזה בפ' בתרא דע"ז סוף דף שפ"ז בשם ר"ת ז"ל:
ואחד שעֵרה: בנקודת צירי תחת העין מצאתיו:
קדשים קלים אינם טעונים מריקה ושטיפה: לשון רבינו עובדיה ז"ל. ויש מי שאומר מריקה ושטיפה שתיהן בצונן לבתר הגעלה כדתנן לקמן בסמוך ע"כ. אמר המלקט וסתם מתניתין רבי היא והוא מחמיר וחכמים פליגי עליה בברייתא בגמרא וס"ל דסגי במריקה בחמין ושטיפה בצונן אחר ההגעלה דהיינו המריקה. ואיתה למילתיה דר' טרפון בתוס' פסחים פ' מי שהיה טמא (פסחים דף צ"ה) ודפ"ק דיומא דף ג' ודפ' לולב וערבה (סוכה דף מ"ז) ודפ"ק דר"ה דף ה' ודחגיגה פ' אין דורשין (חגיגה דף י"ז.) ופי' שם בספר קרבן אהרן דרגל דנקט ר' טרפון לאו דוקא דה"ה שאר כל ימות השנה אלא דנקט רגל משום דאז שכיחי נדבות ונדרים ע"כ והוא פירש הראב"ד ז"ל ופשוט הוא ועיין עוד שם:
מריקה כמריקת הכוס ושטיפה כשטיפת הכוס: הר"ן ז"ל בפסחים פ' כל שעה דף רל"ג כתב ובכוס איסור קאמר דומיא דכלי אסור דמיירי בגווה ע"כ וכן כתב ג"כ בשם הראב"ד ז"ל בשלהי פ' בתרא דע"ז:
מריקה ושטיפה בצונן: כך צ"ל לפי מה שכתבתי ולפי משמעות תוס' ז"ל בסוף הדבור המתחיל השפוד אבל מפירוש הרמב"ם ז"ל נראה כמו שהוא כתוב בדפוס מריקה בחמין ושטיפה בצונן וכן פסק ג"כ בפ"ח דהלכות מעשה הקרבנות סימן י"ב וכתב שם מהרי"ק ז"ל ופסק כחכמים וכסתם מתניתין ע"כ ולע"ד פסק כחכמים ניחא אבל כסתם מתניתין לא משמע הכי פשט הגמרא לפי הגרסא ושהעתיק ר"ע ז"ל. ואיתה למילתייהו דרבנן בתוספות ס"פ בתרא דע"ז. וכתב הרמב"ם ז"ל בספ"ה דהלכות חמץ ומצה שאחר שהגעיל הכלים שוטף אותם וכתב שם הרב המגיד זהו לפי דעת קצת מפרשים ממה שאמרו בפ' דם חטאת מריקה בחמין ושטיפה בצונן ע"כ: [הגה"ה מ"מ בצונין ביוד בין השני נונין ובנקודת חירק בכל מקום שהוא מוזכר].
מריקה במריקת הכוס ושטיפה כשטיפת הכוס: ר"ל שאינו חייב להפליג עד שיסיר כל הרושם הרמב"ם ז"ל ותמהני על שמצאתי מגיהי משנה בשם החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל וחכמים אומרים עד זמן אכילה והשפוד והאסכלה מגעילם ועל כל השאר העבירו הקולמוס:
השפוד והאסכלה מגעילן בחמין: אמר המלקט אית דלא גרסי מלת בחמין והוכיחו תוס' ז"ל דשפיר גרסינן ליה. ורבינו עובדיה ז"ל קצת נראה דלא גריס ליה ומאי דקשה אמתניתין מההיא דבלהי מסכת ע"ז כתבתי שם בס"ד. וע"ש בספר קרבן אהרן:
ואינם פוסלים במגע: אם היה החמור שנתבשל עם הקלים פסול הואיל ומועט ואין בו בנ"ט בקלים לא נעשו הקלים כמוהו לפסול את הנוגעים בהם שהרי אף הם לא נפסלו ואיידי דרישא דאמרינן דחסרה לה נקטא פוסלין נקט סיפא אין פוסלין רש"י ז"ל שבדפוס וע"ש בספר קרבן אהרן. ויש קושי לע"ד שראיתי שם בח"כ שנויה מתניתין פעמים והשנית נראית בטעות לשון ולא ראיתי שדבר על זה המפרש מאומה אח"כ חפשתי ומצאתי שרבינו הלל גריס לה התם ברישא והראב"ד ז"ל גריס לה בסיפא לבד ובלשון הגון:
רקיק: פסול שנגע ברקיק כשר ובלע הכשר מן הפסול עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט דאי לא בלע לא נאסר כלל דכתיב כל אשר יגע בבשרה עד שיבלע בבשרה ומדכתיב יגע דרשינן בברייתא בגמרא דדוקא מה שנגע פסול והשאר כשר. וכתוב בתשובות הרשב"א ז"ל סימן רס"ד וז"ל בקיצור ואני אומר דאפשר כדכתב מר דההיא דשמואל דבפ' כיצד צולין (פסחים דף ע"ז) בשזה על גבי זה והא דרקיק בשזה בצד זה אלא שאני תמה מאי שנא זה ע"ג זה ומ"ש זה בצד זה וכו' עד ולי נראה דההיא דדם חטאת חתיכה דומיא דרקיק חתיכה שאין בה שומן דכל שאינו שמן אפילו בצלי אינו מפעפע וכדאמרינן בפ' גיד הנשה ההוא כחוש הוה ולפיכך קולף ואוכל עד שמגיע לגיד ע"כ: