ביאור:משלי ל יב

משלי ל יב: "דּוֹר טָהוֹר בְּעֵינָיו, וּמִצֹּאָתוֹ לֹא רֻחָץ;"

תרגום מצודות: אף אם הדור ההוא מחזיק עצמו לטהור ונקי מעוון, ועל ידי זה לא נרחץ מטנוף המעשים (כי המחזיק עצמו לחוטא מהרהר פעם בתשובה, ולא כן המחזיק עצמו לטהור).

תרגום ויקיטקסט: - הדור הזה טהור בעיני עצמו, אינו מודע לפגמים שלו ולכן לא רוחץ את עצמו מצואתו (חטאיו) -

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי ל יב.

הקבלות

ההורים הם הראשונים שרוחצים את האדם מצואתו כאשר הוא תינוק, (יחזקאל טז ד): "וּמוֹלְדוֹתַיִךְ בְּיוֹם הוּלֶּדֶת אֹתָךְ לֹא כָרַּת שָׁרֵּךְ וּבְמַיִם לֹא רֻחַצְתְּ לְמִשְׁעִי וְהָמְלֵחַ לֹא הֻמְלַחַתְּ וְהָחְתֵּל לֹא חֻתָּלְתְּ". כאשר האדם מזלזל בהוריו, אין מי שירחץ אותו - הוא נשאר מלוכלך ומטונף בעוונות, וכך גם הציבור.

ולכן ה' יצטרך לרחוץ אותם בעצמו, (ישעיהו ד ד): "אִם רָחַץ ד' אֵת צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן, וְאֶת דְּמֵי יְרוּשָׁלִַם יָדִיחַ מִקִּרְבָּהּ; בְּרוּחַ מִשְׁפָּט, וּבְרוּחַ בָּעֵר".

משל דומה נזכר ב(זכריה ג ד): "וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֶל הָעֹמְדִים לְפָנָיו לֵאמֹר הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצֹּאִים מֵעָלָיו; וַיֹּאמֶר אֵלָיו רְאֵה הֶעֱבַרְתִּי מֵעָלֶיךָ עֲוֹנֶךָ וְהַלְבֵּשׁ אֹתְךָ מַחֲלָצוֹת", שם הטינופת היא לא בגוף אלא רק בבגדים.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/30-12