ביאור:משלי ל כ

משלי ל כ: "כֵּן, דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת, אָכְלָה, וּמָחֲתָה פִיהָ, וְאָמְרָה 'לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן'."

תרגום מצודות: - כי כן הוא הדרך של האשה המנאפת, מסתרת זנותה ומוחה (מקנחת) פיה של מטה אחר הזנות ותכחש לומר "לא פעלתי און" הואיל ואין מי מכיר. ואחז במשל כאילו אכלה דבר מה ומקנחת פיה לבל יהיה נראה אם אכלה. וכאילו יגנה אותם לומר: הלא על כי ידמו בדבר ההסתר אל שלשת האלה, מלאה לבם לעשות מעשיהם, והנה מה' לא ייראו, עם כי אין כל דבר נעלם ממנו.

תרגום ויקיטקסט: - וכן אני לא יודע לזהות את דרך האישה המנאפת - אצל כמה גברים היא עברה, שהרי בכל פעם היא אוכלת (נהנית) ואז מוחה את פיה (מתנקה) ואומרת: "לא פעלתי אוון (רע)!".


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי ל כ.


דקויות עריכה

מה משמעות האכילה? עריכה

1. לפי רוב המפרשים, אכילה היא משל ליחסי מין. כך פירשו גם את (משלי ט יז): "מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ, וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם"*, וכך דרשו גם את תלונת בני ישראל, (במדבר יא ה): "אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם" (בבלי יומא עה.), וכן את המשנה (כתובות יג., כתובות סה:). הביטוי מחתה פיה ממשיך את המשל - כמו אישה האוכלת ומנקה את פיה מהשאריות, כך הנואפת מנקה את עצמה כדי שלא יישארו עקבות מהמעשה (רלב"ג).

2. לענ"ד, בכל התנ"ך הפועל אכל משמעו השתמש ונהנה באופן כלשהו. משמעות זו היא היסוד למדרשי הלכה רבים, כגון: האיסור להשתמש בפרי בשלוש השנים הראשונות של העץ, (ויקרא יט כג): "שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים, לֹא יֵאָכֵל"; האיסור להשתמש בבשרו של שור שהרג אדם, (שמות כא כח): "וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ"*; ואולי גם האיסור להשחית עצים שיש בהם תועלת כלשהי, (דברים כ כ): "רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא, אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ".




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/30-20