פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם יקרוה ערבי נחל ויאכלוה בני נשר

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עַיִן תִּלְעַג לְאָב וְתָבוּז לִיקֲּהַת אֵם יִקְּרוּהָ עֹרְבֵי נַחַל וְיֹאכְלוּהָ בְנֵי נָשֶׁר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
עַ֤יִן ׀ תִּ֥לְעַ֣ג לְאָב֮
  וְתָבֻ֢ז לִֽיקְּהַ֫ת אֵ֥ם
יִקְּר֥וּהָ עֹֽרְבֵי־נַ֑חַל
  וְֽיֹאכְל֥וּהָ בְנֵי־נָֽשֶׁר׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ליקהת אם" - לקמטים הנקבצים ונקהין בפני אמו לשון יקהת עמים (בראשית מט) קבוצת עמים והיו"ד יסוד כמו יפעת ויעלת חן

"יקרוה" - לשון תנקר נקרת הצור (שמות לג) פוריי"ר בלע"ז יבא העורב שהוא אכזרי על בניו ויקרוה ולא יאכלנה ולא יהנה בה ויבא נשר שהוא רחמני על בניו ויאכלנה ויהנה בה העורב אכזרי הוא כמו שנאמר (תהלים קמז) לבני עורב אשר יקראו והנשר רחמני שנאמר ישאהו על אברתו (דברים לב)

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עין תלעג לאב". ואחר שהשלים זה המשל שב להמשיל שנית על הטועה בכוונות התורה מצד הקלות בה והוא אשר המשיל בדור אשר אביו קלל ואת אמו לא יברך ואמר כי עין הלב שתלעג לאב והיא התורה ותבוז לקבוץ האם והוא ג"כ דברי התורה שלא ייטיב העיון במה שיתחייב מדבר דבר מדבריה ומקבוץ דבריה והסדר שלהם קצתם עם קצת עד שיהיה זה סבה אל שיטעה בכוונותי ינקבו העין ההוא העופות הדורסים הממהרי' לבא אליה בקלות ר"ל שפתאום יבא אידו כמו שהעיר באמרו פן יקללך ואשמת אמ' ממשל על זה הענין מההקל בדברי התורה עד שיטעה בדברי' שלא יורגש בתורה אי זה הדרך עבר בה שהובילוהו אל זה הטעות:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עין", וסוף המלך יהיה "שעין אשר תלעג לאב" ומרד באביו ובזה אותו ואת אמו המולכת, לכן "יקרוה עורבי נחל" מדה כנגד מדה, כמו שהעורבים ג"כ אין מכירים את אמותיהם, "ויאכלוה בני נשר" שמדותיהם הפך העורב שמכירים ילדיהם ויולדיהן, וכמו שפי' חז"ל:

דרך המושכל

(יז) "עין", ע"ז משיב ואומר לו עין תלעג לאב, עין הפילוסוף הזה הלועג לאבי כל היצור שהוא ה' מחולל כל, ותבוז ליקהת אם, שהוא החומר שנברא יש מאין ועל ידו יוליד ה' כל המציאות מעת כלות הבריאה הראשונה שהיתה יש מאין, כאב המוליד ע"י האם, והם אומרים שהכל נעשה במקרה, יקרוה עורבי נחל, והוא מדה כנגד מדה וכמ"ש חז"ל וכמ"ש בפי' הפשוט:


ביאור המילות

דרך הפשוט

"ליקהת". שרשו יקה. ומשפטו ליקהת, ופי' למשמעת אם, כמו ולו יקהת עמים:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"עין תלעג" - העין המלעגת ברמיזתה על מוסר האב, ומבזת לקבוצי תוכחות האם וסדרי אמריה כי דרך נשים לה -

"יקרוה" - גמול ענשו הוא שהעורבים המצוים אצל הנחל המה ינקרו העין; יבוא העורב האכזרי, שנאמר (תהלים קמז): "לבני עורב אשר יקראו", ויפרע ממי שהראה אכזריות להלעיג על האב והאם. אולם המה לא יאכלו את העין, כי אכזרים המה ולא יהנו מן האכזר.

"ויאכלוה" - בני הנשר הרחמנים, שנאמר (דברים לב): "כנשר יעיר קנו וגו'", הם יאכלו את העין ויהנו מן האכזר.

מצודת ציון

"ליקהת" - ענין קבוץ ואסיפה, כמו (בראשית מט): "ולו יקהת עמים".

"יקרוה" - ענין נקיבה, כמו (שופטים טז): "וינקרו את עיניו".

<< · מ"ג משלי · ל · יז · >>