קטגוריה:משלי כט יא
כל רוחו יוציא כסיל וחכם באחור ישבחנה
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
כׇּל־ר֭וּחוֹ יוֹצִ֣יא כְסִ֑יל
וְ֝חָכָ֗ם בְּאָח֥וֹר יְשַׁבְּחֶֽנָּה׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
כָּל־ר֭וּח/וֹ יוֹצִ֣יא כְסִ֑יל וְ֝/חָכָ֗ם בְּ/אָח֥וֹר יְשַׁבְּחֶֽ/נָּה׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
רש"י
רלב"ג
"כל רוחו". הנה הכסיל יוציא כל רצונו ותאוותיו לפועל תכף שיתעורר אליה מזולת שיתישב בענינה אם הוא ראוי שימשך אחריה אם לאו ולזה יקרו לו מזה רעות גדולות ואולם החכם ישקיט התאו' המגונה כשתעלה על לבו באחור ר"ל בשיאחר הוצאתה לפועל עד שיתישב בה אם הוא ראוי אם לאו ובזה האיחור ישקיט התאוה המגונה ההיא או ירצה בזה כי החכם ישקיטנה באיחור[1] ר"ל בשיפנה עורף ולא פנים אל התכונה ההיא וירגיל עצמו בהפכה כי כן תרופת אלו החליים או ירצה בזה כי הכסיל יוציא בפיו כל רוחו ורצונו מאין מעצור בריבו עם זולתו ולזה יאמר דברים רבים ורעים ומגוני' ואולם החכם כשיראה זה הענין מן הכסיל בריבו עמו ישקיט רוח הכסיל בשיפנה אליו עורף ולא פנים ויסור מלפניו:
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"כל רוחו" - דרך הכסיל, בעת יכעס הוא מוציא מן השפה ולחוץ כל כעסו בקול שאון; והחכם יבוא באחרונה, וישקיט כעסו וישפילנה במענה לשון חכמה ובמתק שפתי דעת.
מצודת ציון
"רוחו" - ענינו כעס, וכן (זכריה ו): "הניחו את רוחי".
"ישבחנה" - ענין השפלה והשקטה, כמו (תהלים סח): "משביח שאון ימים".מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
"כל רוחו יוציא כסיל", הרוח הוא הכח המעלה הציורים על הלב, ורוב ציורי האדם הם רעים כמו ציורי הגאוה והקנאה והנקמה וכדומה, וכשהרוח מתרחב ומעלה הציורים האלה מעומק הנפש ויסער על פני הלב אז יתעורר כח המתעורר לפעול כפי הציורים האלה, "והכסיל" הוא מי שנלוז מן החכמה מפני תאותו, והוא "יוציא כל רוחו לחוץ", לא ישים מעצר לרוחו, רק יעלה ציוריו על הלב ועל פני הנפש, ויתנהג כפיהם, בתאוה וגאוה וכל מדות הרעות, אבל "החכם" הנוהג כפי חקי החכמה, הוא מושל על רוחו ולא יניחהו להתרומם מעומק הנפש ולעלות על פני הלב, רק "ישבחנה", היינו ישפיל את הרוח אל "אחורי" הנפש, שהרוח הסוער לעלות למעלה על פני הנפש ועין הלב, ישפילהו שישאר באחורי הנפש למטה, ולא יתראה לפניה, שע"י חקי החכמה ילמד לדכא ציורים הרעים בל יעלו על הלב רק ישארו צפונים בתהום הנפש למטה:
תרגום מצודות: דרך הכסיל, בעת יכעס, הוא מוציא מן השפה ולחוץ כל רוחו (כעסו) בקול שאון; והחכם יבוא באחרונה, וישביח (ישפיל וישקיט) כעסו במענה לשון חכמה ובמתק שפתי-דעת.
תרגום ויקיטקסט: הכסיל צריך להוציא מליבו את כל רוחו (מחשבותיו, דעותיו, כעסיו) לפני שהוא מסוגל להקשיב לזולת; ולכן החכם מקשיב בסבלנות, ורק אחרי שהכסיל סיים לדבר, הוא משבח (מרגיע) את רוחו של הכסיל בתשובה העונה לכל טענותיו.
/ הכסיל מוציא מן העולם, ביום מותו, את כל רוחו - שום ערך רוחני משמעותי אינו נשאר אחריו; אולם החכם, עד יומו האחרון ממשיך להשביח את רוחו, לומד ומלמד דברי חכמה שיישארו בעולם אחרי מותו.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כט יא.
דקויות
מה זה ישַבְּחנה?
1. שיבח = הרגיע והשקיט (מצודות);
2. שיבח = שיפר, עשה למשובחת יותר;
3. שיבח = השפיל: אחרי שהכסיל מסיים לדבר, החכם עונה לו ובכך משפיל את גאוותו (רש"י);
4. ועל-דרך הדרש: שבח אותיות חשב - החכם מצליח להכניס חשיבה לשיחה, וכך משביח אותה ומרגיע את האוירה (ע"פ גליה).
מה זה ישבחנָּה?
1. הכינוי במילה "ישבחנה", שהוא בלשון נקבה, מתייחס לרוחו של הכסיל שנזכרה בצלע הראשונה, או לשיחה כולה (ראו "עצות").
2. וייתכן שהכינוי מתייחס לרוחו של החכם - בעוד שהכסיל מוציא החוצה את כל מה שברוחו, החכם "ישפיל את הרוח אל אחורי הנפש... שעל-ידי חוקי החכמה ילמד לדכא ציורים הרעים, בל יעלו אל הלב, רק יישארו צפונים בתהום הנפש למטה" (מלבי"ם). לפי פירוש זה, הפסוק אינו מתאר ויכוח בין החכם לכסיל, אלא הוא מתאר את ההבדל בין אופיו של החכם, השולט ברוחו, לבין אופיו של הכסיל, שרוחו שולטת בו.
הקבלות
תצא רוחו ישוב לאדמתו
כל בן-אדם מוציא את רוחו ביום מותו, (תהלים קמו ג): "אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים, בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה. תֵּצֵא רוּחוֹ, יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ, בַּיּוֹם הַהוּא אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו". אם כך, מדוע בפסוק שלנו נאמר שדווקא הכסיל יוציא את רוחו?
1. כל בן-אדם מאבד את רוח החיים שלו ביום מותו, אבל לרוב בני-האדם ישנה גם רוח חכמה, דברי החכמה שחידשו ולימדו בעולם, הנשארים כאן גם אחרי מותם. אולם הכסיל לא למד ולא לימד, ולכן ביום מותו הוא מוציא את כל רוחו. לעומתו, כאשר החכם נמצא באחרית ימיו, רוח החכמה שלו עוד משתבחת ומשתפרת: "זִקְנֵי עַם הָאָרֶץ, כָּל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִין, דַּעְתָּן מִטָּרֶפֶת עֲלֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יב) מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח. אֲבָל זִקְנֵי תוֹרָה אֵינָן כֵּן אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִין, דַּעְתָּן מִתְיַשֶּׁבֶת עֲלֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) בִּישִׁישִׁים חָכְמָה וְארֶךְ יָמִים תְּבוּנָה" (שמעון בן עקשיא, קנים ג ו).
2. כל בן-אדם צריך לדעת לברר ולהבחין בין רוח טובה לבין רוח רעה - בין מחשבה או אמירה טובה לבין מחשבה או אמירה רעה. אבל הכסיל אינו יודע להבחין, ומוציא מפיו את כל רוחו - כל מה שעולה בדעתו, בלי בירור ובלי הבחנה. ולעומתו, החכם מחזיר את מחשבותיו אל אחורי ראשו על-מנת לברר ולהשביח אותן, ורק אחר-כך מוציא אותן מפיו.
כך גם ברוח נגינה הקשורה לרוח נבואה: "כְּשֶׁאֵין הַכְּלִי שָׁלֵם אוֹ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ נַגֵּן, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לַעֲלוֹת וְלֵירֵד בְּיָדוֹ לְבָרֵר הָרוּחַ טוֹבָה מִן הָרוּחַ רָעָה עָלָיו נֶאֱמַר: כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְּסִיל, דְּהַיְנוּ שֶׁמּוֹצִיא כָּל הָרוּחַ בְּבַת אַחַת, וַאֲזַי בְּוַדַּאי אֵין נִבְנֶה הַנִּגּוּן כִּי עִקַּר נְעִימַת הַנִּגּוּן, נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי בֵּרוּר הָרוּחַ [שֶׁהוּא הָאֲוִיר שֶׁמִּשָּׁם הַקּוֹל, כַּיָּדוּעַ לְחַכְמֵי הַנְּגִינָה] הַיְנוּ שֶׁעִקַּר בְּחִינַת הַנִּגּוּן הוּא עַל יְדֵי בֵּרוּר הָרוּחַ טוֹבָה מִן הָרוּחַ רָעָה וּכְשֶׁיּוֹצֵא כָּל הָרוּחַ בְּבַת אַחַת יוֹצֵא כְּמוֹ שֶׁהוּא מְערָב טוֹב וָרַע וַאֲזַי אֵין נִבְנֶה הַנִּגּוּן וְהַשִּׂמְחָה, וְאֵין נִכְנָע הַמְדַמֶּה וְזֶה בְּחִינַת: תֵּצֵא רוּחוֹ יָשׁוּב לְאַדְמָתוֹ "לְאַדְמָתוֹ", הַיְנוּ בְּחִינַת הַמְדַמֶּה הַיְנוּ כְּשֶׁיּוֹצֵא כָּל הָרוּחַ אֲזַי חוֹזֵר וְשָׁב אֶל הַמְדַמֶּה כִּי לא נִכְנָע הַמְדַמֶּה מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְלַקֵּט וּלְבָרֵר הָרוּחַ טוֹבָה וְיוֹצֵא כָּל הָרוּחַ הַמְערָב טוֹב וָרַע אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּחִינַת יָד הַנַּ"ל הַמְלַקֵּט וּמְבָרֵר בְּחִינַת הָרוּחַ טוֹבָה מִן הָרוּחַ רָעָה אֲזַי מַכְנִיעַ הַמְדַמֶּה, בִּבְחִינַת: "וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" כַּנַּ"ל כִּי עִקַּר בְּחִינַת הַנְּבוּאָה, הוּא מִבְּחִינַת הַיָּד הַנַּ"ל שֶׁמְּבָרֵר הָרוּחַ טוֹבָה מִן הָרוּחַ רָעָה וְעַל יְדֵי זֶה מַכְנִיעַ הַמְדַמֶּה שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחַ רָעָה הַמְערָב בְּרוּחַ טוֹבָה כַּנַּ"ל" (לקוטי מוהר"ן נד ו ).
חכמה ותבונה
הפסוק שלנו מסביר איך לגרום לכסיל ללמוד חכמה; פסוק אחר רומז איך לגרום לכסיל לחשוב בתבונה, (משלי יח ב): "לֹא יַחְפֹּץ כְּסִיל בִּתְבוּנָה, כִּי אִם בְּהִתְגַּלּוֹת לִבּוֹ" - הכסיל חפץ לחשוב בתבונה רק לאחר שליבו מתגלה ונחשף, אחרי שהוא מסיים לפרוק את כל מה שבליבו*.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
- ^ יתכן ויש ט"ס, וכאן צ"ל 'באחור', ובפירושו הקודם 'באיחור'
דפים בקטגוריה "משלי כט יא"
קטגוריה זו מכילה את 9 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 9 דפים.