קטגוריה:משלי ל טז

בפסוקים 15-16 נאמר "לא אמרו/אמרה הון", והביטוי מקביל ל"לא תשבענה/שבעה". אבל מה הקשר בין הוֹן (עושר) לבין שביעה?

1. לפי רוב המפרשים, "הון - עניינו די והרבה, וכן ייאמר על ריבוי הממון" (מצודת ציון, וכן רש"י). גם במקומות אחרים בתנ"ך, הביטוי רב לכם משמעו "מספיק! די!", למשל ב(דברים ב ג): "רַב לָכֶם סֹב אֶת הָהָר הַזֶּה פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה" (ע"פ דעת מקרא).

2. בערבית, הוֹן = כאן; לפי זה, הביטוי "הון" משמעו "עד כאן!" (תלמיד בשיעור "ספר משלי" של נילי סמט, אונ' בר-אילן).

בין הארבע שאינן שבעות יש גם עוצר רחם, ביטוי שאפשר לפרש בכמה דרכים:

1. עוצר רחם = עצירת ההולדה, עקרוּת, כמו ב(בראשית כ יח): "כִּי עָצַר עָצֹר ה' בְּעַד כָּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ" (מצודת ציון; וכן דעת מקרא פירוש ראשון). עקרוּת היא אחת המגפות הקיימות בכל דור ודור, "כמה נמצא אשר נעצרה רחם האשה ולא תוליד בנים, והמה הולכים ערירים" (מצודת דוד), וכביכול היא אינה שבעה. גם האישה, שרחמה נעצרה, אינה שבעה מהולדה, ואומרת כל הזמן, כרחל ליעקב, (בראשית ל א): "הָבָה לִּי בָנִים, וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי".

פירוש זה מתאים ל([[{{{2}}}]]): "{{{1}}}" (רמ"ד ואלי).

פירוש זה מתאים למשל בדואי עממי הדומה מאד לפסוקנו: "ארבעה מא ישבעו מן ארבעה: אלעין מן אנדר, אלאד'ן מן אלח'כר, אלארד מן אלמטר, ולאנת'ה מן אד'כר", כלומר: "ארבעה לא ישבעו מארבעה - העין לא תשבע מראות; האוזן לא תשבע משמועות; האדמה לא תשבע מהמָטָר (הגֶשֶם); והאישה לא תשבע מהזָכָר (הגֶבֶר)" (מתוך: המשל והפתגם כמשקפי התרבות הבדואית). ומעניין שבמקום שאוֹל בפסוקנו, נמצאת עין במשל הבדואי, בהתאם להקבלה ב(משלי כז כ): "שְׁאוֹל ואבדה[וַאֲבַדּוֹ] לֹא תִשְׂבַּעְנָה, וְעֵינֵי הָאָדָם לֹא תִשְׂבַּעְנָה"*.

- אולם, לא נראה שהמילה עוצר מתארת תשוקה מינית.

3. אפשר לשלב את פירושים 1 ו-2: עוצר רחם היא עצירת ההולדה באופן מלאכותי, ע"י אמצעי מניעה. אמצעי מניעה טבעיים היו ידועים לנשים גם בעת העתיקה; נשים שהשתוקקו לכך, יכלו לעצור את רחמן באופן טבעי כדי שיוכלו לקיים יחסי-מין בלי הגבלה.

4. לדעתי יש לפרש את הביטוי ע"פ הקבלה לשירת ה"ניצחון" הדמיונית של אם סיסרא, (שופטים ה ל): "הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שְׁלַל, רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר". רַחַם שם הוא כינוי משפיל לאישה שבויה, הנאנסת על-ידי הגברים השוֹבִים. לפי זה, הביטוי עוצר רחם מציין כאן אונס המתבצע ע"י העלוקות מהפסוק הקודם - רשויות השלטון הזר. וייתכן שיש כאן רמז ל"חוק הלילה הראשון".