רלב"ג על משלי ל טז
<< | רלב"ג על משלי • פרק ל' • פסוק ט"ז | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
שְׁאוֹל֮ וְעֹ֢צֶ֫ר רָ֥חַם
אֶ֭רֶץ לֹא־שָׂ֣בְעָה מַּ֑יִם
וְ֝אֵ֗שׁ לֹא־אָ֥מְרָה הֽוֹן׃
הא' היא "שאול", והיא ההיולי הראשון, ודמהו אל המטה המוחלט להיות מציאותו החסר שבמציאות היסודיות, והוא מבואר שלא ישבע בלבישתו הצורות אחת אחר אחת. וכן "עוצר רחם", והוא ההריון, כי אז יעצור הזרע ברחם ועוצר פי רחם, והוא לא ישבע מצד טבעו, כי תמיד יבקש ההריון. וכן "הארץ לא שבעה מים" לזון הצמחים, כי אם ימטר עליה תצטרך אחר זה למטר, וזה תמיד לא יכלה; או ירצה בזה והוא יותר נכון כי תמיד יתהוו המים בבטנה, לא יסורו מלהתהווה במקורותיה. ואולם הד' היא היותר דומה לזה הענין הנמשל, ולזה הבדילה מהשאר, והיא "האש שלא אמרה הון", כל מה שיתמיד להמצא אצלו מה שאפשר שיבער בו האש. וכן הענין באלו הדעות הנפסדות אשר יקרו מפני הדלות בדעות, כי הם לא יסורו מלהשחית האנשים, כל מה שהתמיד להמצא חסר דעת יתכן שיטעה בהם:
<< · רלב"ג על משלי · ל טז · >>
דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.