פתיחת התפריט הראשי

מ"ג משלי ל טו

מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לעלוקה שתי בנות הב הב שלוש הנה לא תשבענה ארבע לא אמרו הון

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב שָׁלוֹשׁ הֵנָּה לֹא תִשְׂבַּעְנָה אַרְבַּע לֹא אָמְרוּ הוֹן.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לַ֥עֲלוּקָ֨ה ׀ שְׁתֵּ֥י בָנוֹת֮ הַ֤ב׀ הַ֥֫ב
  שָׁל֣וֹשׁ הֵ֭נָּה לֹ֣א תִשְׂבַּ֑עְנָה
    אַ֝רְבַּ֗ע לֹא־אָ֥מְרוּ הֽוֹן׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לעלוקה" - מנחם פתר לעלוקה כמשמעו למדנו שהוא ערבי והפותרים אומרים שהוא לשון שאול ומורד וכן במדרש תהילים למדנו כן שפותר שתי בנות גן עדן וגיהנם זו אומרת תנו לי צדיקי' וזו אומרת תנו לי רשעי'

"ארבע לא אמרו הון" - הרבה יש לנו

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לעלוקה". הב הב לא תשבענה, "ג' הנה אשר לא תשבענה, וד' שלא אמרו הון" - די הון:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


דרך הפשוט

"לעלוקה שתי בנות", שהם שתי נשי המלך שהם בנות עלוקה, הם אומרות "הב הב", גוזלות וחומסות ומשחיתות את העם (גם יל"פ ששם הנשים היה הב הב) ושתי בנות האלה "שלש הנה לא תשבענה" לא ישבעו מדם הרוגים להשחית שלש הכתות הרעות שחשב, שהם דור אביו יקלל, דור טהור בעיניו, ודור מה רמו עיניו, "וארבע" שהיא הכת הרביעית שהוא דור חרבות שניו "לא אמרו הון", כי אכלום בכל פה, מדה כנגד מדה כמו שהם אכלו עניים מארץ:

דרך המושכל

(טו) "לעלוקה", עתה מפרש באיזה אופן יכחשו את אביהם שבשמים, שהם אומרים שהעולם נתהוה מעצמו על ידי חומר קדמון, ואמרו שהחומר הזה ההיולי י"ל שתי בנות, (ועלוקה הוא שם פילוסוף א' שהיה שמו עלוקה, ור"ל לשטת עלוקה, או שקורא את החומר ההיולי הזה בשם עלוקה, שהוא רמש המוצץ דם, שכן ימצוץ תמיד דם ורצח, כי החומר הזה מבלה כל המתהוה ממנה, יש שתי בנות שהן אומרות הב הב, ויש שלש בנות אשר לא תשבענה וארבע אשר לא אמרו הון, ומפרש.


ביאור המילות

"לעלוקה". תולעת הגדלה בנהרות המוצצת דם:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"לעלוקה" - דימה בור הקבר לעלוקה, כי מוצצת ושואפת כל הבריות אליה, כדרך העלוקה המוצצת את הדם.

"שתי בנות" - הם גן-עדן וגיהנם: הגן-עדן אומרת "תן לי צדיקים", והגיהנם אומרת "תן לי רשעים".

והוא ענין מליצה, כאלו יאמר: אל יחשוב הצדיק כי צר לו המקום בגן עדן, ואל יחשוב הרשע אשר הגיהנם כבר נתמלא מפה אל פה ולא ימצא לו מקום, כי לא כן הוא, כי כל אחת מתאוות עוד על אנשים, כי הנה רחבות ידים, וכל אחד יבוא אל מקומו.

"שלש הנה" - רוצה לומר: עם כי שלש הנה המשפטים הנראים, אשר לא תשבענה מלשפוט שפוט, ולא יקיצו במשפט, עם כל זה יש עוד אחריהם הרביעית, אשר תקח עוד משפט, ומרבית מיני היסורין שבה לא יאמרו די לנו לעשות המשפט, כי לא ירפו ידיהם ממנה.

מצודת ציון

"לעלוקה" - היא תולעת הגדלה בנהרות, המוצצת דם עד כי נתמלא כל גופה. ובדרז"ל (עבודה זרה יב ב): "סכנת עלוקה".

"הב" - תן, כמו (בראשית ל): "הבה לי בנים".

"הנה" - הוא כמו המה לזכרים.

"הון" - ענין די והרבה וכן יאמר על רבוי הממון.

<< · מ"ג משלי · ל · טו · >>