ביאור:משלי ל לג
משלי ל לג: "כִּי מִיץ חָלָב יוֹצִיא חֶמְאָה, וּמִיץ אַף יוֹצִיא דָם, וּמִיץ אַפַּיִם יוֹצִיא רִיב."
תרגום מצודות: כי כמו שמציצת (סחיטת) החלב מוציא חמאה (שומן החלב), ומציצת האף (החוטם) מוציא דם, כן מציצת האפיים (הכעס והחימה) מוציא ריב, ר"ל: התעוררות הכעס מוציא הוא את הריב, ולזה סתום פיך ואל תעורר כעס המנבל אותך, כי עוד יוסיף לריב ולדבר בך דברי נבלה.
תרגום ויקיטקסט: - כי מיצוי (סחיטה) של חלב מוציא ממנו את החמאה (השומן) ומשאיר אותו מדולדל וחסר-טעם; ומיצוי של האף מוציא ממנו את הדם ומשאיר אותו פצוע וכואב; וגם מיצוי של האפיים (הפנים), בקבלות-פנים בלתי-פוסקות במסגרת תפקידך כמנהיג, יוציא ממך את הריב (הכשרון להיות רב ומנהיג) וישאירו אותך סחוט ועייף.
/ כי יש דברים שכדאי למצות (לסחוט) ויש דברים שלא כדאי למצות: מיצוי של חלב מוציא ממנו את השומן והופך אותו לחמאה טובה ויקרה, אולם מיצוי של האף פוגע בנימים שבו ומוציא ממנו דם מאוס; כך גם מיצוי של האפיים (הכעס) מוציא רק ריב מאוס, ומונע ממך לעסוק במיצוי של דברים חיוביים.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי ל לג.
דקויות
עריכהמיץ חלב יוציא חמאה
עריכהכש"סוחטים" את החלב, כלומר מטלטלים אותו בחזקה, יוצאת ממנו החמאה, שהיא השומן המרחף בו. ראו ויקיפדיה - חיבוץ.
שני משלים ונמשל אחד
עריכהבפסוק ישנם שני משלים - מיץ חלב ומיץ אף, ונמשל אחד - מיץ אפיים. מה הקשר ביניהם? כמה תשובות:
1. לשני המשלים משמעות זהה: "כי כאשר תצא חמאה על ידי מיץ חלב, ודם על ידי מיץ החוטם יותר מדי, כן יצא ריב על ידי מיץ אפים של כעס" (רש"י, ודומה לזה מצודת דוד).
- אולם, לפי זה לא ברור מדוע יש צורך בשני משלים;
- ועוד, לא ברור מדוע השתמש הכותב במשל בעל משמעות חיובית - מיץ חלב יוציא חמאה - שהרי חמאה היא דבר יקר, והוצאת חמאה מחלב היא פעולה יצירתית וחיובית.
2. שני המשלים הם משלימים, כל אחד מהם מתייחס לאחת הסיבות שבגללה אנשים נכנסים למריבה, למשל: "נגד הראשון, שרוצה להראות שהוא למדן גדול וטוב ממנו, אמר שאין צריך לזה, ולמד מעשיית החמאה מהחלב, שדרך עושי החמאה, מכסים הכלי אשר בו החלב בעת עשיית החמאה, והחמאה נעשית; כן בתורה, אם אדם לומד תורה בסתר, התורה מכרזת עליו..." (הגאון מווילנה).
- אולם, הפסוק אינו מדבר על כיסוי והסתרה של החלב אלא על סחיטה וטלטול.
3. לענ"ד, שני המשלים מנוגדים - הראשון מתאר תוצאה חיובית והשני מתאר תוצאה שלילית. ללמדנו, שהמתעסק במריבה מפסיד פעמיים - הוא גם סובל מנזקי המריבה, וגם סובל מהפסד זמן שבו היה יכול להתעסק בדברים יצירתיים יותר: "המתמצה מן החלב וצף מלמעלה הוא חמאה, שהוא הטוב והמובחר מן החלב; אבל המתמצה מן האף, שהם הרירים, שהם דברים מאוסים, יוציא דם, אם ימיץ יותר, יצא דבר נמאס יותר, שהוא דם; ומיץ אפיים וכעס יוציא ריב ומרד ומדון לכל הארץ" (מלבי"ם).
אפיים
עריכה1. רוב המפרשים פירשו אפיים = כעס (רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם); לפי זה הפסוק מלמד, שהריב נובע מהתעסקות מוגזמת בכעסים.
2. אולם, ברוב התנ"ך, משמעות המילה אפיים היא פנים, ולפי זה הפסוק מלמד, שהריב נובע גם מהתעסקות מוגזמת ב'קבלת פנים', בשיחות מעייפות עם אנשים. וייתכן שהכוונה, בפרט, למנהיגים המקבלים את פניהם של האזרחים הבאים אליהם (ראו בפירוש על הפסוק הקודם - פסוק 32).
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/30-33