ביאור:משלי ו י

משלי ו י: "מְעַט שֵׁנוֹת, מְעַט תְּנוּמוֹת, מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב,"

תרגום מצודות: פן תחשוב 'אישן מעט, ואחרי זה אנום מעט, ואחרי זה אשכב בחבוק ידים לנום', כי כן דרך השוכב לחבק ידיו זה בזה -

תרגום ויקיטקסט: כדאי לך למעט את השֵנות - להקטין את מספר שעות-השינה;

- למעט את התנומות - לקצר את הזמן שאתה מנמנם אחרי שכבר התעוררת;

- ולמעט את חיבוק הידיים לשכב - לקצר את הזמן שאתה שוכב על המיטה ב"חיבוק ידיים" ובאפס מעשה;

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי ו י.

דקויות

מעט שנות

הפסוק ממליץ למעט בשינה, אבל כמה בדיוק זה "מעט"? כמה שעות אנחנו צריכים לישון?

פרופ' פרץ לביא התייחס באריכות לשאלה זו בספרו "עולמה הקסום של השינה" (הוצאת "מישכל" תל-אביב ה'תשנ"ג; פרק "הצורך בשינה", עמ' 150-166). הוא מתאר מספר מחקרים שנעשו עם אנשים, שהיו רגילים לישון 8 שעות ביממה. הנחקרים התבקשו להפחית חצי שעה משעות השינה שלהם, ולהתמיד כך במשך מספר שבועות, ואז להוריד עוד חצי שעה, וכן הלאה. כל הנחקרים ירדו מתחת ל-6 שעות, וחלק הגיעו עד ל-4.5 שעות. אמנם, הם סבלו מקשיי הסתגלות - רגזנות, עייפות וקשיים בתפקוד היומיומי, אולם הקשיים חלפו לאחר מספר שבועות. לאחר הניסוי חלה עליה במספר שעות השינה שלהם, אולם אף אחד לא חזר ל-8 שעות שינה - כולם התרגלו לישון פחות, ללא כל פגיעה קבועה בתיפקוד. "ה"מורווח" הגדול ביותר היה גבר, שנשאר עם 5.5 שעות שינה במקום 8, וטען שהוא מרגיש טוב, מתפקד כהלכה, ונדמה היה לו שקודם לכן פשוט בזבז שעתיים וחצי ביממה על שינה מיותרת".

ניסוי זה מחזק את טענתו של חוקר שינה אנגלי בשם ג'ים הורן, שחילק את השינה לשני סוגים: שינה חיונית ושנת "מותרות". כמו שבתחום האכילה, ישנה כמות מסויימת של מזון שהיא חיונית לקיומנו, אולם אנחנו אוכלים יותר מכמות זו; כך גם בתחום השינה. "ניתן, אם כן, להפחית בהדרגה את שנת המותרות, ולהותיר את השינה החיונית בלבד, מבלי לפגוע ברמת""התפקוד היומיומית... בן""אדם, שישן 8 שעות ומבקש לקצר את שעות השינה שלו, חייב לקצרן בהדרגתיות. הוא חייב להיות מוכן מבחינה נפשית לאפשרות שיהיה עליו במהלך התקופה לעמוד בפני קשיים. אך לאחר תום תקופת ההסתגלות ייווצר שיווי משקל חדש בין שעות השינה לשעות העירות, והוא יחזור לתפקד תפקוד תקין" (שם עמ' 156).

אמנם, לענ"ד ראוי לחכות להצטברות של נתונים נוספים, שיבדקו את ההשפעות ארוכות הטווח של קיצור השינה. ברשת ניתן למצוא מאמרים נוספים בעד הפחתת שינה וגם נגד הפחתת שינה.

מעט תנומות

מעבר למיעוט שנה, הכתוב מוסיף שכדאי גם -

למעט בתנומות - למעט בנמנום, אותה שינה קלה שאדם ישן אחרי שהשעון המעורר מצלצל, עד שיצלצל פעם שניה;

למעט בחיבוק ידיים לשכב - למעט בשכיבה על המיטה בחיבוק ידיים ובאפס מעשה;

1. לאחר שהאדם התעורר משנתו, עליו לצאת מהמיטה בזריזות ולהתחיל בעבודה. וכך נפתח ה"שולחן ערוך": "יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו" (שולחן ערוך אורח חיים א א).

2. על דרך הדרש, אפשר לפרש את הפסוק כעצה, איך לצאת מהמיטה במהירות למרות שעייפים: כשעייפים, לחץ הדם נמוך, וכדי לצאת מהמיטה צריך להעלות את לחץ הדם, ואחת הדרכים לעשות זאת היא להפעיל את הידיים, "לפמפם" בכפות הידיים (כמו שעושים כשתורמים דם). לפי זה, הפסוק מייעץ לאדם "מעט חיבוק ידיים לשכב" - עשה מעט תרגילי ידיים תוך כדי שכיבה, ואז יהיה לך קל יותר לקום...

הקבלות

בספר משלי ישנם פסוקים החוזרים על עצמם, והם נראים לכאורה מיותרים. הדוגמה הבולטת ביותר היא זוג הפסוקים החוזר על עצמו כמעט מילה במילה במשלי ו10-11 ובמשלי כד33-34.

והנה, דווקא פסוקים אלה יכולים ללמד אותנו, שלכל פסוק בספר משלי יש משמעות, ואף פסוק אינו מיותר.

המפרשים פירשו את הפסוקים הללו בשתי דרכים מנוגדות:

1. במשמעות חיובית - כדאי לך למעט בשנה, למעט בתנומה, ולמעט בחיבוק ידיים לשכב; ואז יבוא לך במהירות כל דבר שחסר לך: "אם תעשה כן, יבא חסרונך, ודבר שאתה רש ממנו יבא לך מיד, כאדם המהלך מהר, ומחסורך יבא ויתמלא כאיש מגן - הבא מהר להגין על אדוניו..." (רש"י על משלי ו11), כדאי לך למעט בשינה, ואז - אם יבוא לך עוני או מחסור, הוא יעבור וייעלם מהר: "ראיתי כי דרך הנכון למעט בשינה ותנומה... אם כך תעשה, אז, אף אם פעם יבא לך העוני, לא תתמיד, כי תלך לה כדרך המהלך בדרך, שאינו מתעכב זמן רב במקום אחד..." (מצודת דוד על משלי כד 33-34).

2. במשמעות שלילית - לא כדאי לך להגיד "אני רוצה רק עוד קצת לישון, רק עוד קצת לנמנם, רק עוד קצת לשכב בחיבוק ידיים", כי אם תאמר כך, יבואו עליך עוני ומחסור במהירות: "פן תחשוב 'אישן מעט, ואחרי זה אנום מעט, ואחרי זה אשכב בחבוק ידים לנום'... בעבור זה, יבוא לך עניות פתאום, כאורח המהלך בדרך, הבא פתאום לבית מלונו, ולא נודע טרם בואו" (מצודת דוד על משלי ו 10-11).

אם נקרא את שני זוגות הפסוקים הללו בהקשרם, נראה שכל אחד מהם מסיים קטע המסביר על חריצות ועצלות בעזרת דוגמה מוחשית:

1. הקטע הראשון מביא דוגמה חיובית, (משלי ו ו): "לֵךְ אֶל נְמָלָה, עָצֵל! רְאֵה דְרָכֶיהָ, וַחֲכָם... תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ, אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ"*;

2. הקטע השני מביא דוגמה שלילית, (משלי כד ל): "עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי, וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב. וְהִנֵּה, עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים, כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים, וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה. וָאֶחֱזֶה, אָנֹכִי אָשִׁית לִבִּי, רָאִיתִי לָקַחְתִּי מוּסָר"*.

אם כך, מסתבר שצמד הפסוקים שלנו מתפרש בקטע הראשון במשמעות חיובית - 'כדאי לך ללמוד מהנמלה ולמעט בשינה, כך תשיג את כל מחסורך במהירות'; ובקטע השני במשמעות שלילית - 'אם תלמד מהעצל ותרשה לעצמך לישון מעט יותר מהדרוש, יבוא עליך מחסור במהירות'.

גם פסוקים זהים לגמרי מתפרשים במשמעות שונה לגמרי, לפי הקשרם; אף פסוק אינו מיותר!

אגב, גם המושגים חכמה ומוסר מדויקים:

חכמה מציינת לימוד חיובי, מדבריהם ומעשיהם הטובים של אחרים; בהתאם למשמעות החיובית של הקטע בפרק ו.
מוסר מציין לימוד שלילי, לימוד מטעויות ומצרות של עצמי או של אחרים, לימוד שמטרתו להסיר תכונות שליליות; בהתאם למשמעות השלילית של הקטע בפרק כד.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/06-10