ביאור:משלי ו ג

משלי ו ג: "עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא בְּנִי וְהִנָּצֵל, כִּי בָאתָ בְכַף רֵעֶךָ: לֵךְ, הִתְרַפֵּס, וּרְהַב רֵעֶיךָ;"

תרגום מצודות: - אפוא (עתה), עשה זאת בני והנצל מיד המלוה, כי באת בידו ונתחייבת לו: לך התרפס, היה לו למרמס הרגל, רוצה לומר: הכנע עצמך לפניו; ורהב (החזק והמשל) רעך על עצמך.

תרגום ויקיטקסט: - עכשיו, בני, יש רק דבר אחד שאתה יכול לעשות כדי להינצל מהמלכודת, כי באת בכף רעך ויש לך מחוייבות כלפיו:

- לך, השפל את עצמך, התרפס ורהב (דבר בכבוד) אל שני רעיך (זה שהתחייבת עבורו וזה שהתחייבת כלפיו), ונסה להגיע איתם להסדר -


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי ו ג.


דקויות עריכה

מה זה להתרפס? עריכה

1. חז"ל דרשו: "התר לו פס יד, לשלם לו ממונו" (רש"י).

2. ולפי הפשט, השורש רפס מציין הכנעה ורמיסה, כמו החיה המתוארת ב(דניאל ז יט): "וּשְׁאָרָא בְּרַגְלַיהּ רָפְסָה". אם כך, "התרפס = היכנע" (רלב"ג, וכן מלבי"ם ומצודות).

ספר משלי מזהיר את הקורא כמה פעמים שלא ייכנס לערבוּת, וכאן הוא ממחיש לו לאן הערבות עלולה להביא אותו - למצב של השפלה והתגלגלות ברֶפֶשׁ.

ולא רק לפני אדם אחד אלא לפני שניים - רֵעֶיךָ בלשון רבים - המלוה והלווה; למלווה אתה צריך להתחנן שירחם עליך בגביה, וללווה אתה צריך להתחנן שיחזיר את החוב בעצמו. הכנסת את עצמך לעיסקה שאין לך כל תועלת ממנה, ובסוף מצאת את עצמך בתחתית - משועבד גם למלווה וגם ללווה. אל תעשה את זה שוב!

הקבלות עריכה

יהודה בן יעקב הבטיח לאביו שיהיה ערֵב עבור בנימין אחיו. כשהמשנה למלך מצרים רצה לקחת את בנימין לעבד, יהודה התרפס בפניו כדי שיוותר לו. ממעשיו של יהודה למדנו, שאדם צריך לוותר על כבודו כדי לעמוד בהתחייבויותיו:

  • בני, אם ערבת לרעך - זה יהודה (שאמר, בבראשית מג9): "אנכי אערבנו".
  • תקעת לזר כפיך - "...מִיָּדִי תבקשנו".
  • נוקשת באמרי פיך - "...אם לא הביאותיו אליך, וחטאתי לך כל הימים".
  • עשה זאת בני והנצל - לך והדבק בעפר רגליו וקבל מלכותו ואדנותו: "ויגש אליו יהודה" .




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/06-03