פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לא יאהב לץ הוכח לו אל חכמים לא ילך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לֹא יֶאֱהַב לֵץ הוֹכֵחַ לוֹ אֶל חֲכָמִים לֹא יֵלֵךְ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לֹ֣א יֶאֱהַב־לֵ֭ץ הוֹכֵ֣חַֽ ל֑וֹ
  אֶל־חֲ֝כָמִ֗ים לֹ֣א יֵלֵֽךְ׃


אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

(משלי טו יב): "הוכח לו" - פירוש, להוכיח.

"אל חכמים" - אל בית חכמים.

"לא ילך" - שיחשוב שיוכיחו, על כן יסור מהם.

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לא יאהב לץ הוכח לו". הנה הלץ לא יאהב התוכחת ולזאת הסבה גם כן לא יאהב החכמה ולזה לא ילך אל חכמים ללמד חכמתם:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לא יאהב לץ הוכח לו", הלץ הוא המתלוצץ על חקי החכמה והמוסר יען שאין יכולים לבררם לו בראיות השכל, אבל על התוכחה שהוא וכוח השכל בראיות לא יוכל להתלוצץ, רק ששונא התוכחה ונשמר ממנה, ועז"א יוסר לץ לוקח לו קלון ומוכיח לרשע מומו, אבל המוכיח ללץ בראיות לא יקלהו כי נכנע הוא לוכוח השכל, רק ששונא את המוכיח וע"כ נשמר מלכת אל חכמים, הוא אינו נשמר מפני המוסר שע"ז יתלוצץ, רק מפני התוכחה, ומפני שלא יאהב התוכחה, לכן "לא ילך אל חכמים", וכבר בארתי בפי' התו"ה קדושים סי' מ"ג שיש הבדל בין יכח שאחריו למ"ד ובין יכח שאחריו את, יכח שאחריו ל' מתוכח עמו ע"פ השכל בעניני חכמה ומוסר ואינו מוכיח על דבר פרטי, ויכח שאחריו את מוכיחו על דבר פרטי, ועז"א אל תוכח לץ פן ישנאך, וכשאינו מוכיח על דבר פרטי, אינו שונא ובכ"ז לא יאהב התוכחת:


ביאור המילות

"לץ הוכח". עמ"ש למעלה (ט' ז'):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"לא יאהב" - בעבור שלא יאהב התוכחה, לזה לא ילך אל חכמים מפחדו פן יוכיחנו.

<< · מ"ג משלי · טו · יב · >>