פתיחת התפריט הראשי

משלי ו לא: "וְנִמְצָא - יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם, אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ יִתֵּן."

תרגום מצודות: - וכאשר ימצא - יוכל לתקן בתשלומין, ואם יתן שבע פעמים כשיעור הגניבה אז חדל ממנו בעל הגניבה; הלא לא יתן יותר מכל הון ביתו, אבל לא נגע עד הנפש.

תרגום ויקיטקסט: (ב) וגם כי הגניבה ניתנת לתיקון - כאשר הגנב נמצא ונתפס, הוא יכול לשלם מיוזמתו פי שבע מהסכום שגנב כדי לפייס את הקרבן, ואף לתת את כל ההון (הרכוש) שבביתו כדי לשקם את כבודו ומעמדו כאדם הגון.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי ו לא.


דקויותעריכה

את כל הון ביתו יתןעריכה

בפסוק הקודם נאמר, שהגנב פעל מתוך רעב, כלומר הוא כל-כך עני שאין לו אוכל. אם כך, איך ייתכן שיש לו הון בביתו?

1. אפשר לפרש בדוחק, שיש לו רכוש אבל אין לו מזומנים, והוא היה כל-כך רעב עד שלא היה לו זמן למכור את הרכוש שבביתו, ולכן נאלץ לגנוב אוכל.

2. אולם ע"פ הפשט הגנב כלל אינו עני, יש לו הרבה אוכל ורכוש לעכשיו, אבל הוא גונב בשביל העתיד, "למלא נפשו כי ירעב", שמא בעתיד יהיה רעב!

כך דרכו של יצר הרע - הוא מתחיל לפתות את האדם בדברים חיוניים "אתה חייב לגנוב כדי לאכול היום", ממשיך בדברים פחות חיוניים "אתה חייב לגנוב כדי שיהיה לך אוכל גם מחר - אולי מחר כבר לא תוכל לגנוב", וממשיך עד אין סוף "אתה חייב לגנוב כדי שתוכל לקנות דירות לנכדים...". כך מצליח יצר הגניבה לפתות גם את העשירים הגדולים ביותר.

ולמרות זאת, אומר הכתוב, אין לבוז לגנב, כי הגניבה נובעת בתחילתה מהחרדה הטבעית מפני רעב; ובלבד שהגנב יסכים לתת את כל הון ביתו, כולל הבתים המפוארים שבנה בכספי הגניבה, לפיצוי הנפגעים.

הקבלותעריכה

על-פי התורה, אדם שגנב רכוש צריך לשלם רק פי 2, (שמות כב ג): "אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה, מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה חַיִּים - שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם"; ישנם רק שני מקרים מיוחדים - אדם שגנב שה ושחט או מכר אותו צריך לשלם פי 4, ואדם שגנב שור ושחט או מכר אותו צריך לשלם פי 5, (שמות כא לז): "כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ - חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר, וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה". בכל מקרה אין בתורה דין של תשלום פי 7. אם כך, מדוע נאמר כאן שהגנב ישלם שבעתיים? כמה תשובות:

1. מבחינה משפטית, הגנב אכן יכול לצאת ידי חובתו בכך שיחזיר רק פי 2 מערך הגניבה, אולם הוא לא מסתפק בכך, הוא רוצה גם לשקם את כבודו ואת מעמדו החברתי, כדי ש"לא יבוזו לו"; לשם כך הוא צריך לפייס את האיש שגנב ממנו, ולכן הוא נותן לו מעבר למה שבית הדין מחייב אותו: "הוא לא דיבר שם מהעונשים שיתנו בית דין לגנב על-פי המשפט, אלא על-פי הבושת והכלימה שירגיש הגנב כשיתפרסם היותו גנב... כשנמצא עם הגניבה, התפעל מהכלימה ההיא, שכבר היה משלם שבעתיים להינצל מאותה בושה, וגם את כל הון ביתו יתן, כי זה טבע האדם" (אברבנאל על שמות כב ג, וכן מצודות על פסוקנו).

פירוש זה מתאים לפסוק בשיר השירים, (שיר השירים ח ז): "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוֹּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה, וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ; אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה, בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ". הביטוי את כל הון ביתו משותף לשני הפסוקים, ומלמד שיש קשר ביניהם: בפסוקנו נאמר, שלא יבוזו לגנב שגונב מתוך רעב; בשיר השירים נאמר, שאם ייתן איש את כל הון ביתו באהבה - כן יבוזו לו*. מההקבלה ניתן אולי להסיק, שהגנב בפסוקנו נותן את כל הון ביתו כדי שלא יבוזו לו.

לפי זה, אפשר לפרש שהמושג שבעתיים לא מציין דווקא פי 7, אלא כמות מרובה כלשהי; ראו שבע = שפע.

2. יש מפרשים, שדין תשלומי כפל אינו בהכרח בדיוק פי 2, אלא לפי החלטת בית הדין בכל מקרה לגופו: "הקרן - היא ממון, ולכן היא תמיד משולמת כשעת הגניבה. והכפל (היא "הקרן" השנייה) - היא קנס, וערכה יכול להיות כל דבר, והיא מחוייבת רק בשעת העמדה לדין, ומשמעותה - הענשת הנתבע. ויש עוד הבדלים רבים. וראה דעת "היראים" בנושא, שהקנס משולם לבית דין ולא לתובע, ובית דין יעשה כל מה שיחליטו" (ד"ר מנחם צוקר, ע"פ "שיעורים" מהדורה שניה עמ' 218).

3. מכיוון שהקטע עוסק, בין השאר, באישה נכריה (פסוק 24), ייתכן שגם הפסוק מתאר אדם שגנב מאיש נכרי, ונשפט על-פי חוקי הגויים, שהם מחמירים יותר מהתורה בעניין זה (ראו גם בפסוקים הבאים לגבי היחס לנואף בספר משלי ובתורה).

4. ייתכן שהמספר 7 נובע מסיכום של קנסות על כמה גניבות, למשל: אדם שגנב שור שהיו עליו כלים, וטבחו או מכרו, צריך לשלם פי 5 על השור, ופי 2 על הכלים - סה"כ 7 (רש"י, רמ"ד ואלי); או: אדם שגנב שור ושה וטבחם או מכרם, צריך להוסיף, בנוסף להחזר הגניבה, עוד 4 שוורים ו-3 כבשים, סה"כ 7.


  • אולם, מבחינה מתימטית, ההחזר בכל מקרה לא יוצא פי 7 מהגניבה, למשל, נניח שאדם גנב שור ששווה 100 וכלים ששוים 50, בסה"כ 150; אם הוא משלם פי 5 על השור (500) ופי 2 על הכלים (100), אז הוא משלם בסה"כ 600, שזה פי 4 מהערך הכולל של הגניבה (150*4=600), ולא פי 7!

5. ייתכן שהפסוקים מתארים שני סוגי גנבים (ע"פ פרופ' מרדכי זר כבוד, 'דעת מקרא' על הפסוק):


  • גנב עני - שגונב מתוך רעב ולכן לא בזים לו ואינו צריך לשלם: "לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב"
  • וגנב עשיר - שבזים לו ומחייבים אותו לשלם את כל הון ביתו; לפי זה, פירוש המילה "ונמצא" הוא - אבל יש במציאות גם גנב מסוג אחר, גנב עשיר, ש"ישלם שבעתיים, את כל הון ביתו יתן".


לפי זה, הגנב העשיר נדרש לשלם פי 7, מעבר לדין התורה, כי העבירה שעשה היא חמורה יותר - הוא גנב מתוך תאוות בצע ולא מתוך רעב; בנוסף לכך דרושה הרתעה גדולה יותר - תשלום פי 2 הוא נמוך יחסית להונו של אדם עשיר ולא ירתיע אותו מספיק. ע"פ התורה, בית הדין רשאי לקבוע עונשים חמורים יותר מעונשי התורה, כאשר נראה לשופטים שהחטא חמור במיוחד או שנדרשת הרתעה מיוחדת.

6. וייתכן שהכוונה לעונש אלהי: אם ימשיך לגנוב, ה' יעניש אותו פי שבע, כמו ב(ויקרא כו יח): "וְאִם עַד אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ לִי, וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם" (ר' אליהו שץ).

לפי חכמי המדרש, הכוונה לשבעתיים (14) מדורים של גיהנום: "ונמצא ישלם שבעתיים - זה עם הארץ שלמד תורה וחזר לקלקולו הראשון, הקדוש ברוך הוא משלימו לארבעה עשר מדורי של גיהנם, לא דיו שהוא גורם לו, אלא לו ולביתו ולממונו, שנאמר את כל הון ביתו ייתן. דבר אחר: ונמצא ישלם שבעתיים - זה הדיין שנתמנה על הציבור, אם אינו דן באמת ומוציא את הדין לאמיתו, הקב"ה משלימו לארבעה עשר מדורי של גיהנם, לא דיו שהוא גורם לו, אלא לו ולביתו ולממונו, שנאמר את כל הון ביתו יתן" (מדרש משלי).




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/06-31