נחמיאש על משלי ו
<< · נחמיאש על משלי · ו · >>
פסוק א
ויש מפרשים אם ערבת לרעך – על המלוה, ופעמים קורא אותו רעך ופעמים קורא אותו זר, כי מתחלה הוא רעהו שהאמין בו, ולבסוף כשדחקו לפרוע נעשה זר.
בפרק גט פשוט (דף קעג:), מנין לערב דמשתעבד? דכתיב: בני אם ערבת לרעך וגו׳ נוקשת באמרי פיך וגו׳.
ובפרק המקבל (דף קטו.): לא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו (דברים כד, י), לביתו אי אתה נכנס אבל אתה נכנס לביתו של ערב, וכן הוא אומר: לקח בגדו כי ערב זר וגו׳ (משלי כ, טז), ואומר: בני אם ערבת לרעך וגו׳.
סוף יומא (דף פז.), אמר ר׳ יוסי בר חנינא: כל המקניט את חבירו אפילו בדברים צריך לפייסו, שנאמר: בני אם ערבת לרעך.פסוק ב
פסוק ג
ורהב רעך — פירש ר׳ סעדיה, טעם ורהב כמו ופייס, פירש לפי מקומו מבלי דמיון. והנגיד ז״ל פירש, קבע לו זמן לפרעו, מעניין (תהלים צ, י) "ורהבם עמל ואון", שטעמו, וזמנם עמל ואון. ור׳ יונה המדקדק ז״ל פירש, השליטנו ממונו, מגזרת "ירהבו הנער בזקן" (ישעיהו ג, ה), ותרגום שלטון. ולדעת ר׳ יונה ז״ל יהיה טעם הפסוק: לך התרפס אם אין לך לשלם, ורהב רעך אם יש לך לשלם. וה״ר ישראל פירש, עשהו שלטון עליך, על דרך (משלי כב, ז) "עבד לוה לאיש מלוה". והוא לשון בראשית רבה (פרשה צג): התחבק בעפר רגליו והמליכהו עליך.
ויש מפרשים שמשפטו 'ותרהב רעך', כמו (משלי ד, ד) "שמור מצוותיו וחיה", שמשפטו 'ותחיה'. והטעם, לך התרפס, על ידי שתכנע לפניו תרהב רעך, שתנצחהו בדברי פיוסים ותחנונים.
[המשך הגמרא בסוף יומא:] עשה זאת וגו׳ לך התרפס ורהב רעיך — אם ממון יש לך בידך, התר לו פסת יד; ואם לאו, הרבה עליו רעים. דרשו התרפס כעין מלה מורכבת, ודרשו רהב כמו "הרב כבסני" ((תהלים נא, ד). ורעיך לשון רבים, לפי שמצאום מלא ביו״ד.פסוק ה
(א-ה) [פירש] ר' אברהם ז"ל: בני אם ערבת לרעך — עניין הפסוק: אם נכנס הלוה ערב לעצמך להלוות מעות בערובה מרעיך, וכן אם תקעת לזר כפיך, יהיה עונשך שנוקשת בפיך וגו׳, עשה זאת אפוא בני, אם כן אל תתן שינה לעיניך עד שתנצל, והשתדל בעצמך לעשות מלאכה ולא שתלוה מאחרים.
ובמדרש: בני אם ערבת לרעך — אלו ישראל שנקראו בנים למקום, שנאמר: "בני בכורי ישראל" (שמות ד, כב). לרעך זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר: "זה דודי וזה רעי" (שיר השירים ה, טז). אמר להם הקדוש ברוך הוא: אתם מקיימים את התורה? אמרו לו: הן. אמר להן: מי יהיה ערב? אמרו לו: הרי השמים וארץ עורבים אותנו. אמר להם: איני מקבל דבר שמתבטל, שנאמר: "כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה" (ישעיהו נא, ו). אמרו לו: ההרים והגבעות. אמר להם: מתבטלים הם, שנאמר: "כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה" (ישעיהו נד, י). אלא תנו לי בניכם, שהם ערבים טובים. אם אתם מקיימים אותה – מוטב; ואם לאו, איני מקיים אותם, שנאמר: "ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני" (הושע ד, ו). באותה שעה קבלו אותה ונתנו בניהם ערבים, שנאמר: "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז" (תהלים ח, ג), ואין עוז אלא תורה, שנאמר: "ה׳ עוז לעמו יתן" (תהלים כט, יא). אמר להם: אם אינם מקיימים אותה – אני אתהפך לכם לאכזר, שנאמר: תקעת לזר כפך.
ובאגדת תלים מסיים בה: נוקשת באמרי פיך נלכדת באמרי פיך – אם אינם מקיימים את התורה, סופם שיאמרו על טמא טהור ועל טהור טמא, על מותר אסור ועל אסור מותר. עשה זאת איפה בני וגו׳, עסוק בתורה, שאין זאת אלא תורה, שנאמר: "וזאת התורה" (דברים ד, מד). לך התרפס ורהב רעך – עשה לך רב והתאבק לפניו בעפר והמליכו עליך, שנאמר: ורהב רעך, ואין רהב אלא מלכות, שנאמר: "אזכיר רהב ובבל" (תהלים פז, ד) אל תתן שנת לעיניך וגו׳ – "והגית בו יומם ולילה" (יהושע א, ח). ואם עשית כן, הנצל כצבי מיד וגו׳, ע"כ.
וראיתי כל הפרשה הזאת על היצר. בני אם ערבת לרעך (פס' א) זה יצר הרע, כמא דאת אמר: "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח, כא), "לפתח חטאת רובץ" (בראשית ד, ז). תקעת לזר כפך, אתה חושב אותו רע, והוא חושבך זר. על ידי כן נוקשת באמרי פיך (פס' ב), אחר שגבר עליך. אם כן אין לך עצה אחרת, כיון שבאת תחת ידו, אלא להכנע עצמך ויישבר תאותך, ועל ידי כן תתגבר. על כן זה טעם ורהב רעיך (פס' ג).
או יהיה טעמו, לגעור ביצר, מעניין (ישעיהו ג, ה) "ירהבו הנער בזקן".
אל תתן שנה לעיניך וגו׳ (פס' ד), שלא תתעדן כלל לא בשינה ולא אפילו בתנומה, שהיא פחותה מהשינה, וזה טעם ותנומה לעפעפך. ואז תנצל כצבי מיד (פס' ה). וטעם מיד יקוש, מיד פח יקוש:פסוק ו
והמדרש מפרש פרשה זאת על המתעצל בעולם הזה מלהכין צידה לעולם הבא, על דרך מה שדרשו: "אשר אנכי מצווך היום" (דברים ז, יא), היום לעשותם, ומחר לעולם הבא ליטול שכרן. וזה לשון המדרש: אמר רבי יהושע, עתידים הרשעים לומר לפני הב״ה: הניחנו ונעשה תשובה; והב״ה משיבם: שוטים שבעולם! עולם שהייתם בו דומה לערב שבת, והעולם הבא שאתם בו עתה דומה לשבת; אם אין אדם מכין בערב שבת, מה יאכל בשבת? דבר אחר: עולם שהייתם בו דומה לימות החמה, והעולם הבא דומה לימות הגשמים ; אם אין אדם מכין בימות החמה, מה יאכל בימות הגשמים? דבר אחר: העולם שהייתם בו דומה ליבשה, והעולם הבא דומה לים; אם לא יכין אדם ביבשה, מה יאכל במים? דבר אחר: העולם שהייתם בו דומה לפרוזדור, והעולם הבא דומה לטרקלין; אם לא יתקן עצמו בפרוזדור, כיצד יכנס לטרקלין? ועוד היה לכם ללמוד מחכמתה של נמלה, שהיא מכינה בקיץ לחם שאוכלה בחורף.
באלה הדברים רבה פרשת שופטים: לך אל נמלה עצל. הנמלה הזאת, שלשה בתים יש לה, ואינה כונסת בעליון מפני הדלף, ולא בתחתון מפני הטינא, אלא באמצע. ואינה חיה אלא ששה חדשים, וכל מאכלה אינו אלא חטה ומחצה, והיא הולכת ומכנסת בקיץ כל מה שמוצאה חטים ועדשים ושעורים; ולמה היא עושה כן? שאומרת: שמא יגזור עלי הב״ה חיים, ויהא לי מהיכן לאכול. אמר ר' שמעון בן יוחאי: מעשה היה ומצאו בחור שלה שלש מאות כור שהכניסה מהקיץ לחורף. לפיכך אמר שלמה: לך אל נמלה עצל; אף [אתם] התקינו עצמיכם לכם מצוות מן העולם הזה לעולם הבא.
מהו ראה דרכיה וחכם? רבא אמר: ראה דרך ארץ שיש בה, שבורחת מן הגזל. אמר ר שמעון: מעשה בנמלה אחת שהפילה חטה אחת, והיו כולם באות ומריחות אותה, ולא היתה אחת מהם נוטלת אותה; באה אותה שהיתה שלה ונטלתה. ראה אותה חכמה שיש בה, ע״כ:פסוק ז
פסוק ח
פסוק ט
ואמר: מתי עצל תשכב, והוסיף ביאור: מתי תקום משנתך, כי אולי ישכב על מטתו ולא יישן. וכמוהו (יונה א, ה) "וישכב וירדם"; "אשכבה ואישן" (תהלים ד, ט); "שכבתי ואישנה" (תהלים ג, ו). וה' שמות הם: תנומה, וגדולה ממנה שינה, [וגדולה] משתיהם תרדמה. ולינה על זמן השינה, ושכיבה על סדר השינה.
ויש מפרשים: עד מתי עצל תשכב ושני הפסוקים אחריו עד אחרת, שהוא מדבר על העצל ואומר לו: אם היית ישן כל ימיך אז טוב לך, שאתה מתעצל לבקש מזונך. אבל עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך? אי איפשר שתשכב לעולם; אם כן, משתקום משנתך מה תאכל? התאכל בשרך, על דרך "הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו" (קהלת ד, ה)? שטעמו שהוא מרבה בשינה, כמא דאת אמר: חיבוק ידים לשכב, ושוב מקיץ משנתו, ולא ימצא מה יאכל כי אם בשרו. על כן היה ממעט בשינה והרבה בהשתדלות, וזה טעם "מעט שינות מעט תנומות" וגו׳.פסוק י
פסוק יא
ויש מפרשים מעט מבנין הקל, בפלס "שוב שכב", "שמע". ואז ובא כמהלך רישך ומחסורך כאיש מגן; אפילו יבוא רישך ומחסורך, ימצאך מהלך לנגדו בזריזות לדחות פעמיו להסירו מעליך, ותלחם בו ותנצחהו כאיש מגן הנלחם ובא במגן לנצח כל הבא כנגדו.
דבר אחר: ובא מגזרת (ויקרא כ״ב ז׳) ובא השמש וטהר שיסור רישך ומחסורך ולא יעמוד במקומך כמו מהלך ואיש מגן ההולכים בדרך שאינם עומדים במקום אחד.פסוק יב
פסוק יג
פסוק יד
פסוק טו
פסוק טז
פסוק יז
פסוק יט
ויש לדקדק, והלא ככר אמר לשון שקר, ומה לו להזכיר המדה הזאת שני פעמים? אם לא שנאמר, לשון שקר בדיני נפשות, דבר הלמד מסופו; מה כתיב בתריה? ומשלח מדנים בין אחים. דבר אחר: לשון שקר, פירוש, בדבר שיש בו הזק, שמעיד שקר בבית דין ומזיק למי שמעיד כנגדו, ועליו הוא אומר: יפיח כזבים ער שקר.
וכתב ר׳ דוד קמחי ז״ל, כי השביעית השקולה כנגד כולם היא עינים רמות, שעל ידי גסות הרוח לא יחוש אם יכזב, והמכזבו יקל בעיניו להורגו, ואם לא יוכל להרגו – יחשב עליו מחשבות און, ואם לא יפיק מחשבתו – ירוץ להרע לו בממונו, ואם לא יוכל – יעיד עליו להפסיד ממונו או להורגו בעדותו, ואם לא יוכל – ישלח מדיינים בין הוא ובין אחיו. ולדעתו ז״ל התחיל במאי דסליק מיניה, "ושבע תועבות נפשו", ומה היא? עינים רמות, וכן מצינו הכתוב אומר בגסי הרוח (להלן ט״ז ה׳): "תועבת הי כל גבה [לב]"; ואחר כך חוזר לספור: "שש הנה שנא ה׳". ורב סעדיה ז״ל כתב כי לשון שקר היא השביעית השקולה כנגד כולם, ותלה כל המדות בה, כי כולם נכללים בה, כאשר כתוב בספרי. אלא שקשה לי על דברו, למה הזכירה שנייה בסדר במניינם? או יזכירנה ראשונה או אחרונה. ודברי רז״ל האומרים כי משלח מדנים בין אחים היא השביעית – דברי קבלה הם ועליהם יש לסמוך.
בוויקרא רבה: כולם לקו בצרעת. עינים רמות – "ויאמר ה׳ יען כי גבהו בנות ציון" (ישעיהו ג, טז), וכתיב (שם, י״ז): "ושפח ה׳ קדקד בנות ציון", ואין "ושפח" אלא צרעת, שנאמר (ויקרא יג, ב): "אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת" וגו׳. לשון שקר – ממריָם, שנאמר (במדבר יב, א): "ותדבר מרים ואהרן במשה", וכתיב (שם, י): "והנה מרים מצורעת כשלג". וידים שופכות דם נקי – מיואב, שהרג את אבנר, וכתיב (ש״ב ג, כט): "יחולו על ראש יואב". לב חורש מחשבות און – מעוזיהו, שביקש לבוז כהונה גדולה, וכתיב (מ״ב טו, ה): "ויננע ה׳ את המלך". רגלים ממהרות לרוץ לרעה – מגיחזי, שנאמר ((מלכים ב ה, כ): "ויאמר גחזי עבד אלישע" וגו׳ "חי ה׳ אם רצתי אחריו", וכתיב (שם, כ״ז): "וצרעת נעמן תדבק" וגו׳. ומשלח מדנים בין אחים – זה פרעה, ששלח מדיינים בין אברהם ושרה, וכתיב (בראשית יב, יז): "וינגע ה׳ את פרעה".
בתנחומא: "שש הנה שנא ה׳ ושבע" גו׳. ר׳ יוסי הגלילי אומר: ז׳ דברים אלו בסוטה נאמרו. עינים רמות, שהסוטה תולה עיניה באיש אחר, כמא דאת אמר: "יען כי גבהו בנות ציון". נואפת עם איש אחר ומתעברת ממנו ומשקרת לבעלה ואומרת: ממך אני מעוברת. וידים שופכות דם נקי, שהנואף נכנס על מנת שאם יתפש יהרוג או יהרג. לב חורש מחשבות און, שהנואף והנואפת אין מחשבותיהם בכל שעה אלא און, ומתוועדים אימתי הם חוטאים ואומר זו לזה: באי זו מקום ובאיזה שעה? רגלים ממהרות לרוץ לרעה, בוודאי ממהרים לעשות החטא. יפיח כזבים עד שקר, אם נתפשו הם מכזבים ומשקרין ונשבעים ואומרים: משיחים היינו זה עם זה בדברים אחרים. ומשלח מדנים בין אחים, הרי ז׳ דברים קשים שהסוטה עושה.
בויקרא רבה: כי בתחבולות תעשה לך מלחמה – אם עשית חבילות של עבירות, עשה כנגדן חבילות של מצוות. עינים רמות – "והיו לטוטפות בין עיניך" (דברים ו, ח); לשון שקר – "ולמדתם אותם את בניכם" (דברים יא, יט); וידים שופכות דם נקי – "וקשרתם אותם לאות על ידכם" (שם, יח); לב חורש מחשבות און – "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך" (שם ו, ד); רגלים ממהרות לרוץ לרעה – הוי רץ למילה, שבין הרגלים; יפיח כזבים עד שקר – "אתם עדי נאם ה׳" (ישעיהו מג, י); ומשלח מדנים בין אחים – "אמור לחכמה אחותי את" (משלי ז, ד):פסוק כ
פסוק כא
פסוק כב
במסכת סוטה פרק ג: בהתהלכך תנחה אותך, בעולם הזה. בשכבך תשמור עליך, זה יום המיתה. והקיצות היא תשיחך, בעולם הבא. ובאגדת תלים: בשכבך תשמור עליך, מן הרימה בקבר. ובספרי מסיים בה בפרשת ואתחנן: והקיצות, בימות המשיח; היא תשיחך, לעולם הבא.
בואלה שמות רבה: נוהג שבעולם, אדם לוקח חפץ, מֵצֵר לשומרו; אבל התורה משמרת בעלה, שנאמר: בהתהלכך תנחה אותך וגו׳:פסוק כג
(כד) לשמרך מאשת[4] רעה מחלקת לשון נכריה.
במסכת סוטה[5]: את זו דרש ר׳ מנחם בר׳ יוסי, מאי דכתיב: כי נר מצוה ותורה אור? השוה הכתוב מצוה לנר ואת התורה באור. מה נר אינה מאירה אלא לפי שעה, אף מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה; ומה אור מאיר לעולם, אף התורה מאירה [לעולם]. עבירה מכבה מצוה, ואין עבירה מכבה תורה, שנאמר (שה"ש ח, ז): "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה".
ובספרי פרשת ואתחנן: ודרך חיים תוכחות מוסר, איזו היא דרך שמביאה את האדם לעולם הבא? הוי אומר, אלו ייסורין.
ונוכל לפרש, כי נר מצוה ותורה אור [מוסב] על מצות הצדקה, שלא יאמר אדם: איך אתן צדקה ואהי חסר מנכסי? על כן דמה מצות הצדקה לנר: מה הנר מדליקין ממנו כמה נרות ואורו במקומו עומד, כך כל שיתן האדם בצדקה אינו מחסר מנכסיו, דכתיב (להלן יא כד): "יש מפזר ונוסף עוד".פסוק כד
- (ראו תחילת נחמיאש על משלי ו כג)
(כד) לשמרך מאשת רע, שם, ובא כמו (להלן כ״א ט׳) "אשת מדיינים".
מחלקת לשון נכריה, תאר ללשון:פסוק כה
פסוק כו
ואשת איש נפש יקרה תצוד. דרשו ז״ל (סוטה דף ד:): זו תורה שנאמר בה (לעיל ג׳ ט״ו): "יקרה היא מפנינים". אם הדיוט נתפש בעבירה, אומרים: הדיוט הוא, לא היה יודע עונשה; אבל חבר נתפש בעבירה – הוא מבזה את התורה, שאומרים: ראו חבר שנתפש בעבירה, ולמה לא שטרתו התורה ממנה? לכך נאמר: נפש יקרה תצוד, ע״כ.
פסוק כז
פסוק כח
פסוק כט
- ונוכל לפרש כל הפרשה על זה הדרך:
(כד-כה) לשמרך מאשת רע, זו אשת איש; מחלקת לשון נכריה – זו פנויה, הנקראת בסמוך אשה זונה. אל תחמוד יופיה בלבבך, זו אשת איש, שאינו יכול לראותה בעת שירצה, על כן צריך למחשבת הלב; ואל תקחך בעפעפיה [זו פנויה], שיכול לראותה בעת שירצה, על כן אמר בעפעפיה.
(כו) והתחיל במאי דסליק מיניה והזכיר עונש הפנויה, כי תמוטט, וזה טעם כי בעד אשה זונה עד ככר לחם. ועונש אשת איש, כי תאבד נפשו, וזה טעם ואשת איש נפש יקרה תצוד.
(כז-כח) ונשא שני משלים בעניין; המשל הראשון, היחתה אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה, רמז לעונש [הפנויה] המגעת עד הממון; והמשל השני, אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה, רמז לעונש הנשואה המגיע עד הנפש. והוסיף ביאור, כי המשל השני מדבר באשת איש, ואמר: כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה.
מצינו שלש עבירות כתוב בהן "לא ינקה", ואלו הן: אשת איש, שבועת שוא, ועדות שקר. אשת איש, לא ינקה כל הנוגע בה. שבועת שוא, "כי לא ינקה ה׳" (שמות כ, ו). עדות שקר, "עד כזבים לא ינקה" (לקמן י״ט ה׳). כתב רב סעדיה ז״ל: כל העובר [על] אחת מהם, אפילו עשה תשובה לא תדחה התשובה העונש מליענש עליה בעולם הזה. ויש לעיין בדבריו[8]:פסוק ל
פסוק לב
פסוק לג
פסוק לד
פסוק לה
במדרש, נגע וקלון ימצא (פס' לג), שנדבק לו שם הרע ואינו פורש הימנו. וחרפתו לא תמחה, ליום הדין, שאין הב״ה הקדוש ברוך הוא מוחל לו אלא מתמלא עליו חמה, הדא הוא דכתיב: כי קנאה חמת גבר ולא יחמול ביום נקם (פס' לד), כן דרכו של הב״ה, מתמלא חמה על עוברי עבירה ומתנקם בהם. לא ישא פני כל כופר, אמר רבי אבהו, ללמדך שאין מדת הב״ה מדת בשר ודם, אם מתמלא אדם חמה יכול לרצותו בדברים או בממון, אבל הב״ה אינו כן, שנאמר: ולא יאבה כי תרבה שוחד. מכאן אתה למד כמה קשה עונשן של עוברי עבירה:
<< · נחמיאש על משלי · ו · >>
- ^ במהדורה זו, קיטענו את המשך דברי הרב, שבאו במקור שלא על סדר הפסוקים, וסידרנו אותם כל קטע על הפסוק השייך לו. לעומת זאת את מה שכתב בסוף פסוק ה לפרש את כל הקטע מפסוק א עד פס' ה סידרנו בסוף פסוק ה, לפי שכל הקטע הוא המשך ורצף אחד. וכן עשינו בסוף פסוק כט שחוזר לפרש מפסוק כה ואילך, לפי שהכל שם הוא רצף אחד. ויקיעורך.
- ^ בנוסחאותינו "מדנים".
- ^ ראו סנהדרין מ"ד ע"ב רש"י ד"ה דבעיא מיכסא.
- ^ בכת"י: מאשה
- ^ (דף כא.)
- ^ נלענ"ד כוונתו: ואל תקח ותסיר אותך האשה מן המוסר ודרך הישר. ויקיעורך.
- ^ הובא בספר מוסר עברי בשם סוקרטס.
- ^ דלא כהרמב"ם פרק ד מהל' תשובה ורוקח הל' תשובה.