מ"ג משלי כט יא


<< · מ"ג משלי · כט · יא · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כל רוחו יוציא כסיל וחכם באחור ישבחנה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כׇּל־ר֭וּחוֹ יוֹצִ֣יא כְסִ֑יל
  וְ֝חָכָ֗ם בְּאָח֥וֹר יְשַׁבְּחֶֽנָּה׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"באחור ישבחנה" - כשיוציא הכסיל כל רוחו בא החכם וישפילנו במענה לשונו ודומה לו משביח שאון ימים (תהלים סה) בשוא גליו אתה תשבחם (שם פט)

רלב"ג

לפירוש "רלב"ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"כל רוחו". הנה הכסיל יוציא כל רצונו ותאוותיו לפועל תכף שיתעורר אליה מזולת שיתישב בענינה אם הוא ראוי שימשך אחריה אם לאו ולזה יקרו לו מזה רעות גדולות ואולם החכם ישקיט התאו' המגונה כשתעלה על לבו באחור ר"ל בשיאחר הוצאתה לפועל עד שיתישב בה אם הוא ראוי אם לאו ובזה האיחור ישקיט התאוה המגונה ההיא או ירצה בזה כי החכם ישקיטנה באיחור[1] ר"ל בשיפנה עורף ולא פנים אל התכונה ההיא וירגיל עצמו בהפכה כי כן תרופת אלו החליים או ירצה בזה כי הכסיל יוציא בפיו כל רוחו ורצונו מאין מעצור בריבו עם זולתו ולזה יאמר דברים רבים ורעים ומגוני' ואולם החכם כשיראה זה הענין מן הכסיל בריבו עמו ישקיט רוח הכסיל בשיפנה אליו עורף ולא פנים ויסור מלפניו:  

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"כל רוחו" - דרך הכסיל, בעת יכעס הוא מוציא מן השפה ולחוץ כל כעסו בקול שאון; והחכם יבוא באחרונה, וישקיט כעסו וישפילנה במענה לשון חכמה ובמתק שפתי דעת. 

מצודת ציון

"רוחו" - ענינו כעס, וכן (זכריה ו): "הניחו את רוחי".

"ישבחנה" - ענין השפלה והשקטה, כמו (תהלים סח): "משביח שאון ימים".

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"כל רוחו יוציא כסיל", הרוח הוא הכח המעלה הציורים על הלב, ורוב ציורי האדם הם רעים כמו ציורי הגאוה והקנאה והנקמה וכדומה, וכשהרוח מתרחב ומעלה הציורים האלה מעומק הנפש ויסער על פני הלב אז יתעורר כח המתעורר לפעול כפי הציורים האלה, "והכסיל" הוא מי שנלוז מן החכמה מפני תאותו, והוא "יוציא כל רוחו לחוץ", לא ישים מעצר לרוחו, רק יעלה ציוריו על הלב ועל פני הנפש, ויתנהג כפיהם, בתאוה וגאוה וכל מדות הרעות, אבל "החכם" הנוהג כפי חקי החכמה, הוא מושל על רוחו ולא יניחהו להתרומם מעומק הנפש ולעלות על פני הלב, רק "ישבחנה", היינו ישפיל את הרוח אל "אחורי" הנפש, שהרוח הסוער לעלות למעלה על פני הנפש ועין הלב, ישפילהו שישאר באחורי הנפש למטה, ולא יתראה לפניה, שע"י חקי החכמה ילמד לדכא ציורים הרעים בל יעלו על הלב רק ישארו צפונים בתהום הנפש למטה:

 

<< · מ"ג משלי · כט · יא · >>


  1. ^ יתכן ויש ט"ס, וכאן צ"ל 'באחור', ובפירושו הקודם 'באיחור'