ביאור:משלי ל כט
משלי ל כט: "שְׁלֹשָׁה הֵמָּה מֵיטִיבֵי צָעַד, וְאַרְבָּעָה מֵיטִבֵי לָכֶת:"
תרגום מצודות: כמו שאלה השלשה המה צועדים (הולכים) בטוב, ר"ל בבטחון והצלחה, כן הרביעי הוא מן המטיבים ללכת ודומה להם בבטחון והצלחה -
תרגום ויקיטקסט: ישנם שלושה יצורים אשר מטיבים את צעדם (צעדיהם נעשים טובים ומוצלחים יותר); וארבעה אשר מטיבים את הליכתם:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי ל כט.
דקויות
עריכההפסוקים הקודמים דיברו על ארבעה יצורים קטנים וחלשים*. הפסוקים שלנו מדברים על ארבעה יצורים גיבורים וחזקים. המאפיין העיקרי של יצורים אלה הוא שהם לא ישובו מפני כל - הם פועלים בביטחון עצמי וללא היסוס.
מה המסר המעשי?
עריכה1. עצה למלך - כדי להצליח בהליכתו, עליו ללמוד מהאריה, הזרזיר והתיש, שהם גיבורים ואינם נסוגים לעולם: "מטיבי צעד - הולכים ומצליחים בגבורתם" (רש"י); "שלושה עזים הם" (הגאון מווילנה); "ולמד דעת, שאין למלך ללכת בטח למלחמה ולעזוב הדבר אל המקרה, אם לא כשימצא בעצמו גבורה, אז יבטח ויצליח ע"פ הרוב, כמו אלו, שע"י שמוצאים גבורה בעצמם, הולכים בטח ומצליחים" (מצודת דוד).
המלך כמובן צריך להתייעץ, ולא לסמוך רק על השכל שלו, שהרי, (משלי כח כו): "בּוֹטֵחַ בְּלִבּוֹ הוּא כְסִיל, וְהוֹלֵךְ בְּחָכְמָה הוּא יִמָּלֵט"*. אבל לאחר שהחליט, עליו לבצע את ההחלטה בבטחון, ולא לסגת מתוך פחד מהתנגדויות.
2. עצה לאדם הפשוט - שלא לנסות למרוד במלך, שהרי המלך הוא כמו אריה, כלב ציד או תיש, ואי אפשר לעמוד מולו (רס"ג; ראיתי ב'דעת מקרא'). רעיון דומה נמצא בפסוקים נוספים בספר משלי, למשל (משלי כ ב): "נַהַם כַּכְּפִיר אֵימַת מֶלֶךְ, מִתְעַבְּרוֹ חוֹטֵא נַפְשׁוֹ"*.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/30-29