קטגוריה:משלי ג יא

ע"פ חכמי התלמוד (רבא או רב חסדא, תלמוד בבלי ברכות ה.). שני המושגים - מוסר ותוכחה - מציינים ייסורים. אולם ישנם מפרשים שהבדילו ביניהם:

1. "מוסר... הם הייסורים,... ותוכחה היא בדיבור" (הגר"א). גם מלבי"ם פירש בתחילה באופן דומה, והסביר לפי זה גם את ההבדל בין מאס לבין קץ:

• מוסר = ייסורים ועונשים שמטרתם להסיר מהאדם מידות רעות; אדם מואס בדבר שהוא לא רוצה בכלל, גם לא מעט. רוב האנשים מואסים בייסורים ואינם רוצים בהם כלל, ולכן נאמר כאן "מוסר ה', בני, אל תמאס".
• תוכחה = ויכוחים ושכנועים, דיבורים שמטרתם לכוון את האדם לבחירה בטוב; בפסוק זה הכוונה לדברים שה' אומר לאדם, באופן ישיר או על-ידי נביא (הנביא נקרא גם "מוכיח בשער" - ישעיהו כט21, עמוס ה10). אדם קץ בדבר שיש ממנו יותר מדי, עד שהוא לא יכול לסבול אותו יותר. רוב האנשים עלולים לקוץ בתוכחות - גם אם הם מוכנים לשמוע מעט, הם מתעייפים כשמוכיחים אותם יותר מדי, ולכן נאמר כאן "ואל תקוץ בתוכחתו".

2. אמנם בהמשך דבריו הביא מלבי"ם פירוש אחר:

• מוסר מציין ייסורים של חטא - ייסורים שמטרתם לעורר את האדם לפשפש במעשיו ולתקן אותם;
• ותוכחה מציינת ייסורים ללא חטא - ייסורים שמטרתם לגרום לאדם לחשוב ולהגיע למסקנות חדשות.

אולם זה אינו מתאים לדברי מלבי"ם עצמו על ההבדל בין הפועל מאס ובין הפועל קץ, וצ"ע.