פתיחת התפריט הראשי

משלי ו טז: "שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא ה', וְשֶׁבַע תועבות[תּוֹעֲבַת] נַפְשׁוֹ."

תרגום מצודות: שש הנה שנא ה', והשביעית היא תועבת נפשו, רוצה לומר: שנואה מכולן:

תרגום ויקיטקסט: את שש התנהגויות ההנה (הקודמות) ה' שונא.

ואת שבע ההתנהגויות הבאות הוא מתעב:


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי ו טז.


דקויותעריכה

למה דווקא 6 ו7?עריכה

1. במקומות רבים בתנ"ך ישנו ביטוי המורכב ממספרים מדורגים, כמו ב(עמוס א ג): "כֹּה אָמַר ה': עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי דַמֶּשֶׂק וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ", וכן עוד כמה פעמים בהמשך ספר עמוס ובספרים אחרים. המפרשים נחלקו, בכל פסוק בפני עצמו, האם המספרים הם מדוייקים, או שזו רק דרך פיוטית לציין כמות גדולה. בפרט, המספר 7 (שֶׁבַע) מציין במקרים רבים כמות גדולה כלשהי, וייתכן שיש קשר בין משמעות זאת של המספר לבין השורש שׂבע, המציין אכילה מרובה, והשורש שׁפע, המציין ריבוי (ראו שבע = שפע).

- אולם בפסוק שלנו משמעות זו אינה מתאימה: מה הטעם לומר שה' שונא הרבה דברים?!

2. ייתכן שהמספרים מתייחסים כולם לקטע הבא (פסוקים 17-19), והכוונה: "את שש התנהגויות הראשונות שנזכרו בקטע ה' שונא, ואת השביעית הוא מתעב במיוחד".

לפי זה, ההבחנה בין "שש" ל"שבע" באה ללמדנו על החומרה המיוחדת של העבירה השביעית - יצירת סכסוכים בין אחים (סוף פסוק 19) - שהיא אף מתועבת יותר משש הראשונות. "ה' שונא אנשים שמתגאים, משקרים וכו', אבל הוא ממש מתעב אנשים שמסכסכים בין אחים": "ר' מאיר ורבנן: ר' מאיר אומר: שש ושבע הרי י"ג; ורבנן אמרי: שבע מקיימין. ושבע דכתיב, זו שביעית, שקשה כנגד כולם, ואיזה זה: משלח מדנים בין אחים" (ויקרא רבה טז א, ודומה לזה פירשו מלבי"ם ומצודת דוד בפסוקנו).

- אולם, למרות החומרה הרבה שביצירת סכסוכים בין אחים, קשה לומר שהיא חמורה יותר משפיכות דמים.

3. ולענ"ד, המספרים מתייחסים לקטע הקודם (פסוקים 12-15), שבו נזכרו שש התנהגויות רעות, ולקטע הבא (פסוקים 17-19), שבו נזכרו שבע התנהגויות רעות, ושיעור הכתוב הוא: "את ה-6 הקודמות ה' שונא, ואת ה-7 הבאות הוא מתעב" (ע"פ המאירי ודעת מקרא). המספרים באים להדגיש, שהשנאה היא כלפי ההתנהגויות (שהן שש ושבע), ולא כלפי האדם (שהוא אחד). ה' שונא את שש ההתנהגויות ההנה, שנזכרו למעלה, ואת שבע ההתנהגויות שנזכרו למטה, אבל לא את האיש, האחד, המבצע אותן.

הקבלותעריכה

האם צריך לשנוא אנשים רעים? או רק את התכונות הרעות שלהם? בתנ"ך מצאנו תשובות שונות.

ספר משלי מדגיש שיש לשנוא את התכונות הרעות. כך בפסוק שלנו (ראו "דקויות"), וכך גם ב(משלי ח יג): "אֲנִי, חָכְמָה, שָׁכַנְתִּי עָרְמָה... יִרְאַת ה', שְׂנֹאת רָע, גֵּאָה וְגָאוֹן וְדֶרֶךְ רָע וּפִי תַהְפֻּכוֹת שָׂנֵאתִי" - החכמה מביאה את האדם ליראת ה', וכן לשנאת התכונות הרעות - גאוה, דרך רעה ופי תהפוכות, וב(משלי יג ה): "דְּבַר שֶׁקֶר יִשְׂנָא צַדִּיק, וְרָשָׁע יַבְאִישׁ וְיַחְפִּיר" - הצדיק אינו שונא את השקרנים אלא את דברי השקר*; וייתכן שזה גם הפירוש של (משלי כו כח): "לְשׁוֹן שֶׁקֶר יִשְׂנָא דַכָּיו, וּפֶה חָלָק יַעֲשֶׂה מִדְחֶה".

כמה פסוקים מתייחסים לתכונות שהאדם צריך לשנוא בתוך עצמו, כלומר להתרחק מתכונות אלו, ([[{{{2}}}]]): "נָגִיד חֲסַר תְּבוּנוֹת וְרַב ""מַעֲשַׁקּוֹת, [שֹׂנֵא]י בֶצַע יַאֲרִיךְ" "יָמִים" - המנהיג צריך לשנוא את רדיפת הבצע*, (משלי יא טו): "רַע יֵרוֹעַ כִּי עָרַב זָר, וְשֹׂנֵא תֹקְעִים בּוֹטֵחַ" - יש לשנוא את הפעולה של תקיעת כף לצורך ערבות*.

רק פסוק אחד מדבר על שנאה לאדם, (משלי יד יז): "קְצַר אַפַּיִם יַעֲשֶׂה אִוֶּלֶת, וְאִישׁ מְזִמּוֹת יִשָּׂנֵא"; אך שם לא נאמר שצריך לשנוא את אנשי המזימות, אלא רק שהם באופן טבעי שנואים על כולם*.

ספר משלי אף מציע לתת אוכל לשונא, (משלי כה כא): "אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם, וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם"*; בעקבות המצווה ב(שמות כג ה): "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ - וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ, עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ".

כל שאר השנאות בספר משלי הן שליליות: הכסילים שונאים דעת (משלי א22), השנאה מעוררת מדנים (משלי י12) ועוד.

-

גם ספר תהלים מדבר על שנאה לתכונות רעות, כגון בתהלים מה8, תהלים צז10, תהלים קא3, תהלים קיט104, תהלים קיט113, תהלים קיט128, תהלים קיט163.

אולם יש בו גם שנאה לאנשים רעים, כגון ב(תהלים ה ו): "שָׂנֵאתָ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן", (תהלים ה ז): "אִישׁ דָּמִים וּמִרְמָה יְתָעֵב ה'"*, (תהלים יא ה): "ה' צַדִּיק יִבְחָן, וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ", (תהלים כו ה): "שָׂנֵאתִי קְהַל מְרֵעִים, וְעִם רְשָׁעִים לֹא אֵשֵׁב", (תהלים לא ז): "שָׂנֵאתִי הַשֹּׁמְרִים הַבְלֵי שָׁוְא, וַאֲנִי אֶל ה' בָּטָחְתִּי", (תהלים קלט כא): "הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה' אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט. תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי".

נראה שיש הבדל בין שני הספרים:

  • ספר משלי מדבר מצד השכל, ומצד השכל יש להפריד בין האדם לבין המעשה, לשנוא רק את המעשה הרע ולא את האדם, וכמו בפסוק שהבאנו למעלה ""אני, חכמה... שנאת רע".
  • אבל ספר תהלים מדבר מצד הרגש, ומצד הרגש אי אפשר להפריד, אנחנו רואים אדם שעושה מעשה רע ובאופן טבעי מתעוררת שנאה כלפיו.




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/06-16